עופר איתן // צילום: אביב קורט
עופר איתן // צילום: אביב קורט

האם ההשקעות ביצירת סביבת עבודה ידידותית ירדו לטמיון?

בעוד המשבר הנוכחי מאתגר את יכולות התשתית לעבודה מרחוק, הרי שהוא לא יכול לגרום לשינויים סוציולוגיים דרמטיים ולכן, סביבת העבודה המשרדית לא תשנה, מקסימום נצא יותר החוצה // דעה

מגדילים 13.04.2020

עופר איתן // צילום: אביב קורט

מאת: עופר איתן

משבר הקורונה תפס את עולם המשרדים וסביבות העבודה בישראל בפריחה מדהימה. כמות ההזדמנויות וההשקעה בחללי העבודה בשנים האחרונות הגיעה לשיא ביחס לעשרים השנים האחרונות. מעסיקים ומנהלי חברות השקיעו משאבים רבים בשיפור סביבת העבודה ויצרו תחרות על ליבם של העובדים דרך אמצעי זה.

המשבר הנוכחי דווקא מאתגר את יכולות התשתית לעבודה מרחוק.  חברות הייטק עמלות שנים על פיתוחים בתחום והמשבר הנוכחי רק מעלה את הביקושים לפתרונות שכאלו. תשתיות אלו נדרשו לעמוד בעומס מידע גבוה כדי לתמוך את הביקוש לעבודה מרחוק.

יחד עם זה, העובדה כי כעת חברות רבות עובדות מהבית והכל מתנהל באופן יחסית תקין מהווה מקסם שווא. המשבר הנוכחי הביא עימו גם ירידה בביקושים. עולם העסקים  מתמודד כעת בהמון חוסר ודאות שמשפיע על קצב קבלת ההחלטות וקצב התנהלות של תהליכים פנימיים וחיצוניים. אי אפשר להסתכל על קצב העבודה בזמן המשבר ולהשליך על היכולת לעבוד ביעילות מהבית גם לאחר המשבר. 

בטווח של כמה חודשים קצב הפרויקטים יחזור להיות מה שהיה ערב פרוץ המשבר, מנהלי צוותים ומנהלי פרוייקטים יתקשו להתנהל בטלפון או בשיחות וידיאו עם כל הצוות שלהם בצורה יעילה, ויעדיפו ישיבות משותפות באותו חלל עבודה. 

אכן משבר הקורונה פתח את האפשרות לעבודה מהבית גם לחברות שבדרך כלל לא עושות כן. בהחלט ייתכן שלאחר המשבר חברות כאלו יאפשרו ימים ספורים של עבודה מהבית בעיקר בזכות שיפור התשתיות וגם כדי לתת לעובד את הגמישות שבה ניתן לבחור מהיכן לעבוד. 

ההתרחשויות בסין מלמדות אותנו שמשבר הקורונה נמשך כחודשיים עד שלושה חודשים ואט אט השיגרה חוזרת. נכון שלקורונה תהיה השפעה על הכלכלה, אבל כדי שיהיה אימפקט על סביבת העבודה, צריך להיות שינוי חברתי-סוציולוגי וזה לא יקרה, אנשים צריכים אנשים כדי לעבוד. משבר של שלושה חודשים בניגוד למשברים עולמיים שנמשכו שנים רבות (כמו מלחמת עולם), לא יכולים לגרום לשינויים סוציולוגיים דרמטיים.

מאז ומתמיד היה האדם חיה חברתית ושבטית. היינו נעים בשבטים, חיים בשבטים, והכח שלנו היה בעבודת הצוות. משברים מחזקים את התחושה הזו והיא פורצת החוצה. זה גם ענין פיזיולוגי. 

אחד ההורמונים החשובים בתהליך הזה הוא האוקסיטוצין (נקרא גם נויורוטרנסימיטור). הוא משתחרר בגוף כתוצאה מנדיבות אנושית וכתוצאה ממגע פיזי. אגב, לכן חשוב להתנדב. בהתנדבות אתה משקיע את המשאב היחיד שאין דרך לקבל  חזרה – הזמן. התנדבות משחררת את אותו ההורמון בדיוק. דרך נוספת היא כאמור לחיצות יד, חיבוקים, וטפיחות על השכם. 

ככל שאתה נמצא בסביבת עבודה שמסייעת לשחרור אוקסיטוצין, אתה מרגיש שייכות לחברה  ולצוות. זה לא יקרה באמצעים טכנולוגיים, אלא רק בקרבה פיזית בין אנשים.

קשה לי לראות את סביבת העבודה משתנה בעקבות משבר הקורונה. אך בהחלט ייתכן שנראה יותר עמדות עבודה חמות המאפשרות למי שיכול לעבוד מרחוק ועובד גם מהבית לבוא ולאייש עמדה זמנית במשרד.

אני סבור שנראה גם יותר אפשרויות של עבודה באוויר הפתוח. סביבת העבודה תצא אל מעבר לקירות, אל המרפסות והחצרות. ללא ספק שכל מי שחווה בידוד לאורך זמן רב כל כך, כן ילמד להעריך את זה, בטח בעונות השנה שיאפשרו זאת.

*כותב המאמר, עופר איתן, הנו מנכ"ל ובעלי חברת מיידסק, המתמחה בפתרונות לסביבת עבודה.  

שיתוף

כתבות שיכולות לעניין אותך

נשמח לדבר אתך
נגישות