צחי שנרך - מנכל קבוצת ארלוזרוב // יחצ
צחי שנרך - מנכל קבוצת ארלוזרוב // יחצ

יישובים קהילתיים חדשים יפריחו את הנגב ולא יחלישו אותו

צפי הגידול בפעילות הכלכלית בנגב  נע בין 1.4 – 1.7 מיליארד שקל אך כרגע הכול "על הנייר"- ומה שווה פוטנציאל  ללא היכולת לממשו?

מגדילים 27.05.2018

תמונה: צחי שנרך // יחצ

מאת: צחי שנרך, מנכ"ל משותף של קבוצת ארלוזורוב

אחת מכותרות העיתונים בשבוע האחרון בישרה כי מנהל התכנון מעכב כבר שנה וחצי לשר הבינוי והשיכון יואב גלנט, את התכנית להקמת  חמישה יישובים קהילתיים חדשים בנגב, מחשש שהקמתם תחליש את היישובים הוותיקים הסמוכים והנכשלים יש לומר , כמו ערד, ירוחם ודימונה.

המדינה מקדמת את פרויקט הענק להעברת בסיסי צה"ל לנגב. קריית ההדרכה רוכזה בעיר הבה"דים וקריית התקשוב עברה לפארק ההייטק החדש בבאר שבע, כמו גם בסיס התובלה החדש סמוך לנבטים . ממש בימים האחרונים אף הודיעו שר הביטחון והרמטכ"ל שקריית המודיעין החדשה, גולת הכותרת הטכנולוגית של צה"ל, תעבור גם היא לנגב – לאזור צומת שוקת. אך לצד זה ,פורסם כי קציני המודיעין הבכירים ואנשי הקבע מתנגדים למעבר בסיסי המודיעין מהמרכז לדרום והדבר נתפס אצלם כהרעת תנאים. מדובר ב 19 אלף חיילים שאמורים להעתיק חייהם לאזור ובואו נודה,  קציני צה"ל שמשרתים בבסיס 8200 או בקריה וגרים בהרצליה, רמת השרון או תל אביב, מרחק של ניתור קל מחוף הים ומרכזי הבילוי השוקקים, יעדיפו לצאת לאזרחות הרבה לפני שיעברו לגור בדימונה.

ההחלטה עלולה לקבור את החזון
לכן,  ההחלטה של מנהל התכנון לקבור את תכניתו של שר הבינוי והשיכון גלנט להפרחת הנגב ביישובים קהילתיים חדשים, עלולה לקבור את החזון ליישוב הנגב כולו. אחד מחזונותיו של ראש הממשלה הראשון שלנו, דוד בן גוריון.

בשבוע שעבר חגגנו 70 שנים לקום המדינה אבל הפרחת מדבר הנגב הייתה, ונשארה בסך הכול חזון. המטס שחצה את שמי ישראל, חצה גם את שממת הנגב אשר בחולותיו עדיין מתחבאים בעיקר הבטחות.  הנגב מהווה 65% משטח ישראל אך חיים בו, גם היום רק 8.5% מאוכלוסיית המדינה. הוא עדיין מביט מלמטה על יתר חלקיה של ישראל מבחינה תעסוקתית, חברתית ונדל"נית . הוא עדיין ספר. למרות ששטחו רב והפוטנציאל גדול, הוא עדיין עיירת פיתוח אחת גדולה .

הממשלה התייחסה לפיתוח הנגב כמטרופולין שליבו באר שבע
הממשלה אמנם הבינה כבר בשנות ה 90 עם קליטת גלי העלייה הגדולים מחבר העמים, שיש לבצע חשיבה אסטרטגית בכל הקשור לפיזור אוכלוסייה, אבל לא עשתה הרבה כדי לממש פיזור זה.  היא אישרה בתחילת העשור הקודם תכניות חדשות לפיזור אוכלוסייה – תמ"א 31 ותמ"א 35 ויצרה מדיניות תכנונית חדשה שהתייחסה לפיתוח הנגב כמטרופולין שליבו- באר שבע. מאז, הפכה באר שבע בקונספט התכנוני, לעיר מחוז גדולה שממתינה בסבלנות שהפריפריה הכפרית בסביבתה תדביק את קצב הפיתוח שלה . זה כאמור לא ממש קרה עד היום. אנשים מהמרכז לא רוצים להגיע לעיירות פיתוח כמו ירוחם, דימונה או אופקים שעדיין  נאבקות במצב הסוציו אקונומי הנמוך שלהן וגם אם מצבן טוב הרבה יותר מהעבר , התדמית של עיירת הפיתוח הריקה והנכשלת עדיין דבק בהן .

הפתרון: להביא אוכלוסייה חזקה מהמרכז
צפי הגידול בפעילות הכלכלית בנגב  יעמוד על בין 1.4 ל1.7 מיליארד שקל, כך על פי המרכז לפיתוח הנגב והגליל, אך  כרגע הכול "על הנייר" , ומה שווה פוטנציאל ללא היכולת לממשו?

הפתרון לתיקון העוול הזה, הוא חיזוקו של הנגב כולו ולצורך כך יש להביא אליו אוכלוסייה חזקה מהמרכז, מטרה שעד כה נכשלה בה מדינת ישראל, גם לאורן של  התכניות המקודמות לפיתוח הנגב . לא קריית הסייבר בבאר שבע ולא הבשורה להפיכתו של הנגב למעוזו העורפי החדש של צה"ל, הצליחו נכון לעכשיו להביא תושבים חדשים מהמרכז לירוחם או אופקים.  על מנת להביא אוכלוסייה חזקה לנגב יש לייצר עבורה קודם כל פתרונות מגורים איכותיים במקביל לפתרונות התעסוקה הקיימים ולכן יישובים קהילתיים חדשים יפריחו את הנגב ולא יחלישו אותו . מנהל התכנון צריך לאשר הקמתם של חמישים יישובים כאלה ולא רק חמישה כפי שרוצה לבצע השר גלנט.  מהצמיחה הכלכלית שתביא עמה אוכלוסייה חזקה לנגב, אולי באמת בשלב הראשון ליישובים קהילתיים כאלה, ירוויחו בסופו של דבר גם עיירות הפיתוח".

שיתוף

כתבות שיכולות לעניין אותך

נשמח לדבר אתך
נגישות