banner
ענת קריספין // צילום: אינגה אבשלום | Depositphotos
ענת קריספין // צילום: אינגה אבשלום | Depositphotos

דירות קטנות יותר – רווח גדול יותר

כולם מרווחים: המחיר למטר לדירות קטנות קצת יותר גבוה כך שהיזמים מרוויחים, הרשויות המקומיות מרווחיות מיחידות ארנונה נוספות ורוכשי הדירות למיניהם יוכלו למצוא דירה קטנה בתקציב שמתאים להם // דעה

ענת קריספין 06.12.2022

הנתונים מדברים בעד עצמם: שטח הברוטו הממוצע של דירה במדינת ישראל, זינק במהלך העשור האחרון מכ-150 מ"ר לכ-180 מ"ר. גם אם נתייחס לשטח נטו, נגיע לנתון של כ-120  מ"ר, יותר מכל מדינה אירופית אחרת ואחד הגבוהים בעולם.

אם נשווה את השטח הממוצע של דירה בישראל לזה של רוב מדינות האיחוד האירופי, נגיע לפערים של עשרות רבות של אחוזים, שלא לדבר על אחוז הדירות הקטנות והקומפקטיות בגדלים של עד 80 מ"ר, המהווה יותר ממחצית הדירות הנבנות ברבות ממדינות האיחוד, כלל ארצות השפלה וסקנדינביה.

אצלנו, כמובן, השטח הממוצע הגדול במיוחד, משפיע משמעותית על מחירי הדירות, שחצו לאחרונה את רף השני מיליון שקלים, כולל בלא מעט ערי פריפריה מרוחקות, שבעבר הלא רחוק ניתן היה בנקל לרכוש בהן דירת 4 חדרים נאה בכמיליון שקלים בלבד.

מעבר לעבודה שמדובר ברף כלכלי בלתי אפשרי עבור רוב הישראלים, נשאלת השאלה האם אין זה נכון להתאים את שוק הדיור לצרכים של העשור השלישי במאה ה-21 בו כ-40 אחוזים לפחות ממשקי הבית אינם זקוקים כלל לדירות גדולות, כולל רווקים, חד הורים, גרושים-גרושות וכן משפחות קטנות ללא ילדים או עם ילד אחד.

בפועל אחוז הדירות הקטנות והקומפקטיות הנבנות כיום בישראל עומד על פחות מ-20 אחוזים, כלומר פער בלתי נתפס שלפיו צריך להכפיל, אולי אף יותר, את אחוז הדירות הקומפקטיות.

מהן בעצם הסיבות לכך?
ראשית, תפיסה אנכרוניסטית של מקבלי ההחלטות, המבוססת על קונספציית "המשפחה הקלאסית" של זוג פלוס שלושה-ארבעה ילדים (וכלב). נכון. ישנן גם היום הרבה משפחות כאלה, ואלי אף גדולות יותר, אולם לעומתן נוצרו תאים משפחתיים שונים בעליל שיש מקום לא להתעלם מהן.

שנית, תפיסה המקובלת אצל רוב רובן של העיריות והרשויות המקומיות, לפיה דירות קטנות ו/או קומפקטיות, יביאו עימן בהכרח אוכלוסיות מוחלשות ועל כך קובעות אותן רשויות רף גבוה של מטראז' , אול לחלופין מגבילות מאוד את אחוז הדירות הקטנות.

השלישית, תפיסה מוטעית זו, הן ממלכתית והן מוניציפאלית, באה לידי ביטוי מובהק בתוכניות הדיור מזל למיניהן, מחיר למשתכן, מחיר מטרה, דירה בהנחה וכו', שבכולן נותרו על המדף מספר גדול במיוחד של דירות גדולות (ובמיוחד בפריפריה) שלא היה להן כלל דורש.

רביעית, האבסורד הגדול הוא בכך שמבחינת היזמים אין כלל בעיה להתאים את עצמם למציאות חדשה בה נתח הדירות הקטנות והקומפקטיות יהיה גדול בהרבה. אדרבה. יהיה קל בהרבה למכור אותן.

דרושה אם כן תפיסה חדשה בתכלית לגבי שוק הדיור. הן במכרזי רמ"י והוועדות המתכננות, להקצות אחוז גבוה בהרבה של דירות קטנות וקומפקטיות. בד בבד, וכפי שהמלצתי בעבר, להמיר אזורי תעשייה ותיקים במרכזי הערים לתב"עות המאפשרות להקים דירות קטנות לסטודנטים, משפחות צעירות ובכלל.

מה גם שהמחיר למטר לדירות קטנות קצת יותר גבוה כך שגם היזמים מרוויחים מהמהלך וגם הרשויות המקומיות מיחידות ארנונה נוספות. וגם רוכשי הדירות למיניהם: זוגות צעירים, מצמצמי דיור ומשקיעים יוכלו למצוא דירה קטנה בתקציב שמתאים להם. WIN-WIN לכל הצדדים. 

אדגיש כי יהיה בכך לא רק התאמה לצרכי שוק הדיור בעשור השלישי של המאה ה-21, אלא גם מתן אפשרות כלכלית להרבה יותר משקי בית קטנים להגיע לדירה התפורה לפי המידות שלהם.

*כותבת המאמר, ענת קריספין, היא בעלת TLV TOP, מומחים לרישוי בנייה ועסקים

בידקו מי הם הטובים ביותר בהתחדשות העירונית בישראל

קורס מבוא להתחדשות עירונית – לפרטים ליחצו כאן

לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן

שיתוף
תגיות: ענת קריספין

כתבות שיכולות לעניין אותך

נשמח לדבר אתך
נגישות