מדוע ביטל בית המשפט חיוב של חצי מיליון שקל אותו ניסתה עיריית חדרה לגבות?

עיריית חדרה ניסתה לגבות מאגודת "מי בקעת הנדיב" ארנונה לתעשייה עבור מתקן לאגירת מי שופכין, למרות שבמשך שנים הוא סווג כארנונה לחקלאות. בית המשפט המחוזי ביטל את הסיווג המחודש של העירייה, תוך שהוא מותח עליה ביקורת על התנהלותו. העירייה הגישה ערעור על פסק הדין לבית המשפט העליון, אך משכה אותו השבוע בעקבות המלצת השופטים.

"מי בקעת הנדיב", שהיא אגודה חקלאית שיתופית, מחזיקה ומפעילה מתקן המשמש לאגירת מי קולחין בבריכה פתוחה והעברתם בעזרת צנרת ומשאבה לשטחים חקלאיים סמוכים ולמתקנים אחרים. בעבר היה המתקן ממוקם בשטחו של קיבוץ גן שמואל, בשטח השיפוט של המועצה האזורית מנשה. בשנת 2017, בעקבות הסכם בדבר חילופי שטחים, עבר שטח המתקן לתחום שיפוטה של עיריית חדרה. עם העברת השטח לעיריית חדרה נדרשה האגודה לשלם לעירייה ארנונה.

כל עוד המתקן היה בשטח שיפוטה של המועצה האזורית מנשה, שטח המתקן כולו סווג כאדמה חקלאית וחיובי הארנונה היו נמוכים. אך בעקבות הקמת ועדת גבולות, הומלץ על שינויי הגבולות כך ששטח המתקן יועבר לשטחה של עיריית חדרה, ובשנת 2017 נחתמו שינויי הגבולות. 

עם העברת השטח לתחומי העיר חדרה נשלחה לקיבוץ גן שמואל דרישה לתשלום ארנונה שנסמכה על דרישות העבר שנשלחו על ידי המועצה האזורית מנשה, והקיבוץ חויב בתעריף ארנונה לאדמה חקלאית על מלוא השטח שבחכירתו והמצוי בתחומי העיר חדרה, לרבות שטח המתקן. אך בהמשך, באוקטובר 2018, נשלחה לקיבוץ הודעת שומה מתוקנת, שבה נדרשה האגודה לשלם לעירייה ארנונה עירונית בסך 482,762 שקל, לאחר שסיווג הארנונה של מתקן אגירת השפכים שונה למבנה תעשייתי. בנוסף, האגודה נדרשה לשלם עבור מאגרי מים ובריכת טיהור פתוחים, וקרקע תפוסה באזור תעשיה וחרושת.

לאחר שערר שהגישה האגודה לוועדת הערר לענייני ארנונה בעירייה נדחה, היא הגישה עתירה לבית המשפט המחוזי בחיפה. לטענת האגודה, השומה מנוגדת למצג שהוצג במסגרת הבקשה לשינוי גבולות ולצירוף שטח המתקן לתחום שיפוטה של העירייה. נטען כי בבקשה לשינוי גבולות צוין כי השטח משמש לשימוש חקלאי. עוד נטען כי השומה אינה סבירה שכן משמעותה של הטלת ארנונה בשיעור כה גדול על האגודה היא סגירת המתקן. האגודה הבהירה כי מחיר מי הקולחין לצרכנים נקבע על ידי רשות המים אשר אינה כוללת בחישוביה את הוצאות הארנונה, וכי העלאת המחיר תגרום לכך שהצרכנים ימנעו משימוש במי הקולחין. כמו כן, נטען בעתירה כי השומה נגועה בהפליה אל מול מחזיקים אחרים, מכיוון שכאשר הקיבוץ היה הנישום, דרישת התשלום הייתה קטנה בהרבה מהחיוב שהטילה העירייה על האגודה.

