תביעתם נדחתה ובית המשפט מתח ביקורת קשה: הגישו את התביעה תוך שהם מפרים צווים ובטענה חסרת בסיס לקנוניה
נדחתה תביעה של רוכשי דירה בפרויקט של חברת דונה בראש העין להצמיד לדירתם את גג הבניין, בטענה כי נציגי החברה התחייבו בפניהם כי הגג יוצמד לדירתם. בית המשפט דחה את הטענה, וקבע כי ההסכם שנחתם בין התובעים לחברה לא כלל התחייבות להצמדת הגג.
התובעים רכשו דירה בת חמישה חדרים בקומה הראשונה בבניין ברחוב גרטרוד עליון בראש העין, הכולל דירות ויחידות מסחריות. בתביעה שהגישו לבית המשפט המחוזי מרכז בלוד, טענו התובעים כי במסגרת סיור בדירה עם המשווקים המורשים של היזמית, נאמר להם שאין מניעה שישתמשו בגג, וכי יוכלו לבנות עליו סוכה. עוד טענו התובעים כי במשא ומתן שקדם לרכישת הדירה, הבטיחו להם עובדי חברת דונה שהגג יוצמד לדירה וישמש אותם התובעים בלעדית. בראשית 2016 נכנסו התובעים לדירה, ולטענתם על בסיס הבטחות החברה הם ריצפו התובעים את הגג והקימו מעקה בטיחות סטנדרטי המקיף את הגג, כפי שקיים במרפסות תואמות בבניין.
כעבור שנה החלה הוועדה המקומית ראש העין לנקוט בהליכים נגד התובעים הפעולות שעשו בגג והשימוש בו, ואף הגישה נגדם כתב אישום. התביעה הסתיימה ללא הרשעה של התובעים, וניתנה להם אפשרות להוציא היתר בנייה לפעולות שביצעו בגג, כולל הריצוף והקמת המעקה.
לטענתם התובעים, לאחר שהשלימו את כל הדרישות לקבלת היתר, הגישה חברת דונה, באמצעות חברה בשם דונה שי נכסים, התנגדות למתן ההיתר, בטענה ששטח הגג נמצא בבעלותה. לטענת התובעים, חברת דונה פעלה כדי להצמיד את הגג לחנויות שבבעלותה שבבניין, בהסכמת הוועדה המקומית.
התובעים טענו כי עורכת הדין של החברה ביקשה מהם שלא יתנגדו להפיכת חדר אשפה בבניין לחנות, ובתמורה לכך הבטיחה להצמיד את הגג לדירתם. התובעים טענו כי הם לא הגישו התנגדות בעניין חדר האשפה, אך עורכת הדין לא עמדה בהבטחתה להצמיד את הגג לדירתם. בסופו של דבר, נדחתה בקשת התובעים להיתר בנייה על הגג, משום שהגג הוצמד ליחידות מסחריות בבניין הנמצאות בבעלותה של דונה.
לטענת התובעים, חברת דונה והוועדה המקומית פעלו בחוסר תום לב, עשו קנוניה ביניהן נגדם, הטעו אותם במכוון ופעלו מאחורי גבם. בתביעה ביקשו הרוכשים לקבל הצהרה מבית המשפט כי הם הבעלים הבלעדיים של שטח הגג, וכן ביקשו לשנות את צו רישום הבית בפנקס הבתים המשותפים, כך שהגג יוצמד בלעדית לדירתם.
החברה היזמית, מנגד, דחתה את טענות התובעים, והשיבה כי אין מחלוקת שהתובעים לא רכשו את הגג, כפי שהדבר עולה מהסכם המכר בין הצדדים ומהמסמכים שצורפו לו. החברה דחתה את טענת התובעים בדבר הבטחה שקיבלו, והוסיפה כי אם ניתנה לתובעים הבטחה כלשהי בעניין הגג, היא בטלה עם חתימת הסכם המכר והצהרת התובעים כי הסכם זה ממצה את היחסים ביניהם. החברה טענה עוד כי הגג הוא רכושה הפרטי.
דונה טענה עוד כי לאחר מסירת הדירה לתובעים, הם שברו את קיר דירתם ויצרו מעבר ממנה לגג, מבלי שהייתה בידם זכות קניינית או חוזית לעשות זאת, וללא היתר כדין. החברה הוסיפה כי התובעים אף הגדילו לעשות וריצפו את שטח הגג, הסירו מעקה קיים, התקינו מעקה חדש התוחם את שטח הגג והחלו לנהוג בגג מנהג בעלים כאילו מדובר במרפסת. בכך, נטען, פלשו התובעים לשטח פרטי וביצעו הסגת גבול ועבירות בנייה חמורות.
השופט מיכאל תמיר דחה, כאמור, את תביעת רוכשי הדירה. בהתייחסו לטענת התובעים לפיה קיבלו התחייבות מהיזמית, קבע השופט כי מהסכם המכר וממסמכים נוספים שעליהם חתמו התובעים עולה בבירור שהעסקה אינה כוללת התחייבות להצמדת הגג לדירה, ושכל מצג קודם בעניין זה אינו מחייב את המוכר. השופט הבהיר כי הוא מקבל את טענותיה של דונה כי מהסכם המכר ומיתר המסמכים שעליהם חתמו התובעים עולה שהגג אינו חלק מהדירה. עוד כתב השופט בפסק הדין כי מהעדויות עולה כי התובעים ידעו שהעסקה אינה כוללת התחייבות להצמדת הגג לדירה וכן ידעו, או שלכל הפחות היה עליהם לדעת, כי גם אם ניתנה להם התחייבות כלשהי בעניין הצמדת הגג שלא נכללה בהסכם המכר, אין בה כדי לחייב את המוכרת.
התובע טען בעדותו כי לא קרא את הסכם המכר במלואו. השופט ציין כי עדות זו אינה יכולה לסייע לתובעים, והוסיף כי "התובעים לא ביססו ולו לכאורה בראיות כלשהן כי הם לא הבינו את תוכן המסמכים שעליהם חתמו, ואף עלה מעדותו של התובע כי ידע והבין שהגג אינו חלק מהממכר". עוד קבע השופט כי הובהר לתובעים במפורש עוד בשנת 2017 שהגג לא יוצמד לדירתם והם אינם רשאים לעשות בו שימוש. בנוסף, השופט קבע כי התובעים ידעו שלכל המאוחר החל מסוף אוקטובר 2019, אז הוצא נגדם צו איסור שימוש בגג, כי עליהם לחדול מלעשות שימוש בגג ולהסיר את המעקה שהתקינו סביבו, כפי שנקבע בצווים שניתנו נגדם בהליך הפלילי.
השופט אף מתח ביקורת על התובעים וכתב כי: "התרשמותי הייתה שאמנם אף אחד מהצדדים לא התנהל בדרך המיטבית, אך התנהלות התובעים הייתה חמורה יותר, בין היתר משום שהגישו את התביעה תוך שהם מפרים צווים של בית המשפט, עמדו על ניהול התביעה גם נגד נתבעת 4 (הוועדה המקומית) בטענה חסרת בסיס לקנוניה בינה ובין דונה והפריעו לניהול דיון ההוכחות".
התביעה של הרוכשים נדחתה במלואה, והשופט הטיל עליהם הוצאות בסך 62,000 שקל, מתוכם 35,000 שקל לדונה ו-27,000 שקל לוועדה המקומית.
לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן
