אסטרטג הנדל"ן עמית דובקין // צילום: מיכל מסינג
אסטרטג הנדל"ן עמית דובקין // צילום: מיכל מסינג

400 המלקות של ה"ברקסיט" הישראלי

מה הקשר בין פרנסואה טריפו, תרזה מיי והכלכלה הישראלית? בדומה לשני המקרים הקודמים, הכלכלה הישראלית, בעל כורחה, מתדרדרת והולכת לכיוון "400 מלקות של "ברקסיט", זאת בניגוד גמור להצהרות החוזרות ונשנות על היותנו גורם איתן וחזק במשפחת העמים

מגדילים 30.01.2019

מאת: אסטרטג הנדל"ן עמית דובקין

בסרטו הניאו ריאליסטי מ-1959, "400 המלקות", מספר הבימאי הצרפתי האגדי פרנסואה טריפו את סיפורו המורכב של הנער אנטואן, שאימו התגרשה והתחתנה מחדש, ומאשימה אותו בכל מיני צורות שונות ומשונות בכישלון הנישואים השניים שלה. סיפורו של אנטואן מזכיר לי את סיפורה הטרגי של ראשת ממשלת בריטניה, תרזה מיי, שאוכלת כיום מרורים על חטאי קודמיה בנושא ה"ברקסיט". והלא לא היא, אלא קודמה, דיוויד קמרון, הכריז על משאל העם האומלל שקבע שבריטניה תתנתק מאירופה. והלא היא המשיכה רק בעל כורחה את הטיפול בנושא ה"ברקסיט",  ואם הדברים היו תלויים בה, בריטניה, מן הסתם, הייתה נותרת חלק בלתי נפרד מאירופה.

תשאלו אם כן, מה הקשר בין פרנסואה טריפו, תרזה מיי והכלכלה הישראלית?
ובכן, בדומה לשני המקרים הקודמים, הכלכלה הישראלית, בעל כורחה, מתדרדרת והולכת לכיוון "400 מלקות של "ברקסיט", זאת בניגוד גמור להצהרות החוזרות ונשנות על גלובליזציה ועל היותנו גורם איתן וחזק במשפחת העמים. נכון. מאז שנות ה-80, בממשלות השמאל והימין כאחת, הפכה הכלכלה הישראלית לעצמאית וחזקה הרבה יותר, המשק הניאו-בולשביקי הופרט והצמיחה על פני 30 השנה האחרונות הייתה בממוצע מרשימה ביותר. מי שלא ביקר, לדוגמא, בתל אביב, במהלך אותן שנים, בוודאי יתרשם איך הפכה עיר ים תיכונית צנועה טיפוסית לכרך מערבי תוסס, שוקק חיים ומתאפיין בגורדי שחקים ומלא כרימון בפעילות עסקית.

אולם, וזה אולם גדול, גל ההישגים הללו עומדים כעת למבחן, ובמיוחד עקב ה"ברקסיט" שהכריז שר האוצר על משקיעים מחו"ל, ובכלל. אם תעשו, למשל, משאל בקרב אנשי עסקים ויזמים מחו"ל, שלא לדבר על ישראלים רבים, הם יעדיפו ברובם המכריע להשקיע במדינות אחרות מעבר לים. לא, לא בגלל המצב הביטחוני. לא, לא בגלל האיום האיראני. לא, לא בגלל הטילים של חיזבאללה. לא, לא בגלל הצהרות החמאס. כל אלה כבר אינם מהווים פקטור משמעותי בשיקולים העסקיים. הסיבה העיקרית, אם לא הבלעדית לכך, הינה פשוט משום ששר האוצר הכריז בפועל על "ברקסיט" משוק ליברלי חופשי ופתוח, הכריז על מלחמת חורמה נגד משקיעים, והסב את האג'נדה הציבורית לנושאי דגל, בין אם מדובר במחיר למשתכן או הסכמי גג, ובין אם מדובר על "נטו למשפחה",, שמזכירים הרבה יותר משטרים סוציאליסטים שאבד עליהם הכלח מקדמת דנא.

על העובדה שאחוז המשקיעים בשוק ירד מכ-33 אחוזים ב-2015 לכ-13 אחוזים בלבד כבר היום, כתבנו אמנם כבר במאמרים קודמים, אולם בעיית הבעיות כיום הינה בעיקרה לא רק סטטיסטית אלא גם, ובעיקר, תודעתית. ותודעת הציבור, בין אם מדובר בשוק ההון, קהילת הנדל"ן או הציבור הרחב, מקבלת כיום מסרים מובהקים של "ברקסיט", זאת בדיסוננס ברור ליכולת של המשק הישראלי, ובנקל, להתאושש, לצמוח במהירות, ולהתחרות בהצלחה מרובה עם הכלכלות המערביות המתקדמות ביותר.

האם מדובר כאן בגחמה של שר האוצר או פקידים כלשהם?
האם מדובר בטעות אסטרטגית שנבעה מתום לב של רצום לפתור בעיות דוגמת מחסור בדיור או יוקר מחיה שהתעוררו עוד במחאה החברתית של 2011? ומהו, בעצם, הגבול הדק המפריד בין תכנית אסטרטגית לאומית מקיפה לפתרון בעיות אלה, לבין פופוליזם קצר טווח וריק מתוכן שאין לו שום כיסוי, מלבד הצהרות פלקטיות חסרות משמעות? והאם אין הוא מוביל את הכלכלה הישראלית, ובתוכה גם את שוק הדיור, אולי מבלי להתכוון, ל"ברקסיט" מוחלט מהיעדים האמיתיים של הכלכלה הישראלית ושל שוק הדיור הישראלי? והכיצד, למשל, מדברים כבר קדנציה שלמה על התחדשות עירונית כיעד לאומי מועדף, זאת שעה שבפועל לא נעשה כמעט דבר וחצי דבר? והאם נזכה בשנים הקרובות, 60 שנה לאחר סרטו של טריפו, ל-400 מלקות או 400 ברכות? את כל זאת ימים יגידו.

לקבת עדכונים וחדשות בוואטספ >>> לחצו כאן

שיתוף

כתבות שיכולות לעניין אותך

נשמח לדבר אתך
נגישות