השופט רון סוקול קיבל את רוב טענות האגודה שהועלו בעתירה. השופט קבע כי במתקן לא מתבצעת פעילות תעשייתית כלשהי, ולכן לא ניתן לסווג את המתקן כתעשייה: "במתקן של האגודה לא נעשית כל פעילות ייצורית. מדובר למעשה במתקן שבו 'מאוחסנים' מים שמתקבלים מהמט"ש (מתקן טיהור שפכים) ומועברים, בעזרת משאבות וצנרת לצרכנים. ב'חומר הגלם', מי הקולחין, לא נעשה כל שינוי וכל שיפור. פעילות ההכלרה לא נעשית לשינוי המים אלא לניקוי מערכות המתקן. במים לא נעשית כל מלאכה או כל פעילות ייצור אחרת, ועל כן לסיווג הנכס או חלק ממנו כמלאכה או כתעשייה, אין כל עיגון בשימוש שנעשה בו בפועל".

השופט דחה גם את סיווג בריכת האיגום כתעשייה: "אין לסווג את המתקן כולו בסיווג תעשיה. אפילו העירייה לא טענה כי השימוש בבריכת האיגום מהווה תעשיה או חרושת, אלא סברה שהשימוש בבריכה נכלל בשימוש למלאכה. בריכת האיגום אינה בבחינת מאגר מים או בריכת מים, ואינה בריכה לטיהור והשבחת מי שופכין, שכן במתקן לא נעשית כל פעילות להשבחת מי הקולחין המגיעים מהמט"ש".

עוד קבע השופט בפסק הדין  כי ההגדרה לפיה תעשיה כוללת גם שימוש במאגרי מים, בריכות מים ובריכות להשבחת מי שופכין, צריכה להתפרש על פי משמעות הביטוי תעשיה, "כלומר לאור ההנחה שבאותן בריכות נעשית פעילות ייצור כלשהי. כפי שראינו לא נעשית במתקן כל פעילות ייצור, ולכן המתקן אינו יכול להיכלל בהגדרה של תעשיה, אף אם הוא כולל בריכת איגום", נכתב. על רקע זה, קבע השופט כי מכיוון שמים הם משאב הכרחי לחקלאות, הרי שמתקן שכל תפקידו לווסת כמויות ולהעביר מים לחקלאים הוא מתקן "המשמש לצרכי חקלאות" כנדרש בהגדרת מבנה חקלאי. "מכאן שאת הבריכה והסככות שבמתקן יש לסווג כמבנה חקלאי", קבע השופט.

פסק הדין מותח ביקורת על העירייה, שניסתה לגבות מהאגודה חיוב ארנונה לתעשייה עבור התתקן באופן רטרואקטיבי עבור כל שנת 2018: "העירייה ידעה אילו שטחים הועברו אליה בעקבות אישור חילופי הקרקע, ידעה את השימושים וידעה או הייתה אמורה לדעת על המתקן. העירייה התייחסה בבקשה לחילופי שטחים לסוגיית חיובי הארנונה. העירייה יכולה, וצריכה הייתה להיות מודעת לכך שבגין ההחזקה במתקן משולמת ארנונה המחושבת עבור אדמה חקלאית".

עוד נכתב בפסק הדין כי על העירייה מוטלת חובת הגינות כלפי האזרח. עם זאת, השופט ציין כי "העירייה, שידעה על חיובי הארנונה המושתים על המתקן על ידי המועצה האזורית מנשה, לא הודיעה מאום לאגודה ולא יידעה אותה כי עם שינוי שטחי השיפוט צפוי גם שינוי בחיובי הארנונה ובסיווג הנכסים. ה'אשם' לכך שהאגודה לא שילמה ארנונה בגין הנכס עד הדרישה לא רובץ על כתפי האגודה אלא על כתפי העירייה, שלא עשתה מאום ולא הודיעה לאגודה על השינוי במשטר הארנונה". השופט לא הסתפק בביקורת ובקביעה כי האגודה תמשיך לשלם ארנונה בסיווג לחקלאות, אלא הטיל על העירייה הוצאות בסך 25,000 שקל.

בעירייה הגישו ערעור על פסק הדין לבית המשפט העליו, בפני השופטים עוזי פוגלמן (מ"מ נשיא בית המשפט), יצחק עמית ונועם סולברג. השבוע, בעקבות הערות השופטים, ולאחר התייעצות שערך, הודיע בא כוחה של העירייה כי הוא מושך את הערעור. בעקבות זאת, הערעור נדחה.

לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן