אינני שולל את תפיסת "החדש במקום ישן" אבל אסור לנו לשכוח את הגורם האנושי, אותה אוכלוסייה ותיקה המורכבת ברובה הגדול מאנשים קשי יום, מקצתם כאלה שכל שנות חייהם עברו באותה דירת שיכון מתפוררת // דעה
תמונה: ישראל אברמוב // צילום: אלד פסגות
מאת: ישראל אברמוב, מנכ"ל אלד פסגות
לאורך כל ההיסטוריה האנושית, אנחנו עדים למקרים שבהם התחדשות עירונית באה במישרין על חשבון ריסוק מערכות חברתיות קיימות, כולל פגיעה ישירה בתושבים הוותיקים שהתגוררו באותם מתחמים המיועדים להתחדשות. שתי הדוגמאות הידועות ביותר הינן ממחצית המאה ה-19, האחת בצרפת של הברון האוסמן ,שבפקודת הקיסר נפוליאון השלישי הרס את כל המרקם האורבני הקיים בפאריז ההיסטורית, לטובת הקמת עיר האורות של ימינו על שלל שדרותיה ובנייניה הניאו-קלאסים, והשנייה של הסנטרל פארק בניו יורק, כשגם שם התפיסה הייתה למחוק עד עפר את המרקם הקיים לטובת הפארק העירוני, השדרות והרחובות ששורטטו בקווים מקבילים וחוצים זה את זה, שתי וערב. גם ב-2020 לא חסרות דוגמאות כאלה, כולל במדינות רבות במזרח הרחוק.
דוגמאות שנויות במחלוקת הללו מהעולם הגדול, הינם נר לרגלי. איך לא לנטוש, חלילה, את טובת התושבים הותיקים, חלקם הגדול אנשים קשישים המתגוררים באותם מתחמים ואותן שכונות המיועדים להתחדשות, בין אם מדובר בתמא 38 או פינוי בינוי. נכון, אינני שולל את תפיסת "החדש במקום ישן" שבאה לידי ביטוי מובהק בפאריז וניו יורק, שתיהן בין הערים המתויירות והאטרקטיביות ביותר בעולם כיום. אדרבה, זהו טבעה של עיר גדולה, קל וחומר באזורים, מתחמים ושכונות שזוהרן הועם זה מכבר, הבניינים ישנים ומתפוררים, וקיים מחסור גדל והולך בדירות חדשות, שיתבצע בה הליך מתוכנן ומסודר של התחדשות עירונית.
אבל, וזה אבל, גדול, בתוך תהליך מורכב וארוך זה, אסור לנו בשום פנים ואופן לשכוח ולו לרגע את הגורם האנושי, אותה אוכלוסייה ותיקה המורכבת ברובה הגדול מאנשים קשי יום, מקצתם כאלה שכל שנות חייהם עברו באותה דירת שיכון מתפוררת והיא מהווה את כל רכושם, כאלה שכל שנותיהם הכירו את אותם שכנים, אותה חנות מכולת שכונתית, אותה גינה עם אותו ספסל , אותו סניף של קופת חולים, אותו קיוסק פינתי, אותה תחנת אוטובוס בואכה מרכז העיר.
ניסיוננו כיזמים לימד אותנו שלא ניתן בשום פנים ואופן לקדם התחדשות עירונית ללא התחשבות מירבית בגורם האנושי. ואכן לצד הצוות המקצועי ה"רגיל", עורכי דין, אדריכלים, מהנדסים וכו', אנחנו מעסיקים כל העת, אנשי מקצוע שתפקידם הינו לטפל 24/7 באותה אוכלוסיה ותיקה, לאבחן את הצרכים שלה, להתמודד עם הפחדים מפני הבלתי ידוע, למצוא עבורה פתרונות חלופיים מיטביים בתקופת הבנייה, בין אם מדובר בדירה בשכירות באותו איזור או, במקרים מסוימים, דירה חלופית בדיור מוגן ולעשות ככל שניתן על ידינו למזער את השינוי בשגרה. טיפול זה, אדגיש, כלל במקרים רבים אף "פרטים קטנים" כמו שיחות אישיות עם הדיירים, סיוע באריזת החפצים שלהם ועוד כהנה וכהנה.
אדגיש, כי השקעה זו מוכיחה כל העת את עצמה מעל ומעבר כאפקטיבית גם מבחינת לוחות הזמנים של ביצוע הפרויקטים. יותר ויותר התברר לנו, במהלך שנות פעילותנו הארוכות בהתחדשות העירונית, שהמוקש הגדול ביותר, יותר מתהליכי ההיתרים מול העיריות והרשויות המקומיות, היה ונותר החרדה העצומה מפני הבלתי נודע. חרדה זו, אדגיש, גדולה במרבית המקרים אף יותר מההכרה כי דירה חדשה הינה לא רק שיפור משמעותי ביותר באיכות ורמת החיים, אלא גם האפשרות היחידה עבור אותה אוכלוסייה לשדרג משמעותית את ערך רכושם היחידי, שלא לדבר על ערך הירושה שאותה יותירו לדורות הבאים.
לסיכום: דווקא כיזמים וכחברה כלכלית מובהקת, איננו יכולים ואף אסור לנו בשום פנים ואופן לשכוח שאנחנו לא רק בונים בניינים חדשים ומחדשים את השכונה, העיר ואת מדינת ישראל, אלא גם פונים וניגשים אל הדור שנמנה על מייסדי המדינה, שתרם במשך עשרות רבות בשנים לחברה הישראלית, ודווקא כעת, לעת זקנתו, שומה עלינו לממש את מאמר חז"ל: "אל תשכחני לעת זקנה. ככלות כוחי על תעזבני". זהו, לדידי, הסיפוק הגדול ביותר שלנו וזה גם המסר שלנו לדורות הבאים.
מי יהיו 70 המשפיעים לשנת 2023?
לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן
