האם באר שבע יכולה להפוך למודל להתחדשות עירונית בפריפריה?
העובדה שעד כה ההתחדשות העירונית לא התרחשה בבירת הנגב אינה מקרית. ליזמים והקבלנים הפועלים בה, אין כדאיות כלכלית ולכן השיכונים שנבנו במאה הקודמת, נותרו לפליטה // דעה
העובדה שעד כה ההתחדשות העירונית לא התרחשה בבירת הנגב אינה מקרית. ליזמים והקבלנים הפועלים בה, אין כדאיות כלכלית ולכן השיכונים שנבנו במאה הקודמת, נותרו לפליטה // דעה
כמי שביקר קשות לא פעם את ההחלטות בשוק הדיור, אני סבור שהחלטת מנהל התכנון להכפיל את העיר באר שבע במהלך 30 השנים הקרובות הינה נכונה ומתבקשת בעקרון ותוכל להיות סמן ימני חשוב להחלטות לגבי יתר שלושת המטרופולינים של מדינת ישראל.
ההחלטה מסמנת את בירת הנגב כמטרופולין הרביעי של ישראל, מדברת על הכפלת תושבי באר שבע ליותר מ-400 אלף, תוספת 34 אלף יחידות דיור חדשות, 4 מיליון מ"ר תעסוקה, 3 מיליון מ"ר תעשייה ומסחר ו-270 אלף מ"ר לתיירות.
מדובר אכן בתובנה חשובה, זאת משום שמדינת ישראל אמורה להגיע סביב 2050 לכ-18 מיליון תושבים, כפליים כמעט יותר לעומת היום ועל כן שומה על קברניטי המדינה לדאוג באופן יזום לפיזור האוכלוסייה ממישור החוף הצפוף לעייפה לעבר הפריפריה של הנגב והגליל ובתוך זה כמובן בירת הנגב באר שבע.
אולם, וזה אולם גדול, מעבר לעקרון שהינו בהחלט נכון ומתבקש, נשאלת השאלה מדוע מנהל התכנון לא פירט בתוך ה-34 אלף יחידות הדיור המתכוננות, אילו מהן, אם בכלל, יהיו במסגרת התחדשות עירונית? והאם לא מדובר שוב בטעות קשה של הקמת שכונות ענק חדישות בהשקעות עתק, אי אם בלב המדבר, הרחק ממרכז העיר?
כולנו זוכרים מן הסתם את הפיאסקו של הסכמי הגג בבאר שבע שבוטלו וחודשו לחלופין, זאת בהעדר תקציבים לתשתיות משלימות. לטעמי הבעיה הייתה לא רק בתשתיות משלימות אלא בתפיסה מוטעית לפיה יוקמו שכונות ענק חדשות וזוללות שטחים גדולים בלב המדבר, מנותקות לחלוטין מה"סיטי" של בירת הנגב, שלא לדבר על עלויות הקמה אדירות, זאת במקום להתמקד כאן ועכשיו בהתחדשות עירונית בשכונות הוותיקות.
לפרוטוקול: בבאר שבע ממוקמים, ממש בלב ליבה של העיר, סמוך לאוניברסיטת בן גוריון וסורוקה, שורה של שיכונים ותיקים ומתפוררים המשוועים להתחדשות עירונית, ובמיוחד לפינוי בינוי, בתוכם שיכון ד' צפון, והינם בעלי פוטנציאל לא אכזב לשדרג משמעותית הן את הנראות של בירת הנגב כעיר חדישה, מודרנית ותוססת, והן שילוב של אוכלוסייה ותיקה עם תושבים חדשים שיזרמו אליה, כולל ממרכז הארץ.
העובדה שעד כה ההתחדשות העירונית לא התרחשה בבירת הנגב אינה מקרית. ליזמים והקבלנים הפועלים בה, כולל חברות בנייה גדולות ומוכרות, אין כדאיות כלכלית לבצע התחדשות שכזו ולכן עד כה, השיכונים שנבנו בשנות ה-50 וה-60 של המאה הקודמת, נותרו לפליטה, רובם ככולם מתפוררים ונחשבים לאיי מצוקה, על כל הקשור בכך, זאת ממש מול ה"סיטי" של בירת הנגב.
על כן אני קורא בזאת למנהל התכנון וליתר מקבלי ההחלטות, להפוך את באר שבע למטרופולין ולהכפיל אותה, אבל לשים את הדגש לא על בניית שכונות חדשות יקרות ובזבזניות, מרוחקות ומנותקות לחלוטין ממרכז העיר, אלא האמצעות חיזוק התשתית הקיימת בה ניתן ואפשר להוסיף עוד רבבות יחידות דיור.
מודל שכזה, אדגיש, יוכל להיות רלוונטי גם לערים ותיקות אחרות במרכז הארץ. לא מכבר הכריז מנהל התכנון, גם כן בצדק רב, על תכנית להכפלת הערים ירושלים לשני מיליון תושבים ותל אביב למיליון בשנת 2050. זוהי בהחלט תפיסה נכונה, אולם מן הראוי יהיה לבדוק גם כאן, איזה פלח מהתוספת הזו יהיה לשכונות חדישות לחלוטין ואיזה להתחדשות עירונית.
וזה לא רק אינטרס של הערים עצמן, אלא גם ובעיקר של המדינה. לבצע בשום שכל את התוספת הנכבדה הזו, לא לזרוק שלא לצורך סכומי עתק על תשתיות חדשות, לא לזלול שלא לצורך שטחים פתוחים ולא לנטוש חלילה את מרכזי הערים, כפי שקרה לדוגמא במרבית ערי ארצות הברית, שם האוכלוסיות החזקות "ברחו" לפרברים החדשים והותירו את הערים שוממים וריקנים. וכולנו הלא יודעים מה קורה כיום בבאר שבע ובנגב כולו, ודי לחכימא ברמיזא!
*כותב המאמר, אייל בהרי, הוא מנכ"ל צים בהרי נדל"ן מקבוצת עדי צים אחזקות
לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן