צורכים מותגים יקרים אבל מוותרים על דירה

תמונה: דובקין // צילום: מיכל מסינג

מאת: עמית דובקין, אסטרטג נדל"ן

כצפוי, ימים ספורים לאחר ההכרזה על הבחירות בראשית אפריל, השיח הביטחוני כבר השתלט על מערכת הבחירות אצל כל המפלגות, משמאל ומימין. נכון. גם הנושאים הכלכליים והחברתיים, ובעיות הדיור ויוקר המחיה יעלו בהמשך, יגררו אי אילו התכתשויות ופה ושם הפגנות רחוב, זאת למרות שהחורף הישראלי הגשום והקר ימנע מן הסתם יציאות המוניות כפי שהיה בקיץ החמים של 2011. אולם בסופו של יום, ולהערכת כל המומחים, האג'נדה הביטחונית היא זו שתקבע את תוצאות הבחירות, בדיוק כפי שקרה בכל מערכות הבחירות הקודמות.

צורכים מותגים – מוותרים על דירה
דווקא משום כך, הנושאים הכלכליים והחברתיים, ובמיוחד בעיית הדיור, אמורים לטעמי להטריד במיוחד את הציבור הישראלי,  שימנה בקרוב 9 מיליון נפש, עם כ-3 מיליון בתי אב בקירוב, ותוספת מידי שנה של עוד 50 אלף בקירוב בתי אב הזקוקים לדיור.

לכאורה, רק לכאורה, המצב הכלכלי במדינת ישראל טוב כיום יותר מאי פעם. מיליוני ישראלים נוסעים מידי שנה לחו"ל, חלקם הגדול הרבה יותר מפעם אחת, הכבישים פקוקים לעייפה בכלי רכב פרטיים, מסעדות הגורמה והפאבים צצים כפטריות לאחר הגשם ומפוצצים בהזמנות שבוע מראש, הקניונים מלאים עד אפס מקום, וכך גם החניונים הקורסים לעייפה, האבטלה נמצאת באחד השיאים הנמוכים של כל הזמנים, הטלפונים הניידים משתדרגים בקצב מסחרר ומותגי יוקרה דוגמת טומי הילפיגר, גאנט, נייקי ואדידס, הפכו זה מכבר למטבע עובר לסוחר.

אלא מאי? איך נסביר את הדיסואנס  ההולך וגדל בין נתונים מרשימים אלה, לבין העובדה שפחות ופחות ישראלים מגיעים לדירה? האם מישהו בדק, לדוגמא, כמה אחוזים מהישראלים מחזיקים כיום דירה בבעלות, לעומת 30-40 שנה אחורה?

תקופת ה"בולשביזם" של הדיור הציבורי
ובכן, אם נלך אחורנית בזמן, לתקופת ה"בולשביזם" של הדיור הציבורי והחברות הממשלתיות המשכנות, עוד בטרם הפרטת שוק הדיור, נמצא כי למרות שרמת החיים היתה אז נמוכה לאין שיעור לעומת היום, אחוז הישראלים שהיתה דירה בבעלות, או בדמי מפתח, או דיירי עמידר/עמיגור וכו', היה סביב ה-80 אחוזים בקירוב, מהאחוזים הגבוהים ביותר בעולם.

מאז הפרטת שוק הדיור, כורסם אחוז מרשים זה בהדרגה, וכיום עומד אחוז הישראלים שיש להם   דירה בבעלות סביב ה-65 בלבד. ובמילים אחרות, כל ישראלי שלישי, כשלושה מיליון ישראלים, אין בבעלותם דירה, ואם נבדוק את הנתון אצל הדור הצעיר, עד גיל 40, נמצא כי כ-50 אחוזים בקירוב מביניהם, אין להם דירה בבעלות.

לכאורה מדובר בנתון הסותר לחלוטין את העלייה המסחררת ברמת החיים במהלך 30 השנה האחרונות, העלייה ברמת המינוע, ברמת ההכנסה, ובעיקר בהכנסה הפנויה, במדיניות השמיים הפתוחים, באפשרויות התעסוקה, הבילוי והקניות, ובהפיכת מדינת ישראל למעצמת הייטק וסייבר עולמית.

הפער בין האליטות למעמד הביניים נשחק
אולם, וזה אולם גדול, נתון זה ממחיש את הפער ההולך וגדל בין היכולת של האליטות הכלכליות, לבין המעמד הבינוני ההולך ונשחק בהדרגה, ומספר המשכורות שעליו לשלם עבור דירה, גם אם מדובר בדירה מחוץ ל"מדינת תל אביב", וגם אם מדובר בדירה מוזלת במסגרת "מחיר למשתכן", גדול פי שניים ויותר, לעומת מספר המשכורות שהיה צריך לשלם בעבור דירה דומה לפני שניים או שלושה עשורים.

להערכתי נקודת תורפה זו רק תלך ותחריף במהלך השנים הקרובות, והפתרון שלה יהיה אך ורק אם הממשלה הנבחרת ב-9 באפריל, תיקח את פתרון נושא הדיור כבעיית חירום לאומית, ותפעיל את כל המנגנונים ואת כל המנועים הפיננסים, על מנת להכפיל את קצב ייצור הדירות השנתי מכ-50 אלף בקושי כיום, לכ-90-100 אלף בשנה, מה שיוזיל את מחירי הדיור, ויאפשר למאות אלפי ישראלים, ובמיוחד צעירים, להגשים את חלום הדירה. מרכיב הדגל בתכנית כזאת אמורה להיות התחדשות עירונית כוללת, ולא נישתית כפי שקורה כיום. זה אומר, למפות בכל עיר, כל שכונה וכל מתחם ברחבי הארץ שבו ניתן בהליכים ביורוקרטים מהירים לאשר פינוי בינוי/תמא 38/2.

פתרון בעיית הדיור
ביצוע תכנית כזו לא יוכל להתקדם בשום פנים ללא שיתוף פעולה מלא בין הממשלה הנבחרת לבין העיריות הרשויות המקומיות. לשם כך על הממשלה גם לסייע לרשויות בנושא הבירוקרטי, ובמיוחד בתקצוב תשתיות משלימות, כבישים, מדרכות, גינות ציבוריות, שצפ"ים, מוסדות ציבור ועוד. על כן אני קורא בזאת לכל המתמודדים בבחירות, משמאל ומימין, לראות בפתרון בעיית הדיור את החוסן הלאומי האמיתי ולא לשכוח שאזרחי ישראל ראויים גם ראויים לא רק ל"רובים",  לא רק לצחצוחי חרבות ונאומי בטחון מהדהדים, אלא גם ל"שושנים" סביב דירת חלומותיהם, וזה בהחלט מגיע גם מגיע להם.

מי יהיו 70 המשפיעים לשנת 2023?

לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן

תגיות: