בית המשפט קיצץ כחצי מיליון שקל בפיצוי שנדרשו שוכרים "סרבנים" לשלם

שוכרי דירה שסירבו להתפנות ולשלם שכר דירה במשך שנה וחצי נדרשו לשלם לבעלים כ-700,000 שקל, מתוך זה 577,000 שקל פיצוי. בעקבות ערעור שהגישו, הפחית בית המשפט את גובה הפיצוי ל-100,000 שקל, וקבע כי הפיצוי שנפסק עולה לאין ערוך על הנזק שהצדדים היו יכולים לצפות במועד כריתת הסכם השכירות. עוד נקבע בפסק הדין כי בתי המשפט מפחיתים פיצויים מוסכמים שעה שמדובר בפיצויים שנקבעו לכל יום איחור, במקרה שבו האיחור בפינוי אורך ימים רבים.

בספטמבר 2022 חתמו התובע והנתבעים על חוזה שכירות, שבמסגרתו שכרו הנתבעים דירה ברחוב רש" בירושלים. על פי ההסכם, בשנה הראשונה שכר הדירה עמד על 8,000 שקל בחודש ובשנה השנייה על 8,500 שקל. עוד נקבע כי בגין כל יום איחור בפינוי הדירה, הנתבעים ישלמו 1,000 שקל. 

במרץ 2023 הגיש בעל הדירה תביעה בבית משפט השלום בירושלים לפינוי הנכס ולתשלום דמי שכירות מחודש נובמבר 2023, המועד שבו הנתבעים הפסיקו באופן חד צדדי לשלם שכירות. לאחר שהנתבעים לא הגישו כתב הגנה, ניתן פסק הדין שחייב אותם בתשלום שכר דירה בסך 117,000 שקל, ופיצויי מוסכם בסך 577,000 שקל. הפיצוי המוסכם חושב על בסיס הסכמת הצדדים כי בגין כל יום איחור בפינוי הדירה הנתבעים ישלמו פיצויי מוסכם של 1,000 שקל. היות שהנתבעים אחרו במשך 577 ימים בפינוי הדירה, הגיע סכום הפיצוי ל-577,000 שקל. בנוסף חויבו הנתבעים בהוצאות משפט ושכר טרחת עורכי דין.

הנתבעים ערערו על פסק הדין, ובית המשפט המחוזי דחה את ערעורם בנוגע לדמי השכירות אך החזיר את התביעה לבית משפט השלום בירושלים כדי לאפשר לנתבעים לטעון בעניין הפיצוי המוסכם. לטענת הנתבעים, הפיצוי המוסכם שנקבע בהסכם אינו סביר כלל, אינו עומד ביחס ראוי לנזק שניתן היה לצפותו מראש, ועל כן דינו להידחות כליל או לכל הפחות להיות מופחת באופן דרמטי.

השופטת דורית פינשטיין ציינה בפסק הדין כי בתי המשפט נוטים להימנע מלהתערב בהסכמים הכוללים סעיפי פיצוי מוסכם. עם זאת, היא הוסיפה כי בתי המשפט מפחיתים פיצויים מוסכמים במקרה שבהם מדובר בפיצויים שנקבעו לכל יום איחור, והאיחור בפינוי אורך ימים רבים. עוד ציינה השופטת כי בתי המשפט אף בוחנים את היחס בין הפיצוי המוסכם לדמי השכירות, כדי להעריך מהו הנזק שהצדדים צפו במועד כריתת ההסכם. לעצם התביעה, צוין כי דמי השכירות החודשיים הם 8,500 שקל ותשלום של 1,000 שקל פיצוי ליום יכולה להקנות למשכיר 30,000 שקל, פיצוי מוסכם שהוא למעלה מפי שלושה מדמי השכירות.

השופטת קבעה כי הפיצוי עולה לאין ערוך על הנזק שהצדדים היו יכולים לצפות במועד כריתת ההסכם, ולפיכך הפחיתה אותו לסכום של 100,000 שקל. עוד הבהירה השופטת כי "נזק זה הינו בר צפייה שעה שאדם מחזיק בבעלותו נכס יקר, במיקום טוב בירושלים, והוא לא יכול להשכיר אותו בשל דיירים שמסרבים לשלם ומסרבים לפנות אותו על פני תקופה שקרובה לשנתיים".

לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן