"במילה אחת - די!": האמירות הקשות של השופט בעקבות ניסיון להכשיר מבנה לא חוקי ששימש כמשרד אדריכלים

אדריכל מחיפה ניסה להכשיר עבירת בנייה באופן יצירתי: הפרדת המגרש עליו נמצא ביתו מהמגרש של שכנו, שהתלונן נגד חריגות הבנייה. בשבוע שעבר דחתה בית המשפט המחוזי עתירה שהגישה בת זוגו של האדריכל כנגד החלטת הוועדה המחוזית שלא לאשר את התכנית ולהורות על הריסת המבנה שהוקם שלא כחוק, לאחר שנים של הליכים משפטיים, שבמהלכם התעלמו בני הזוג מהוראות להרוס את המבנה. "במילה אחת – די!", נזף שופט בית המשפט המחוזי בחיפה, מוחמד עלי, בבני הזוג.

במרכזה של העתירה נמצאת חלקה המצויה בין שדרות הל"ה ורחוב דורות על הכרמל. על המקרקעין שני מבנים נפרדים שכל אחד מהם בן שתי קומות וכולל 4 דירות. בגלל הטופוגרפיה של חיפה, מבנה אחד (מבנה מזרחי) מצוי במפלס נמוך יותר באופן משמעותי מהמבנה האחר. בין שני המבנים חצרות וכמו כן קיים שביל גישה המחבר בין רחוב דורות לשדרות הל"ה. את העתירה הגישה בעלת דירה במבנה התחתון שבה מתגוררת יחד עם זוגה, שהוא אדריכל במקצועו. המבנים לא רשומים בפנקס הבתים המשותפים וזכויות החכירה בחלקה משותפות בין כלל הבעלים.

העותרת ובן זוגה האדריכל הגישו בקשות להיתר בניה לגבי פרגולת עץ שהוקמה בחצר באופן שמצמצם את המרווח בין שני המבנים. לימים הפרגולה שינתה את פניה והפכה למבנה לכל דבר ועניין אשר שימש את זוגה של העותרת כמשרד אדריכלים. הפרגולה-לא- פרגולה, שהפכה למשרד, העסיקה רבות את בתי המשפט, המפקחת על רישום המקרקעין ורשויות התכנון.

הפרגולה שהפכה למשרד, הביאה לעימות בין בני הזוג לבין שכניהם במבנה הסמוך, שיצאו למאבק נגד הניסיון להכשיר את המבנה. בשנת 2009 ניתן היתר לבניית הפרגולה, שהפכה בפועל למשרד. בשנת 2012 הגיש זוגה של העותרת בקשה להכשיר בדיעבד את הפרגולה. השכנים התנגדו לבקשה, בין השאר עקב הקרבה של הפרגולה לביתם. 

בתום מאבקים ממושכים בוועדה המקומית, בוועדה הערר ובבית המשפט, שבמהלכם נקבע כי המבנה אינו חוקי ויש להרסו, הורתה המפקחת על המקרקעין להרוס את המשרד. ערעור על ההחלטה נדחה בבית המשפט. אם לא די בכך, עירית חיפה הגישה כתב אישום נגד העותרת וזוגה בבית המשפט לעניינים מקומיים בגין עבירה של שימוש אסור במקרקעין.

על רקע זה החליטו בני הזוג לשנות טקטיקה, ולהתגרש משכניהם. וכך הגישה העותרת לוועדה המחוזית תכנית שעניינה פיצול המגרש. התכנית כוללת הוראות לחלוקת המקרקעין לשני מגרשים נפרדים – מגרש למבנה התחתון ומגרש למבנה העליון, תוך קביעת מרווח אחורי של כמטר וכן הגדרת שטחים למגורים ושימוש משרדי. התכנית נבדקה על ידי מתכנן המחוז מבחינה תכנונית אשר המליץ לקדם את התכנית.

הוועדה המחוזית החליטה לדחות את התכנית בטרם הפקדתה, בשל שני שיקולים עיקריים – הגנה על שלטון החוק ואי עידודה של עבריינות בניה; ושיקולים תכנוניים. העותרת ביקשה מיו"ר הועדה המחוזית רשות להגיש ערר למועצה הארצית, אולם בקשתה נדחתה. על רקע זה הגישה העותרת עתירה מינהלית לבית המשפט המחוזי בחיפה כנגד החלטת הוועדה המחוזית לדחות את התכנית לפני הפקדתה וכנגד החלטת יו"ר הועדה הדוחה את הבקשה לרשות לערור למועצה הארצית.

