banner
עפרה חדד // צילום: אמנון ארד | depositphotos
עפרה חדד // צילום: אמנון ארד | depositphotos

תופעה: תביעות סרק במיליוני שקלים מצד עובדי בניין פלסטינים

בכל שנה מוגשות מאות אם לא אלפי תביעות, שהיקפן מסתכם במיליוני שקלים. רוב התביעות נסגרות בפשרה אך עבור העובדים הפלסטיניים זה עדיין הון עתק // דעה

עפרה חדד 11.04.2023

בשוק הנדל"ן קיימת תופעה פסולה של תביעות סרק בבית הדין לעבודה של עובדי בניין פלסטינים, שתובעים קבלנים שמעסיקים אותם על פגיעה כביכול בזכויותיהם. בכל שנה מוגשות מאות אם לא אלפי תביעות, שהיקפן הכספי הכולל מסתכם במיליוני שקלים. רוב התביעות נסגרות בפשרה על סכומים הנמוכים בעשרות אחוזים ביחס לסעד הנדרש בהן, אך עבור העובדים הפלסטיניים זה עדיין הון עתק.

תופעה פסולה זו יוצרת עומס כבד על בית המשפט, מבזבזת משאבים יקרים של כסף ושעות עבודה, והינה מטרד של ממש עבור הקבלנים בשוק, שבונים את הארץ ופועלים להגדלת היצע הדירות. המדינה צריכה לפעול על מנת לעקור את התופעה הזו מן השורש, על ידי מתן כלים למעסיקים בענף הנדל"ן להתמודדות ראויה מול העובדים הפלסטינים.

מקור התופעה הינו בעורכי-דין פלסטינים שעומדים במעברי הגבול ומאתרים עובדים פלסטינים המועסקים באתרי הבנייה בישראל. עורכי הדין האלה ממלאים את ראשי העובדים בהבטחות מפליגות, וגורמים להם לחתום על ייפוי כוח לתביעות משפטיות על נושאי עבודה, רובן מופרכות לגמרי וללא כל בסיס. 

עורכי הדין שמכונים בענף הנדל"ן כ"עורכי-דין של אמבולנסים", מגישים בשם העובדים תביעות מנופחות בהיקפים של 200-250 אלף שקל בכל פעם, בתואנות שווא של אי מתן מתנות לחג, תשלום חסר בגין שעות העבודה, היעדר שימוע, אי תשלום פיצויי פיטורים וכדומה – כל הטענות הללו כמעט תמיד אינן מוצדקות. בנוסף, כדי שהעובד לא יצטרך לשלם אגרת בית משפט גבוהה מדי, לצורך האגרה הם מעמידים את התביעות על סך כ-30-40 אלף שקל משלמים עבורם אגרה של כ-100-200 שקל, ומחתימים אותם על אחוזים מהסעד שייפסק או על תשלום קבוע מראש. עורכי הדין גם מכניסים סעיף לפיו גם אם העובד מחליט לבטל את התביעה, הוא צריך לשלם לעו"ד – וכך מכריחים אותו למעשה לתבוע ולשרוף את קשריו עם המעסיק.

בעגה של הרחוב, זה הפך להיות "מסחרה" של ממש. רוב התביעות האלה מסתיימות בפשרה מכיוון שלקבלנים אין את הזמן והאנרגיה להתעסק בתביעות קנטרניות ולבזבז ימי עבודה בבית המשפט. אם הסעד הנדרש הוא 200 אלף שקל, לרוב מתפשרים על 8,000 שקל, שמתוכם העובד מקבל 1,000 שקל לערך, עורך הדין הפלסטיני לוקח לעצמו 2,000 שקל לפחות, וביתרה הוא מתחלק עם עורך דין ערבי-ישראלי שמטפל עבורו בתביעה בבית המשפט הישראלי. רוב התביעות האלה הן "העתק-הדבק" – למעט שם התובע לא משנים כלום ומגישים בסיטונות. "עורכי הדין של אמבולנסים" גורפים מאות אלפי שקלים והקבלנים נאלצים לשלם כ-500 אלף שקל ועד 2 מיליון שקל בשנה רק כדי לסגור את התיקים. 

מדינת ישראל צריכה לשים לזה סוף. קיימת אפליקציה של משרד התמ"ת בשם "אלמונסק" (תרגום מערבית – מתאם, מלשון תיאום הפעולות בשטחים), שבה העובדים הפלסטינים מגישים בקשה לרישיון עבודה. אני סבורה שניתן להגדיר את האפליקציה על מנת שתוכל  לכלול פונקציות נוספות הנוגעות לקשר עם המעסיקים, כמו מנגנון שבו העובדים יחויבו לחתום על הסכמי העבודה שלהם מול המעסיק, שניתן יהיה לשלוח הודעת שימוע, בקרה הדוקה על עזיבת אתר על ידי העובד ביוזמתו על מנת שלא ייחשב כאילו פוטר על ידי המעסיק ודיווחים אחרים שימנעו תואנות שווא וכן תביעות שווא בעתיד. צריכה לדעתי להיות גם אופציה למנהלי העבודה באתר לסמן לעובדים התראות בגין עבירות בטיחות שביצעו העובדים .כיום לקבלנים אין ממש יכולת לטפל בנושא מול העובדים הסוררים למעט פיטוריהם. אם עובדים כאלה יקבלו שלוש הערות באפליקציה, הם לא יוכלו לחדש את רישיון העבודה שלהם אלא רק לאחר שהעובד עובר שוב הדרכת בטיחות , וזה גם יביא להגברת הבטיחות באתרי הבנייה. 

נכון ואולי אף ראוי שהמדינה מעדיפה כיום את זכות העובד על פני זכויות המעביד במקרים רבים, אך יש לעצור את תביעות הסרק הטורדניות הללו שמעיקות שלא לצורך על הקבלנים. ישנה גם ועדה פריטטית של התאחדות הקבלנים בוני הארץ שמאפשרת לקבלנים לסגור את התיק בוועדה, ללא צורך להגיש כתב הגנה וללכת לבית המשפט. בוועדה זו נסגרים אלפי תיקים בשנה ועבודתה ראויה לשבח, אך אני סבורה שהמדינה צריכה לשנות מהיסוד את דרכי ההתנהלות ולמנוע לגמרי את התופעה הפסולה. 

*כותבת המאמר, עפרה חדד, הינה סמנכ"לית ומבעלי חברת יורו ישראל

לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן

שיתוף

כתבות שיכולות לעניין אותך

שריינו לעצמכם דירה

עם ישראל מצביע ברגליים ומבין שברירת המחדל הכי טובה הינה להיכנס למשרד המכירות, לשלם מקדמה ולשריין דירה //...
רוני מזרחי* 03.02.2025
נשמח לדבר אתך
נגישות