עם ציפייה למיליון עולים חדשים: "חולם לממש את החזון של סבא רבא שלי"

בימים אלה חזרתי מסיור מקיף בשמונה קהילות יהודיות בארצות הברית וקנדה, הזדעזעתי עמוקות מהיקף האירועים האנטישמיים אליהם נחשפתי  לראשונה זה שנים רבות יש דיבור על על רבים וטובים שמוכנים לארוז את המזוודות ברגע שיתאפשר, ולעלות לישראל.

במהלך אותו ביקור, נזכרתי בסבא רבא שלי, הרב מנחם מנדל כשר, איש תורה ועבודה שהגיע לארץ ישראל בדיוק לפני 100 שנה, בשנת 1924, ורכש אדמות, על מנת ליצור רצף התיישבות יהודי בין ירושלים לבין חברון. החזון שהסתיים בטרגדיה, מאורעות תרפ"ט, בהם נשחטו ונבזזו יהודי חברון. כך גם הסתיים החלום שלו, בעשור שלאחר מכן, להציל מאות אלפי יהודים מגרמניה שלאחר עליית הנאצים לשלטון.

בעצם כל מה שסבא רבא הנערץ שלי לא הצליח להשלים לפני 100 שנה בקירוב – הפך  למשימה שלי בעת הזאת. החזון שלי הוא להצליח ולהביא במהלך העשור הקרוב, אלפי יהודים מהתפוצות, מאירופה, מארצות הברית וקנדה, מרוסיה ואוקראינה ומכל מקום אפשרי.

לא, אין מדובר כאן בחלום באספמיה. ההיסטוריה של מדינת ישראל הצעירה הוכיחה פעם אחר פעם, כי בכל מקום שהייתה אנטישמיות ושנאת ישראל, ובכל מקום שהקהילות היהודיות חשו כי האדמה רועדת תחתיהם – היתה עליה המונית . 

כך, למשל, היה בשנות ה-50 של המאה הקודמת כשקרוב למיליון עולים הגיעו הנה, הן שורדי השואה מאירופה והן מכל רחבי מדינות ערב. כך גם קרה בשנות ה-90, כשגם אז הגיעו כמיליון עולים מכל רחבי מדינות ברית המועצות לשעבר.

וכעת? ובכן, כעת שעת הכושר לעלייה שכזו הינה כפולה ומכופלת. שהרי מדובר בכ-8 מיליון יהודים (יש הטוענים שמספרם אף גדול יותר) החיים בכל רחבי התפוצות, ורובם ככולם חשים כיום כי הבית שאותו ראו כביתם וכי השכנים שאותם ראו כחבריהם הטובים ביותר, אינם בדיוק כפי שהיו וזאת בלשון המעטה.

ולא פחות חשוב: אין מדובר כאן 'בעליית מצוקה'. נהפוך הוא. מרבית אותם עולים בפוטנציה הינם, בעלי מקצועות חופשיים ואנשי "המעמד הבינוני". 

כל אלה יוכלו לתרום למדינת ישראל לא רק בכמות, שהיא גורם חשוב לכשעצמו, אלא גם באיכות, ולחזק את חוסנה הכלכלי, הטכנולוגי, האינטלקטואלי, התרבותי ועוד.

אלא שבשבעת החודשים שחלפו מאז אירועי ה-7 באוקטובר לא ראיתי כל תזוזה בקידום הנושא הבוער מצד ממשלת ישראל, מצד המשרדים הממשלתיים הרלוונטיים דוגמת האוצר, השיכון והקליטה וגם לא מצד יתר המוסדות הממלכתיים, בהם הסוכנות היהודית.

אצל כולם, לא להאמין, עולם כמנהגו נוהג, וכל הדיווחים אודות יהודים החוששים להסתובב ברחוב עם שרשרת מגן דוד או כיפה, אודות יהודים שמורידים מזוזות מהכניסה לבית ואודות מרצים וסטודנטים יהודים שבלב ליבה של ניו יורק, בקמפוס ה"ליברלי" של אוניברסיטת קולומביה, אשר ממש חוששים לחייהם.

מדוע אף גורם אינו מפשיל שרוולים ומטפל בשיא המרץ בעידוד עלייתם ארצה של אותם מאות אלפי רבים, במציאת דיור כהלכתו, במציאת תעסוקה אפקטיבית  וביצירת מעטפת ממלכתית מחבקת, כזו, שתביא את אחינו ואת אחיותינו למדינת ישראל הריבונית ובעצם למקום היחיד שיכול וצריך להיות בטוח עבור כל יהודי העולם . 

אין לי אלא לקוות כי הזדמנות הפז שנקרתה על דרכה של מדינת ישראל, דווקא בעת הקשה הזאת, לא תוחמץ, כי החמצה שכזאת תהיה, החמצה לדורות!

*הכותב, מנחם (מני) גרינבאום, הינו מנכ"ל ובעלי חברת מני גרופ

בידקו מי הם הטובים ביותר בהתחדשות העירונית בישראל

קורס מבוא להתחדשות עירונית – לפרטים ליחצו כאן

לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן

תגיות: מנחם (מני) גרינבאום חברת מני גרופ