העותרת טענה כי ההחלטה לדחות את התכנית היא שגויה ופסולה, ניתנה על בסיס שיקולים זרים, בחוסר סמכות ובחוסר סבירות קיצוני. הוועדה המחוזית טענה מנגד שדין העתירה להידחות על הסף. בין השאר נטען כי יש לדחות את התכנית בגלל חוסר ניקיון כפיים. נטען כי העותרת בחרה לעשות דין לעצמה, הקימה מבנה שלא כדין ועושה בו שימוש תוך התעלמות מהחלטות שיפוטיות ומעין שיפוטיות חלוטות, וכי מטרת התכנית היא הלכה למעשה הכשרת הבנייה בדרך חלופית, לאחר שהניסיונות לעשות כן בעבר נכשלו.

גם השכנים שנאבקו בעותרת ובן זוגה דרשו לדחות את העתירה, בטענה שהעותרת התנהלה בחוסר ניקיון כפיים באופן עקבי ושיטתי, זלזלה בחוק, ופעלה להנצחת הבניה על ידי משיכת זמן כשהיא ממשיכה לעשות שימוש בבניה הבלתי חוקית.

השופט מוחמד עלי, שדן בעתירה, החליט לדחות אותה. השופט קבע כי "קיים בסיס מוצק לטענה כי העותרת באה בשערי בית המשפט בחוסר ניקיון כפיים שמצדיק, והייתי אף אומר מחייב, את דחיית העתירה". 

השופט לא חסך את ביקורתו מבני הזוג. לאחר שפירט את הרקע לעתירה, נכתב בפסק הדין: "הפירוט מדבר בעד עצמו והוא נועד כדי להמחיש את התנהלותה המתמשכת של העותרת שיש בה הפרה של החוק, סטייה מהחלטות רשויות מנהליות וביזוי החלטות שיפוטיות ומעין שיפוטיות שחייבו אותה להרוס את המבנה. העותרת לא אמרה נואש חרף שורה של החלטות – הן של ועדת הערר והן של המפקחת – ממשיכה להתנהל באופן שפוגע בשלטון החוק תוך ניסיונית ליצור עובדות מוגמרות בשטח. ניפוי המלל הרב וקילוף השכבות בהן עטפה העותרת את נסיבות המקרה, מביא אותנו לתובנה פשוטה: העותרת בנתה מבנה לתפארת ללא היתר… המבנה על תילו עומד ובן זוגה, שהנו אדריכל במקצועו, ממשיך לעשות שימוש בו בתור משרד אדריכלים. בל יטעה הקורא, שורות קצרות אלו הן אך תיאור תמציתי למצב דברים שנמשך מספר שנים והפך לסאגה שממאנת להגיע לפרק הסיום".

השופט המשיך ותקף את העותרת: "ערעור לבית המשפט המחוזי על החלטת המפקחת נדחה וכך גם בקשת רשות ערעור שהוגשה לבית המשפט העליון. משבאה העותרת בשערי בית המשפט עם שובל של התנהלות חסרת תום לב, המסקנה היחידה שאין בילתה, שדין העתירה להידחות. ובמילה אחת – די!".

בהתייחס לתכנית לחלוקת המגרש, כתב השופט: "אין היא אלא המשך להתנהלותה של העותרת והיא קשורה באופן מהותי לניסיונותיה הקודמים להכשיר את הבניה הבלתי חוקית תוך שהיא ממשיכה להפר את החוק ולפעול בניגוד להחלטות שיפוטיות מחייבות".

לגופו של עניין, השופט קבע כי החלטת הוועדה המחוזית שלא להפקיד את התכנית ניתנה לאחר ששמעה את כל הצדדים, ובכללם העותרת ושכנה, שקלה את כלל השיקולים הרלוונטיים. "שיקוליה היו ענייניים; העניקה את המשקל הראוי לכלל השיקולים, והחלטתה לא חרגה ממתחם הסבירות", נקבע. עוד כתב השופט עלי כי "החלטת הוועדה המחוזית לדחות את התכנית ולא להפקידה בנויה על שני אדנים: הראשון, שיקולים במובן הרחב הקשורים בשמירה על שלטון החוק על כל נגזרותיו ובכלל זה אי עידוד בניה בלתי חוקית, והשנייה שיקולים תכנוניים מקצועיים במובן הצר של הדברים".

בהתייחסו להחלטה לדחות את הבקשה משיקולים תכנוניים, כתב השופט: "המקרה שלפנינו נושא חומרה יתרה הנובעת מהתמשכות מצב אי החוקיות שטמון בבניית המבנה ועשיית שימוש בו, התפרשותו על מספר שנים, ההפרה הבוטה של החלטות שיפוטיות וההתנהלות שאפיינה את העותרת, שהתבטאה בין היתר בכך שתוך כדי ניהול הליכים המשיכה לבצע עבירות בניה וממשיכה להשתמש במבנה. על רקע נתונים אלו אינני סבור כי נפל פגם במשקל שניתן לשיקולים החורגים מהשיקולים התכנונים הצרים".

על רקע זה, העתירה נדחתה, ועל העותרת הוטלו הוצאות בסך 20,000 שקל – 10,000 לוועדה המחוזית וסכום זהה לשכניה.

לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן