התרסקות התחלות הבנייה
העלאות הריבית הרצופות וההתייקרות הבלתי סבירה של מימון הפרויקטים גרמו לעצירת פרויקטים // דעה
העלאות הריבית הרצופות וההתייקרות הבלתי סבירה של מימון הפרויקטים גרמו לעצירת פרויקטים // דעה
על נושא הכאוב של העדר התחלות הבנייה מדברים כמו על מזג אויר, שבפועל אי אפשר לשנות אותו. לטעמי צריך להחליף דיסקט ולראות את העדר התחלות הבנייה לא כ"מזג אוויר" אלא כמשבר אקלים של ממש, שצריך לטפל בו מיידית על מנת לא נגיע לקטסטרופה.
איני מזלזל כלל ועיקר בפרשנים הכלכליים בכלל ופרשני הנדל"ן בפרט. איני מזלזל גם במשמעות העלאות הריבית על המשק ועל הענף שלנו וכן ההתייחסות הנרחבת למגמת מדד הדיור. אולם בכל זאת ולמרות הכול חמקה משום מה חמקה עד כה מהם הכותרת המשמעותית ביותר – התרסקות התחלות הבנייה.
הסיבות לכך רבות ומורכבות. זה מתחיל בביורוקרטיה של מתן היתרים, ממשיך בכך שרשות מקרקעי ישראל(רמ"י) מחזיקה את עתודות הקרקע העצומות שלה קרוב לחזה, ממשיך בכך שההתחדשות העירונית בכלל והתמ"א 38 בפרט מקרטעים, ובמהלך השנה האחרונה נוסף מוקש מרכזי חדש – העלאות הריבית הרצופות שגרמו חלק גדול מהקבלנים לעצור את הפרויקטים, זאת עקב ההתייקרות הבלתי סבירה של מימון הפרויקטים.
נושא זה, לפרוטוקול, מהווה את העקב אכילס הכרוני של שוק הדיור, ובמיוחד מאז שנת 2007, כאשר התבשרנו לראשונה אודות המחסור בהיצע ובד בבד החל גם ה"ראלי" המתמשך של עלייה במחירי הדיור. אם ננתח את כותרות העיתונים, מאמרי המערכת ובמיוחד הצהרות של 10 שר השיכון(!) שכיהנו מאז אותו שנה ועד היום, נראה פעם אחר פעם נתוני התחלות בנייה שכל קשר בינם לבין המציאות הינו מקרי בלבד.
כך, לדוגמא, אם בעשור הראשון של המאה ה-21, היו בממוצע כ-20-25 אלף התחלות בנייה בלבד, זאת כאשר על דעת כל המומחים כבר היה צורך בכ-40-45 אלף התחלות, על מנת לא להגיע למצב של מחסור בהיצע.
גם שרי השיכון ויתר מקבלי ההחלטות דיברו על נתון זה, אולם בפועל, כאמור, מספר ההתחלות המשיך לקרטע הרחק מאחור.
במהלך העשור השני של המאה, כשהמחסור הלך והחריף, ועובדה זו אף באה לידי ביטוי במחאה החברתית של 2011 וכן במסקנות וועדת הפרופסור מנואל טרכטנברג, כבר דובר על הצורך ב-60-70 אלף התחלות בנייה לשנה, זאת כאשר בפועל נבנו בממוצע כ-35-40 אלף בלבד. בהמשך הצהירו שרי שיכון דוגמת אורי אריאל על כך שיגיעו לפחות ל-80 אלף התחלות לשנה, אולם בפועל, כאמור, המספרים נותרו הרחק מאחור.
כיום כבר אין כל וויכוח על כך שהתחלות הבנייה הולכות ומתמעטות. אשתקד, ב-2022, ציפו ל-80 אלף, אולם בפועל היו פחות מ-70 והשנה כבר מדובר על ירידה תלולה לכיוון ה-60 אלף, אולי אף פחות, כאמור בעיקר בשל התייקרות הריבית. ובמילים אחרות, הפער בין יחידות הדיור שהשוק נזקק להן לבין ההיצע, לא רק שלא הצטמצם, אלא אף גדל משמעותית.
לית מאן דפליג הגידול המתמיד באוכלוסיית מדינת ישראל והצפי לרעידת אדמה גדולה, שמצריכים גידול עוד הרבה יותר משמעותי בהתחלות הבנייה, אולם, וזה אולם גדול, הפער בין הבטחות שרי השיכון ויתר מקבלי ההחלטות לבין נתוני התחלות הנייה בפועל, נותר על כנו, ואף מהתרחב בהתמדה.
ועל מנת שלא נגיע למשבר דיור לאומי שיזעזע את אמות הסיפים, לא תהיה ברירה לממשלה וליתר מקבלי ההחלטות, אלא להתחיל ולהתייחס לנושא זה לא כאל "מזג האוויר" שכולם מדברים עליו אבל לא עושים דבר על מנת לשנותו, אלא כאל "משבר אקלים"(!) של ממש שבו טמון עתידה, יציבותה ובטחונה של החברה בישראל!
*כותב המאמר, רוני מזרחי, הוא נשיא לשכת הקבלנים ובעלי קבוצת "מזרחי ובניו"
לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן