"נטלה סמכויות שלא ניתנו לה": ועדת הערר ביטלה החלטה להקצאת מבנה שהתקבלה בעיריית ירושלים

ועדת הערר המחוזית נגד עיריית ירושלים: הוועדה ביטלה החלטה של העירייה להקצות למינהל הקהילתי "בוכרים-גאולה" את מבנה מעון השוליות במתחם שנלר, למרות שייעודו היה לגן ילדים ובית כנסת. ועדת הערר קבעה בהחלטתה כי הוועדה המקומית נטלה לעצמה סמכויות שלא ניתנו לה על ידי המחוקק בעצם ההחלטה להקצות את הנכס למינהל הקהילתי תוך מתן היתר לשימוש חורג.

'מתחם שנלר' הינו מתחם ששטחו כ-70 דונם וממוקם בין רחובות מלכי ישראל וירמיהו בירושלים. המתחם הוקם במאה ה-19, ויש בו מבנים בעלי ערך היסטורי וארכיטקטוני רב, המיועדים לשימור. בשנים האחרונות נמכר השטח לגורמים פרטיים שבנו במקום שכונה חרדית עם 700 משפחות. על השטח חלות מספר תכניות, ביניהן תכנית 2447/ג, הקובעת מבנים לשימור, ואת השימושים המותרים בהם. אחד המבנים שנכלל בתכנית הוא "מעון השוליות", שנבנה בשנת 1913. מעון השוליות יועד לשימור מלא, והותר בו שימוש ל-3 גני ילדים ובית כנסת. 

למרות זאת, הוועדה המקומית החליטה להקצות את המבנה לטובת המינהל הקהילתי, תוך מתן היתר לשימוש חורג. זאת, כאמור, למרות שעל פי התכנית הסטטוטורית ייעוד המבנה הוא לגני ילדים ובית כנסת. נגד ההחלטה הוגשו לוועדה הערר המחוזית 2 עררים של תושבי השכונה. לדברי העוררים, בית הכנסת ב'מעון השוליות' היא האופציה הריאלית היחידה וכן האופציה הסטטוטורית היחידה אשר תאפשר הקמת בית כנסת על סקטוריאלי, אשר ישרת את התושבים ללא כל קשר להשתייכותם לחסידות זו או אחרת.

העותרים טענו בערר כי על אף אכלוסו המתקדם של מתחם שנלר, העתיד לכלול כ-700 משפחות, והעובדה כי קהל השכונה המתגורר בה כיום סובל ממחסור אמיתי במענים ציבוריים לצורכי הגיל הרך, ואין ולו בית כנסת אחד לקיים בו את מנהגיהם ואורחות חייהם, פעלה הוועדה המקומית לאישור שימוש חורג עבור מינהל קהילתי במבנה מעון השוליות. זאת, על אף השימושים שנקבעו בתכניות הסטטוטוריות. לטענתם, מתן ההיתר לשימוש חורג במבנה מבטל את האפשרות להקים בית כנסת, גני ילדים ומעונות יום במבנה מתאים נוסף, שכן מעון השוליות הוא המבנה האחרון שנותר פנוי ומתאים לשימושים אלה. לטענתם, ההחלטה התקבלה תוך התעלמות מוחלטת מצורכי תושבי השכונה ומרצונם.

הוועדה המקומית טענה בתגובה כי אין למנהל הקהילתי מבנה אחד בו מרוכזת פעילותו לצורך מתן שירותים לציבור. לטענתה, עקב מציאות זו, המנהל הקהילתי נאלץ, לאורך שנים רבות, לחלק את פעילותו למספר מוקדים וכן לצמצם ואף להימנע מפעילויות שונות בשל מחסור במקום ובמבנים מתאימים. לכן הוועדה אישרה את הבקשה לשימוש חורג במעון השוליות, עבור המנהל הקהילתי לתקופה של 10 שנים.

הוועדה המקומית הוסיפה כי הבקשה לשימוש חורג עומדת גם במבחנים שנקבעו בפסיקה לאישור שימוש חורג, ודחתה את טענות התושבים כי קיים מחסור בשטחים לבתי כנסת וגני ילדים. לעמדתה, העובדות מלמדות שדווקא התווספו בתי כנסת וגני ילדים במתחמים סמוכים.

העוררים השיבו כי עצימות השימוש החורג במבנה הינה משמעותית, וזאת כאשר מסתכלים ב"משקפיים" של אוכלוסייה חרדית בה בית הכנסת מהווה את מרכז החיים. לדבריהם, ביטול בית הכנסת יגרום לפגיעה משמעותית בתושבים ובשכונה, ויפגע בזכות הבסיסית לקיים את מצוות הדת והפולחן.

ועדת הערר, בראשותה של עו"ד שרית אריאלי בן שמחון, קיבלה את העררים, וביטלה את החלטת הוועדה המקומית תוך שהיא מציינת כי הוועדה המקומית נטלה לעצמה סמכויות שאין לה. "פרשנותה הלשונית של הוועדה המקומית מייתרת למעשה את ההוראות בתכנית, שביקשו לקבוע כי השימושים במבנה הציבור כפי שנקבעו בהוראות התכנית יהיו מחייבים", כתבה הוועדה. 

ועדת הערר דחתה את הפרשנות ההרחבה שהעניקה הוועדה המקומית לתכנית 'מתחם שנלר' לפיה הוראות התכנית מאפשרות לה לפעול לשינוי, גריעה או תוספת שימושים במתחם לפי שיקול דעתה ובניגוד לתכנית המחוזית החלה עליה. תוך שהיא מותחת ביקורת על העירייה, כתבה הוועדה בהחלטתה: "הוועדה המקומית סבורה כי הפרשנות הראויה לתכנית 2447/ג נותנת בידיה סמכות בחלוף השנים, לקבוע שימושים נוספים שיתווספו לשימושים שנקבעו בתכנית התקפה בהתאם לצרכיה. למעשה, לעמדת הוועדה המקומית, לא יידרש בעתיד מהלך של תכנון כולל והגשת תכנית עדכנית בסמכות הוועדה המחוזית, כי אם, הוועדה המקומית תוכל לעשות כן בהתאם לפרשנותה הרחבה את הוראות התכנית, וכל זאת באמצעות שימוש חוזר ונשנה של מנגנון השימוש החורג. עמדה זו, כפי שהוצגה בפני ועדת הערר, לטעמנו אינה מהוה משום פרשנות רחבה של התכנית, כי אם התנהלות שיש בה לרכז בידי הוועדה המקומית סמכויות שלא ניתנו לה על ידי המחוקק".

הוועדה הוסיפה עוד וציינה כי הדרך לשנות או לתקן שימוש שנקבע בתכנית היא באמצעות הכנת תכנית חדשה. "ככל שהוועדה המקומית מבקשת להקנות בידה גמישות לעת מימוש השימושים הציבוריים, יש לקבוע זאת באופן ברור בתכנית התקפה", נכתב. ועדת הערר ביקרה את התנהלות העירייה, וקבעה כי "גישתה של הוועדה המקומית, כפי שהתגלתה בפני ועדת הערר, לפיה ניתן לשנות כל שימוש מחייב שנקבע בתכנית, לא רק ביחס ל'מעון השוליות', אלא לכלל המבנים הציבוריים בתכנית, מאיינת לחלוטין ומרוקנת מתוכן את הוראות התכנית התקפה ואת עצם מהות ההליך התכנוני כפי שנקבע בחוק".

ועדת הערר הוסיפה כי ועדה מקומית רשאית להתיר שימוש חורג, כל עוד הוא לא מהווה סטייה ניכרת. הוועדה הבהירה כי שימוש במבנה עבור המינהל הקהילתי איננו סטייה ניכרת, שכן שימוש של מינהל קהילתי חלף בית כנסת בשכונת מגורים על פי רוב אינו משנה את אופייה של הסביבה. יחד עם זאת, הוסיפה הוועדה, "שימוש חורג הוא אילוץ תכנוני שיש להזדקק לו בצמצום ולא לאשרו כדבר שבשגרה. אחד השיקולים שיש לבחון הוא הפגיעה העלולה להיגרם לצדדים שלישיים מהתרת השימוש". 

בסיום דבריה, כתבה ועדת הערר כי השימוש החורג המבוקש, עבור מינהל קהילתי, הוא חוליה ראשונה בשרשרת ארוכה של שש בקשות לשימוש חורג במתחם, העתידות לשנות את הקביעות התכנוניות שנקבעו בתכנית החלה. "מהלך זה, אף אם נדרש בהיבט התכנוני, אינו עולה בקנה אחד עם הוראות החוק והפסיקה, לא מבחינת היקף השימוש בכלי זה על מקרקעי התכנית החלה ולא בהיבט המהותי ככלי לביצוע מהלך תכנוני משמעותי הנדרש להיעשות בדרך המלך – קרי הכנת תכנית", כתבה הוועדה, שאף הטילה על העירייה הוצאות בסך 6,000 שקל.

לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן