האתגר הכפול שלאחר מלחמת הקיום
למינוף ההתחדשות העירונית יחד עם הגדלת ההיצע בשוק הדיור, יש משמעות כלכלית, חברתית ולאומית // דעה
למינוף ההתחדשות העירונית יחד עם הגדלת ההיצע בשוק הדיור, יש משמעות כלכלית, חברתית ולאומית // דעה
הטבח הנורא של 7 באוקטובר והמלחמה שבאה בעקבותיו, אמורים להביא את מקבלי ההחלטות במדינת ישראל לשני אתגרים לאומיים בעלי חשיבות עליונה:
האתגר הראשון, למגן את כלל בנייני מדינת ישראל הן בפני מתקפות טילים והן מול התרחיש הצפוי מידי כ-100 שנה, רעידת אדמה גדולה.
מכלל כ-2.8 מיליון הדירות הקיימות כיום ברחבי המדינה, רק כשליש מצוידות בממ"דים, ועוד כשליש אין להן מקלט נגיש בזמן אמת. מצב זה נחשף בזמן התקפות הטילים, הן על עוטף עזה והן על מרכז הארץ, וברור כי הוא מחייב שינוי מהיסוד.
העובדה שנכון לכתיבת שורות אלה, כ- 150 אלף ישראלים בקירוב, הן מעוטף עזה והן מהגליל העליון, נאלצו לעזוב את ביתם בגלל העדר מיגון או שביתם נפגע ונהרס, כולל מאות רבות שנפגעו כתוצאה מירי הטילים, הן בעוטף עזה, והן בערי מרכז הארץ, מחייבת, מיד לאחר תום הקרבות, החלטה ממשלתית, כולל תקציב משמעותי והליכים ביורוקרטים מהירים, זאת על מנת לשנות את המצב מהיסוד ולתת מענה ופתרון מיידי לתושבים שנעקרו מביתם.
לפני כשלוש שנים העניקה עירית ירושלים דלת פתוחה למסלול מהיר של התחדשות עירונית, הן תמ"א 38 והן פינוי בינוי, עובדה המקדמת כבר היום אלפי יחידות דיור בבירה. אולם, וזה אולם גדול, מספרים אלה הינם כאין וכאפס מול הפוטנציאל הקיים בכל 82 העיריות ו-250 הרשויות המקומיות והאזוריות הפזורים בכל רחבי הארץ. על כן מסלול מהיר להתחדשות עירונית הינו הכרח המציאות.
האתגר השני המשתלב לטעמי ככפפה באתגר הראשון, הינו לדאוג לכך שכל 360 אלף המגויסים למילואים וכל החיילים הסדירים יידעו כי העתיד שאחרי תום הקרבות צופן להם סיכוי ריאלי להגיע לדירה.
ההיסטוריה הנדל"נית שלנו מלמדת, למרבה הצער, על אחוז הולך ויורד של ישראלים שיש להם דירה בבעלות. אם בשנות ה-80 היה מדובר על כ-80 אחוזים, כולל דיור ציבורי ודמי מפתח, כיום מדובר בכ-65 אחוזים בלבד, ואחוז זה אף הולך ויורד ככל שמדובר באוכלוסייה צעירה יותר.
לשם כך, ובד בבד למינוף ההתחדשות העירונית שמטבע הדברים ייצר יותר היצע דיור, על מקבלי ההחלטות לדאוג גם לכך שלכל זוג צעיר וכל חייל משתחרר יהיה סיכוי ריאלי להגיע לדירה כלבבו, בין אם מדובר בשינוי מהיסוד של מחירי הקרקע המשווקים על ידי רשות מקרקעי ישראל, הגדלה ניכרת של אחוזי הבנייה המוענקים לקבלנים או כל דרך אחרת.
בד בבד יש במקביל לייצר מודל, כמקובל במדינות מהערביות המתוקנות, של דיור בהשכרה לטווח הארוך עם אופציה לרכוש אותן בהמשך.
לסיכום, השילוב של מינוף ההתחדשות העירונית על מנת למגן את העורף מפני טילים או רעידת אדמה, יחד עם פעולות שיגדילו משמעותית את ההיצע בשוק הדיור, הינם לטעמי שני אתגרים חופפים שבעת הזאת יש להם משמעות הרבה יותר מנדל"נית גרידא, אלא גם ובעיקר כלכלית, חברתית ולאומית ויפה שעה אחת קודם.
*כותבת המאמר צאלה רוזנבלום עמור היא מנכ"לית קבוצת מ.אביב
לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן