שימור מבנים היסטוריים, גם כחלק מפרויקטים להתחדשות עירונית, ראוי כי יהיה אחד הנושאים בתוכניות אסטרטגיות העירוניות // דעה
מדינת ישראל עשירה באתרים ומבנים היסטוריים. נכסי המורשת המצויים לכל אורכה של מדינת ישראל הינם בעלי ערך היסטורי, תרבותי וארכיאולוגי ומהווים חלק בלתי נפרד מהנוף. ברם, למרבה הפלא – לא קיימת התייחסות מפורשת בחקיקה ובתקנות העוסקת ב"אתר מורשת לאומי", אלא ב"אתר לאומי" בלבד. כיום, ברחבי הערים קיימים מבנים היסטוריים , שחלקם לא מופיעים ברשימות שימור עירוניות ואינם מטופלים כנדרש גם בפרויקטים להתחדשות עירונית.
רקע: לפי חוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה, תשנ"ח-1998 (להלן: "חוק גנים לאומיים"), "אתר לאומי" מוגדר כמבנה או קבוצת מבנים או חלק מהם, לרבות סביבתם הקרובה, שהם בעלי חשיבות לאומית היסטורית בהתפתחות הישוב בארץ.
הגורם המוסמך להכריז על אתר כ"אתר לאומי" הינו שר הפנים, לאחר התייעצות עם המועצה לגנים לאומיים, שמורות טבע ואתרים לאומיים.
בהתאם לחוק זה, לצורך הכרזת האתר כ"אתר לאומי" יש לעמוד בתנאים הבאים: אושרה תוכנית המייעדת את השטח לאתר לאומי; ניתנה הזדמנות למועצה לגנים לאומיים ולרשות המקומית הרלוונטית, לחוות דעתן; ככל ומדובר במקום קדוש – נדרשת התייעצות עם שר הדתות ובהתאם לחקיקה ; ככל ומדובר באתר עתיקות – נדרש לבדוק שמולאו דרישות השר הממונה להגנת האתר; ככל ומדובר באתר לאומי שנמצא בשטח צבאי – נדרש להתייעץ עם שר הביטחון.
למרות זאת, החוק אינו מסדיר באופן מפורש את הקריטריונים הנדרשים ביחס למיהות "אתר לאומי", אלא קובע הגדרה רחבה ואמורפית הניתנת לפרשנות סובייקטיבית. כאן המקום לציין, כי הכרזה על אתר כ- "אתר לאומי" אמנם מקנה לו הגנה מפני פגיעות ונזקים, אך זאת מבלי לקבוע אמות מידה ברורות ביחס לכך. כמו כן, הכרזה אינה מסדירה נושאים מהותיים כגון: דרכי תקצוב וזהות הגורם הסטטוטורי האמון על ניהולו.
בין השנים 1979–1994 הוכרזו במדינת ישראל 18 אתרים לאומיים בלבד, המוגנים מתוקף החוק. המשרד לאיכות הסביבה (האמון על יישום החוק גנים לאומיים) בדק ומצא כי חלק מהאתרים הלאומיים שהוכרזו, טופלו בידי גופים שונים ולא תוחזקו כראוי, בעוד חלק מהאתרים משומרים ומתופעלים באמצעות גופים מסודרים.
כך לדוגמא, בהתאם להחלטת ועדת החינוך של הכנסת ועקב הרס של מבנים ואתרים היסטוריים, הוקמה בשנת 1984 המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל על ידי החברה להגנת הטבע.
המדובר בגוף שאינו ממשלתי, בין תפקידיו: מניעת הרס ושימור מתחמים ומבנים היסטוריים; מודעות ציבורית ומקצועית לערכי השימור ודרכי ביצועם וחינוך לשימור ולמורשת ההתיישבות.
בשנת 1991 נוספה התוספת הרביעית לחוק התכנון ובנייה שמטרתה להסדיר את נושא שימור המבנים והאתרים. במסגרת זו, נקבע כי בכל רשות מקומית תוקם ועדה לשימור אתרים שתפקידה יהיה להכין, תוך פרק זמן מוגדר, רישום של אתרים שלדעתה יש צורך לשמר בשטחה. רישום זה, יפרט אודות כל אתר בשטח הרשות וישמש את מוסדות התכנון ואת הועדה לשימור אתרים.
לפי דוח מבקר המדינה, רשויות מעטות יישמו את הוראות החוק, בין היתר, זאת בשל מיעוט הוראות המעודדות שימור, והן משום שהחוק אינו מקנה כלים אפקטיביים להגנה על מבנים ואתרים הראויים לשימור. נוכח האמור, קיים קושי להגן על מבנים ואתרים ולפעול לשימורם ללא רשימות מאושרות המעוגנות בתוכניות סטטוטוריות.
בניגוד למדינות אחרות, אשר הקימו מנגנונים ממשלתיים למתן מענקים והלוואות או הטבות מיסוי – הרשויות המקומיות במדינת ישראל הן הגורם המחליט איזה אתר לשמר, ולעתים נושאות בהוצאות השימור.
הוראות החוק, קובעות מקורות כספיים למימון ותמרוץ של פעולות שימור מבנים, באמצעות: היטל השבחה, שינוי השימוש המותר במבנה, מתן זכויות בנייה נוספות וניוד זכויות בהתאם למגבלות ולתנאים הספציפיים.
אולם, בפועל, רק רשויות מעטות פועלות למימוש מקורות אלו, כאשר רובן ציינו כי אין להן המשאבים הדרושים למימון שימור המבנים והאתרים.
בשנת 2010 ממשלת ישראל החליטה להקים תכנית מורשת לאומית במטרה לשקם ולהעצים את תשתיות המורשת הלאומית. בהתאם לכך, החלה השקעה מתמשכת של המדינה באתרים אלו באמצעות השקעה בתוכניות חומש (המכונות מורשת א', ב', ג'), על ידי פרסום קול קורא ומתן הזדמנות שווה לאתרים מוצעים העומדים בתנאים. תוכנית ממשלתית זו נקראת "ציוני דרך", באחריות ובניהול של משרד המורשת.
לפי פרסומי המשרד, עד כה נעשתה השקעה בכמאה אתרים במורשת א' ובכ-120 אתרים במורשת ב'. יש לציין, כי במרוצת השנים האחרונות סך ההשקעה הכולל מוערך במאות מיליוני ש"ח. אולם, בשים לב לעובדה שלא קיימת הסדרה בנושא – קיים חשש שהדבר עלול לגרום לאתרים שונים ליפול בין הכיסאות ולהיזנח למרות חשיבותם.
לסיכום: על רקע הבחירות לרשויות המקומיות נושא שימור מבנים היסטוריים תרבותיים ואדריכליים גם כחלק בפרויקטים בהתחדשות עירונית ראוי כי יהיה אחד הנושאים בתוכניות אסטרטגיות של ראשי ערים והממשלה
*הכותב, עו"ד שחר לוינזון, הינו שותף בכיר ביוסף ישורון ושות' עורכי דין
בידקו מי הם הטובים ביותר בהתחדשות העירונית בישראל
קורס מבוא להתחדשות עירונית – לפרטים ליחצו כאן
לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן
