ישראל אברמוב // צילום: יח"צ
ישראל אברמוב // צילום: יח"צ

תוכנית ההתחדשות העירונית בבני ברק כמודל ארצי

אני רואה דווקא בתוכנית החדשה של צפון בני ברק בבחינת "סנונית ראשונה תבשר את האביב", וב-1500 הדירות החדשות "סמן ימני" לעוד מאות אלפים שיוכלו להגדיל משמעותית את היצע הדיור במדינת ישראל // דעה

מגדילים 12.10.2020

מאת: ישראל אברמוב

כמי שתקף לא פעם את חוסר מימוש הפוטנציאל הרב של התחדשות עירונית, ובמיוחד באיזור הביקוש בגוש דן ובמרכז הארץ, אני רואה דווקא את ההחלטה האחרונה של רשות מקרקעי ישראל לקדם 1500 יחידות דיור ועוד כ-110 אלף מ"ר תעסוקה, באמצעות פינוי בינוי של איזור תעשייה ותיק בשכונת פרדס כץ שבצפון העיר בני ברק, כהחלטה מבורכת, זאת למרות כל המקטרגים במהלך הימים האחרונים.

המקטרגים, בטעות אופיינית של חוסר חשיבה אסטרטגית כוללת, ראו בקידום תכנית זו בבחינת ציפוף נוסף של הערי הצפופה ביותר בארץ בלאו הכי והתריעו גם על סכנה, כביכול של קריסת תשתיות. ואני סבור שנהפוך הוא: מדובר במתחם שאיננו ממוקם ככלל ועיקר בלב בני ברק, אלא בשוליה הצפוניים מערביים, סמוך מאוד למתחם ה-BBC שעל הצלחתו הרבה אין עוררין, לדרך אם המושבות המחברת את פתח תקוה דרך בניי ברק לרמת גן ומרחק הליכה קצר לקו האדום של הרכבת הקלה שצפוי להיפתח ב-2022.

מדובר במהפך של ממש, הפיכת איזור תעשייה מיושן ביותר שהוקם בשנות ה-50 וה-60 של המאה הקודמת, שיהפוך להיות שכונה חדישה שתתאפיין ברבי קומות מודרניים, איזור מסחר, קניות ובילוי, זאת לצד שני פארקים, בהתאמה מירבית לצרכי האוכלוסייה החרדית, עם מגוון דירות רחב ביותר, בגדלים שונים החל מדירות קומפקטיות וכלה בדירות גדולות בנות 5 חדרים.

זהו, לטעמי, בדיוק המודל הנכון שהן הממשלה והן העיריות וכל הרשויות המחליטות, צריכות וחייבות לאמץ במהלך העשור הקרוב, ובכלל. מחישוב שערכנו מתברר כי בכל רחבי גוש דן לבדו קיימים עשרות מתחמים של תעשיות ישנות, מוסכים, פחחיות וכו', שזועקים לפינוי בינוי. כאן, ובשונה לחלוטין מפינוי בינוי של שכונות ותיקות, המדינה והרשויות המקומיות יכולות בהחלט בהליכים הגיוניים של פיצוי מוסדר על פי חוק, לפנות את הדיירים הוותיקים, שבסופו של דבר רובם ככולם אינם נהנים ממי יודע מה הכנסה במיקומים שכאלה, המתדרדרים והולכים, ודווקא הפינוי בינוי יוכל להעניק להם רווחה כלכלית לטווח הארוך.

יתרה מכך: במתחמים רבים, דוגמת איזור התעשייה הוותיק הגדול של חולון, כבר קיים כיום דיסוננס לא מבוטל בין מספר גדל והולך של מבנים חדישים שהוקמו במהלך העשורים האחרונים, מקצתם לחברות הייטק, מקצתם למשרדים של בעלי מקצועות חופשיים, לבין המבנים הרעועים של התעשיות הוותיקות שזה מכבר חלף זמנם ובטל קורבנם. במקרים אלה על המדינה "להכניס יד לכיס", ובשיתוף עם העיריות והרשויות המקומיות, לקדם מהלך כולל של שיקום ושדרוג אותם אזורים, מה שיוכל להביא תוך עשור, ובחישוב זהיר, לקידום כ-200 אלף דירות על פי מודל זה, כמו גם מיליוני מ"ר לתעסוקה, משרדים ומסחר.

בעבר התייחסתי בין היתר גם לפוטנציאל הרב של מתחם בורסת היהלומים ברמת גן, לשילוב מגורים איכותיים עם מגדלי המשרדים ושמחתי לשמוע לאחרונה על כך שעירית רמת גן אכן בכוונתה לקדם שילוב שכזה. כנ"ל בבת ים, שם איזור התעשייה הוותיק בדרום העיר הולך ולובש פנים של מתחם מגורים, תעסוקה ומשרדים מודרני, כולל מגדלי יוקרה. חולון, רמת גן ובת ים אינן יחידות, כמובן. העיר תל אביב לבדה קיימים לא מעט "מובלעות" שכאלה, ובמיוחד בדרום העיר ויפו, וכך גם בערי הלווין המרוחקות יותר, מראשון לציון, נס ציונה ורחובות בדרום ועד להרצליה-רעננה ונתניה בצפון.

על כן, ומשום כך, אני רואה דווקא בתכנית החדשה של צפון בני ברק בבחינת "סנונית ראשונה תבשר את האביב", וב-1500 הדירות החדשות "סמן ימני" לעוד מאות אלפים שיוכלו להגדיל משמעותית את היצע הדיור במדינת ישראל, כל זאת בהליכי פינוי בינוי פשוטים ומהירים יחסית.

*כותב המאמר ישראל אברמוב הינו מנכ"ל קבוצת "אלד פסגות"

שיתוף

כתבות שיכולות לעניין אותך

נשמח לדבר אתך
נגישות