הדרום עשוי להיות אחד המרוויחים הגדולים של ישראל שאחרי המלחמה

הטעות הגדולה ביותר בנדל”ן שאחרי מלחמה היא לחשוב במונחים של חזרה לשגרה. שווקים לא באמת חוזרים. הם מסתדרים מחדש סביב מוקדי כוח חדשים. ואחרי מלחמה, מוקד הכוח אינו רק כסף. הוא שילוב של ביטחון, תשתיות, לוגיסטיקה, טכנולוגיה, ונכונות מדינתית להשקיע במקום מסוים לא רק כדי לייצב אותו, אלא כדי להפוך אותו לציר אסטרטגי. לכן השאלה האמיתית איננה רק איפה יהיה נעים יותר לגור, אלא איפה המדינה וההון הפרטי רואים את ישראל של העשור הבא.

מכאן נובעת התזה המרכזית של השנים הקרובות: הדרום עשוי להיות אחד המרוויחים הגדולים של ישראל שאחרי המלחמה. לא משום שהסיכון נעלם, אלא משום שדווקא אזורים שספגו את עוצמת הטלטלה הופכים לעיתים למעבדת השיקום, להשקעה ולבנייה מחדש. הקמת שדה תעופה משלים בדרום, לצד תכנון תשתיות תחבורה חדשות, עשויה להפוך את המרחב שבין קריית גת, נתיבות, שדרות, אופקים ורהט למרחב בעל משמעות כלכלית חדשה. אלו אינם רק פרויקטים תחבורתיים. זו הצהרה אסטרטגית: הדרום אינו עוד שוליים, אלא עתודת המרחב של ישראל.

אבל תשתית לבדה אינה מספיקה. מה שהופך עיר לשחקנית נדל”נית חזקה הוא החיבור בין תשתית פיזית לתשתית ידע. כאן נכנסים ענקי המחשוב. באר שבע כבר איננה רק עיר אוניברסיטאית או עיר צבאית. היא נבנית בהדרגה כממשק בין אוניברסיטת בן גוריון, קמפוס התקשוב והסייבר של צה”ל, פארקי הייטק וחברות גלובליות. אל תוך המארג הזה נכנסת גם ההתרחבות של חברות מחשוב מתקדמות, ובראשן NVIDIA, על רקע הביקוש הגובר ל-AI, שבבים, סייבר ודאטה סנטרס. כששבבים, סייבר, דאטה, צבא ואקדמיה נפגשים באותו מרחב, ערך הקרקע מפסיק להיות רק פונקציה של מגורים. הוא הופך לפונקציה של אקו-סיסטם.

לכן, אם מסתכלים קדימה ברוח של “להשקיע כמו טראמפ”, צריך לשאול לא איפה המחיר היה, אלא איפה נבנית הפלטפורמה. טראמפיזם כלכלי, במובן הרחב, הוא לא רומנטיקה של מיקום אלא קריאה כוחנית של תשתיות, מסדרונות והשבחת קרקע דרך זרימת הון ומדינה. במבחן הזה, באר שבע, קריית גת, נתיבות, אופקים ואפילו מרחבים שעד לאחרונה נתפסו כפריפריאליים, עשויים ליהנות מפרמיה חדשה אם יהפכו לחלק משרשרת ערך של תחבורה, ביטחון וטכנולוגיה. לעומת זאת, ערים שלא יתחברו לאחד משלושת המנועים הללו, תעסוקה מתקדמת, נגישות מהירה, או מעמד לוגיסטי חדש, עלולות לגלות שהשוק כבר פחות מתרשם מהמוניטין הישן שלהן.

כאן נכנסת גם הגיאופוליטיקה האזורית. מסדרון כלכלי שיחבר בעתיד את הודו לאירופה דרך איחוד האמירויות, סעודיה, ירדן וישראל אינו רק יוזמת סחר. הוא חזון למזרח תיכון שבו ערך גיאוגרפי נמדד דרך קישוריות. אם מהלך כזה יתממש, ישראל עשויה להפוך לצומת תחבורתי, אנרגטי ודיגיטלי בין אסיה לאירופה. אבל הצלחתו תלויה ביציבות ביטחונית, במוכנות אזורית לשיתוף פעולה, ובמיוחד בכך שהשאלה הסעודית-ישראלית תבשיל פוליטית. במילים אחרות, השלום עם סעודיה עדיין איננו עובדה, אבל עצם האפשרות שלו כבר משפיעה על דמיון התכנון.

וזה בדיוק הסיפור של הנדל”ן החדש: שוק המגורים מתחיל להידמות יותר לשוק של מיקום גיאו-אסטרטגי. אם ישראל תצליח לבסס את הדרום כשילוב של שדה תעופה, תשתיות מהירות, מוקדי סייבר ו-AI, וחיבור עתידי למסדרונות אזוריים, אז הערים החזקות של העשור הבא לא יהיו בהכרח אלה שהיו הכי יקרות אתמול. הן יהיו אלה שיודעות להתחבר לסיפור הגדול הבא. לא סיפור של התאוששות בלבד, אלא של מיקום מחדש על לוח הכוח של המזרח התיכון.

*הכותבת, ד״ר בלה ברדה ברקת, היא מומחית להשקעות נדל״ן ואנליסטית כלכלית וגאופוליטית ומחברת הספר ״הנדסת העושר״ והספר ״להשקיע כמו טראמפ״ שייצא לאור לאחר פסח

לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן