קריית אונו: בעלת דירה באחד מהפרויקטים התנגדה למעבר וחויבה בהוצאות משפט כבדות
בית המשפט המחוזי בתל אביב דחה לאחרונה את בקשתה של בעלת דירה ברחוב השקמה בקרית אונו, שהתנגדה להחלפתה של החברה היזמית האמורה לבצע בבניין מגוריה תמ"א 38 בחברה אחרת, לאחר שזו קרסה כלכלית. האשה חויבה לשלם הוצאות משפט כבדות.
8 פרויקטים של תמ"א 38 עברו בהסדר הבראה
בחודש מאי התקיים דיון בו נעתר בית המשפט לבקשת הנאמן לבחינת התכנות הסדר הבראה של חברת "יובל בניה ונכסים בע"מ", ואישר את המחאת זכויותיה של החברה בקשר לשמונה פרויקטים של תמ"א 38, אל קבלן אחר, "ימין יהלום יזמות בע"מ". אחד מהפרויקטים המדוברים נוגע לבניין מגוריה של האשה.
העותרת: צריך היה להחתים את כלל הדיירים על הסכם חדש
על פי הנטען בבקשה, בית המשפט הוטעה על ידי בא כוחם של בעלי הדירות בבניין, שטען כי בעלי הדירות הסכימו להחלפתה של יובל בניה בימין יהלום, ולא היא, כאשר לדבריה אותה עת לא ניתנה הסכמה כאמור. הטעייה נוספת בוצעה, לפי הנטען, בהמשך גם כלפי הדיירים, שכן הוצג בפניהם לטענתם מצג כאילו בית המשפט הוא שבחר בימין יהלום כמחליפה של יובל הבניה, דבר שאיננו נכון לטענתה. עוד נטען כי לא ניתן להעביר זכויות מכוחו של הסכם בטל, ולכן צריך להחתים את כלל הדיירים על הסכם חדש, דבר שלא נעשה.
הן בעלי הדירות האחרים בבניין, הן ימין יהלום והן הנאמן, הגישו התנגדות לבקשה משלל טעמים.
סגן הנשיא, השופט חגי ברנר, החליט לדחות את הבקשה ונימק זאת במספר טעמים: הטעם הראשון הוא שהחלטתו בחודש מאי האחרון היוותה פסק דין חלוט לכל דבר ועניין, שכן היא סיימה את הדיון בשאלת המחאת זכויותיה של יובל בניה בפרויקט שבמחלוקת ומשכך, לא ניתן לעיין בה מחדש.
עוד קבע השופט כי הבקשה נגועה בשיהוי קיצוני ובלתי מוצדק, שכן המבקשת ידעה מבעוד מועד על הדיון שנערך בחודש מאי אך בחרה משיקוליה שלא להתייצב ולהשמיע את עמדתה בטרם ניתנה ההחלטה.
השופט קבע: "יצוין כי בפרק הזמן שחלף מאז ניתנה ההחלטה ועד שהוגשה הבקשה הנוכחית, שינתה ימין יהלום את מצבה לרעה, בהסתמך על אותה החלטה ונערכה לקידום הפרויקט, לרבות נטילת התחייבויות כספיות כלפי צדדים שלישיים- מהנדסים, מתכננים, מודד וכו'".
עוד קבע השופט: "זאת ועוד, המחלוקת שנתגלעה בין המבקשת מחד, ושאר בעלי הדירות מאידך, היא ענין שבינה לבינם, ואין היא אמורה להתברר במסגרת ההליך הנוכחי שעניינו הסדר הנושים של יובל בניה, מה גם שהמבקשת הגישה ערעור על פסק דינה של המפקחת על רישום המקרקעין, אשר כפה עליה את רצונם של הדיירים האחרים להתקשר עם יובל בניה, ערעור שעודנו תלוי ועומד. תרופתה היא איפוא במסגרת הערעור על פסק דינה של המפקחת, ולא במסגרת הליך הסדר הנושים של יובל בניה. לפיכך, גם אם המבקשת הייתה מתייצבת לדיון ומודיעה על התנגדותה להמחאת הזכויות, התוצאה לא הייתה משתנה, שכן במשולש היחסים שבין בעלי הדירות, הנאמן וימין יהלום (להבדיל מהמישור הפנימי שבין הדיירים לבין עצמם), מה שקובע היא הסכמת רוב הדיירים ולא נתונה לדייר בודד זכות וטו. כמו כן, המבקשת ממילא לא נתנה הסכמתה להמחאת הזכויות של יובל בניה, לא מראש וגם לא בדיעבד, וממילא אין לה מעמד לטעון בשמם של מי שכן נתנו את הסכמתם, קרי, שאר דיירי הבניין, כי הסכמתם הושגה רק בדיעבד ומחמת הטעייה שביצע כלפיהם בא כוחם. מבחינה זו המבקשת היא כמי שעובר ומתעבר על ריב לא לו. מטעם זה אין גם לשעות לטענתה של המבקשת כאילו לא ניתן להמחות זכויות בחוזה בטל, שהרי הצדדים לאותו חוזה- דיירי הבניין- כלל אינם טוענים לבטלות כזו ביחסים אל מול הנאמן וימין יהלום".
בית המשפט קבע כי המבקשת תשלם הוצאות משפט משמעותיות על סך של 7,000 שקלים לכל אחד מבעלי הדירות האחרים בפרויקט המדובר, לחברת ימין יהלום ולנאמן של חברת יובל בניה ונכסים.
מי יהיו 70 המשפיעים לשנת 2023?
לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן
