עורך הדין שירש נכס בתל אביב הציג הסבר מקורי לבקשתו לארנונה מופחתת

עורך הדין שירש נכס ברחוב אלנבי בתל אביב הציג הסבר מקורי לבקשתו לארנונה מופחתת: הוא הפך לצייר חובב, והנכס הוא הסטודיו שלו. לכן יש לסווג את הנכס בארנונה של "חדר עבודה של אמן בתחום הציור", הנמוכה באופן משמעותי מסיווג הארנונה שנקבע לנכס. ועדת ערר לענייני ארנונה בעיריית תל אביב לא התרשמה מההסבר, ובשבוע שעבר דחה בית המשפט המחוזי בתל אביב ערעור שהגיש בעל הנכס: "לא נודעה התרשמות כי המערער הוא אמן".

המערער, עו"ד ורואה חשבון, ירש נכס ברחוב אלנבי, שסיווג הארנונה שנקבעה לו הוא "בניינים שאינם למגורים לרבות משרדים שירותים ומסחר". הוא פנה למנהל הארנונה בעיריית תל אביב בבקשה לקבל הנחה מארנונה בגין נכס ריק, וכן לסווג את הנכס כחדר עבודה של אמן בתחום הציור – סיווג הנמוך פי 5.5 מהסיווג שנקבע לו (420 שקל למ"ר לשנה עבור "בניינים שאינם למגורים" לעומת 75 שקל למ"ר לחדר אמן). 

בעירייה דחו את הבקשה, בטענה שהמערער מיצה את ההנחה החד-פעמית שהגיעה לו בגין "נכס ריק" וכי הנכס אינו עומד בתנאים הנדרשים לצורך מתן סיווג כחדר אמן. ועדת הערר אשררה את עמדת מנהל הארנונה.

על החלטה זו הגיש בעל הנכס ערעור לבית המשפט המחוזי נגד מנהל הארנונה בעירייה. לטענתו, לשיטת המערער, הוא זכאי להנחת נכס ריק לתקופה מלאה בת 6 חודשים מרגע שקיבל את הבעלות על הנכס לידיו. לטענתו, בעלותו בנכס החלה ממועד זה מתוקף צו קיום צוואה, כשקודם לכן הבעלות על הנכס הייתה העיזבון (מונח מעולם המשפט שלמעשה מתאר את הירושה שהייתה לאדם במותו) – תחילה עזבון השוכר ובהמשך עזבון אמו. המערער טען כי הפטור שניתן לנכס מתשלום ארנונה כהנחת נכס ריק, ניתן לעיזבון או לנכסי העיזבון ולא בעבורו באופן אישי.

השופט ארז יקואל דחה טענה זו, וקבע כי הפטור שניתן בגין "נכס ריק" בתקופה שלפני חלוקת העזבון, צריך להיחשב ולהימנות כפטור שנהנה ממנו המערער, "שאחרת יזכה לפטור כפול – פעם בשם "העזבון" ופעם בשמו שלו. את זאת אין לאפשר", כתב. 

גם בקשתו של המערער לסווג את הנכס כסטודיו לצייר נדחתה. המערער טען בפני ועדת הערר כי יש לסווג את הנכס כחדר עבודה של אמן בתחום ציור, פיסול, צילום וידאו ארט – סיווג ארנונה שהוא, כאמור, נמוך באופן משמעותי מהסיווג שנקבע לנכס על ידי העירייה. הוועדה דחתה בקשה זו, בין השאר בגלל יתר עיסוקיו של בעל הנכס בתחום המקצועות החופשיים.

המערער טען בבית המשפט כי בתחילת חודש מרץ 2022 הוא החל לעשות שימוש בנכס כסטודיו לציור, מכיוון שזהו תחביבו. לדבריו, הוא מיישם תחביב זה בנכס מידי יום בשעות אחה"צ והערב. הוא אף הפנה לדו"ח הפקח שערך ביקורת בנכס ולתמונות שצילם ולפי אותו דו"ח, ראה הפקח כן ציור שעליו בלוק דפים עם ציורים וכן חומרי וכלי צביעה. לדברי המערער, הדבר תומך בבקשתו. 

"לא ברור כיצד התרשמות מנתונים אלו בלבד תומכת בסברתו זו של המערער", כתב השופט יקואל, שפירט את התנאים במצטברים למתן הסיווג. התנאים הם, בין השאר, עיסוק של האמן בתחום הציור, הפיסול והצילום, המקום משמש את האמן בלבד, עבודת האמן הינה עצמאית שוטפת ויום יומית, יצירותיו אינן מהוות אמנות שימושית, יצירותיו אינן מוכוונות או מוזמנות על ידי לקוח מסוים, המקום אינו משמש לתצוגה, הוראת אומנות, מכירה או שימוש מסחרי.

"בבסיס הענקת התעריף המופחת, רצונה של הרשות לעודד אמנים ולהקל עליהם את נטל היצירה במקום בו הם יוצרים", כתב השופט, והוסיף כי אין להתערב בהחלטת מנהל הארנונה, לפיה המערער לא הצליח להוכיח את קיומם של התנאים המצטברים הנדרשים: "לא מצאתי מקום להתערב בהתרשמות המשיב כי פעילותו היצירתית של המערער בנכס אינה מגעת כדי זו האומנותית המקצועית המתבצעת בנכסים המסווגים באותו אופן".

גם קיומו של כן ציור ובלוק ציור שהוזכרו בביקורת שנערכה בנכס לא הרשים את השופט, שכתב: "מהביקורת עולה כי לא נמצא בנכס כל ציוד זולת מספר ציורים שצוירו בבלוק ציור חובבני. אף ההתרשמות מהחומרים בהם עושה המערער שימוש, לא לימדה על עבודה מקצועית". השופט חזרר וציטט את דוח הביקורת בנכס שלפיו "אין מדובר בחדר עבודה של אמן, אלא בנכס שהונח בו כן ציור עליו בלוק דפים בודד וכמה כלי צביעה, פשוטים ביותר שהיו מונחים על הרצפה".

השופט דחה, כאמור, את הערעור, והטיל על המערער הוצאות בסך 10,000 שקל.

לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן