עמית דובקין // צילום: חן ליאופולד

כ"ט בנובמבר 1947 גרסת בלאק פריידי 2019

"אם היתה מנהיגות אמיתית, שמתכללת את חזון מדינת ישראל העתידי, ולא מסתכלת נכוחה רק על הצעד הבא, אזי לא היינו מגיעים עד הלום, למצב בו איש, אבל איש, אינו יודע לנבא אל נכון מה יקרה לענף הנדל"ן"// דעה

מגדילים 04.12.2019

עמית דובקין // צילום חן ליאופולד

מאת: עמית דובקין, אסטרטג הנדל"ן  

זכה חודש נובמבר בשני תאריכים משמעותיים ביותר בתקומת ישראל, האחד בשניים בנובמבר 1917, יום הצהרת בלפור, והשני, כ"ט בנובמבר 1947, היום בו החליטה עצרת האו"ם ברוב קולות על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל.
זקני הדור זוכרים את האירוע הזה כמכונן אף יותר מיום הכרזת העצמאות. אימי המנוחה אילנה, נערה חיפאית בת 14, הייתה מספרת שרבבות חוגגים רקדו הורה ושרו עד בלי די עד אור הבוקר בקרן הרחובות הרצל הנביאים בהדר הכרמל, חיפה, וכמוה מספרים גם תל אביבים, ירושלמים ויתר ותיקי היישוב שעודם בחיים.

נזכרתי בכ"ט בנובמבר בסוף השבוע שעבר כשכל כלי התקשורת, כמו גם שיחות הסלון והרשתות החברתיות באינטרנט התמקדו באירוע החגיגי המרכזי של אותו היום, לא חלילה הכ"ט בנובמבר, גם לא העובדה שאין לנו ממשלה כמעט שנה ואנחנו צריכים לממן מכיסנו מיליארדים רבים, גם לא סכנת האיום האיראני, חיזבאללה או הגי'האד האיסלאמי מרצועת עזה. כולם, אבל כולם, התמקדו ב"בלאק פריידיי", בהנחות המפליגות, לכאורה, ואיך ניתן הכי טוב לתחמן את המערכת ולקנות הכי זול שאפשר. חיפשתי ממש בנרות איזכור לכ"ט בנובמבר, ומצאתי פה ושם פירורים בשולי העיתונות המודפסת, אתרי האינטרנט וסוף יומן הצהריים של קול ישראל. אבל הכותרות הראשיות, כאמור, עסקו רובן ככולן ב"בלאק פרידיי".

זה לא שכל עורכי החדשות התבלבלו ונטרפה עליהם דעתם. הם בהחלט לא אשמים. הם מכירים טוב יותר מכל אחד אחר את האינסטינקטים הקמאיים הקיומיים של החברה הישראלית על סיפו של העשור השלישי למאה ה-21. אותה אומה אידיאליסטית שאך לפני עשרות שנים מעטות קידשה את כיבוש השממה, קידשה את העלייה ופיתוח המדינה, קידשה את הקונצנזוס בין אזרחיה, מימין ומשמאל, קידשה את הערכים הקולקטיבים ואת אנשי הרוח שליוו אותה בראש המחנה, החל מאלתרמן ושלונסקי וכלה במרטין בובר וישעיהו ליבוביץ, החל מביאליק וכלה באורי צבי רינברג. חברה שהתיאטרון הלאומי, הבימה, ובראשו חנה רובינא, אמנון מסקין, יהושע ברטונוב ושמעון פינקל, היו ה"סלבים" האמיתיים ולא נבחרי הציבור המתקוטטים על זמן מסך כהלכתו ב"ארץ נהדרת".

ואיך כל זה קשור לנדל"ן והתחדשות עירונית? קשור גם קשור. שהרי אם היתה מנהיגות אמיתית, שמתכללת את חזון מדינת ישראל העתידי, בעוד דור או שניים, ולא מסתכלת נכוחה רק על הצעד הבא, כן תמא 38 , לא תמא 38, כן מחיר למשתכן, לא מחיר למשתכן, ורואה את בניין הארץ לא רק דרך פריזמה של נתונים ומספרים, חלקם דמיוניים לחלוטין ומוטים בעליל, אזי לא היינו מגיעים עד הלום, למצב בו איש, אבל איש, אינו יודע לנבא אל נכון מה יקרה לענף הנדל"ן בכלל ולהתחדשות העירונית בפרט, לא בחודש הבא, לא בשנה הבאה ובוודאי ובוודאי שלא בעשור הבא. מסתבר שההתעסקות הבלתי נגמרת בסעיפים ובפרטים, ממש כמו ההתעסקות הבלתי פוסקת ב"בלאק פריידי", שמובילה את כולנו מ"כלום לכלום".

על כן, ובמיוחד בימים גורליים אלה שבה מונחת על המדוכה ההחלטה אם להקים ממשלה או ללכת, חלילה, לבחירות שלישיות, שומה על כל מקבלי ההחלטות לבצע איתחול מחדש של החשיבה, ובמקום השליפות מהמותן בנוסח "בלאק פריידיי", לחשוב קדימה במושגים של כ"ט בנובמבר. למשל, איך לתכלל את כל הנושא של התחדשות עירונית ברמה ארצית, למפות אחת ולתמיד את אותם מתחמים שצריך לקדם ושיוכלו לייצר מיליון, אולי אף יותר, דירות חדשות. איך לפתוח מחדש את האווירה האופטימית ששרה בשוק עד לפני שנים אחדות. איך להחזיר את המשקיעים הישראלים והזרים אל השוק. והכי חשוב: לחשוב קדימה, אל הדורות הבאים. לא אל מהדורת החדשות הבאה.

חומר למחשבה, גם אחרי כ"ט בנובמבר.

שיתוף

כתבות שיכולות לעניין אותך

נשמח לדבר אתך
נגישות