קנה מחסן שנבנה ללא היתר - ונאבק כל הדרך לבית המשפט העליון, בניסיון להצמידו לדירתו

רכש מחסן שנבנה ללא היתר על בסיס "שרבוט עיפרון על היתר הבנייה"  – ועתר נגד סירוב העירייה להצמיד את המחסן לדירתו. השבוע הסתיים מאבקו של רוכש הנכס, שעבר במספר ערכאות שיפוטיות, לאחר שבית המשפט העליון דחה סופית ערעור שהגיש: "לא ניתן לראות באותו 'שרבוט עיפרון' כמהווה חלק מהיתר הבניה".

את הערעור הגיש תושב עכו, המתגורר בבית משותף בעיר. החל משנת 2023 רכש המערער שטחים נוספים בבניין – שתי חניות, וכן מחסן ששטחו 9.18 מ"ר. המפקחת על המקרקעין אישרה את בקשתו להצמיד את החניות לדירתו, בקשתו להצמיד את המחסן נדחתה. הוועדה המקומית התנגדה להצמדת המחסן, הואיל ונבנה ללא היתר בניה. בעקבות זאת, הוא עתר לבית המשפט המחוזי בחיפה, בבקשה לחייב את הוועדה המקומית לאשר למפקחת לתקן את צו הבית המשותף בכל הנוגע להצמדת המחסן. 

בעתירה נטען כי בהיתר הבניה שניתן לבניין עוד בשנת 1997, "מופיע המחסן נשוא העתירה כשהוא משורטט בכתב יד על גבי היתר הבניה", וכי המחסן מופיע גם בתשריט הבית המשותף. משכך, נטען כי "מדובר במחסן שנבנה על פי היתר בניה". הוועדה המקומית, מנגד, טענה כי יש לדחות את העתירה על הסף מחמת אי צירוף בעלי הזכויות בבניין לעתירה. הוועדה הוסיפה כי אין להתערב בהחלטתה שלא להכיר ב"שירבוטי עפרון אקראיים", שאינם מהווים חלק מהיתר הבניה.

בית המשפט המחוזי דחה את העתירה בגלל אי צירוף כלל בעלי הזכויות בבניין כמשיבים לעתירה. בית המשפט קבע כי מהעתירה עולה כי מדובר במהלך של גריעת שטח מן הרכוש המשותף לטובת הצמדתו לתת חלקה שבבעלותו. עוד נקבע כי דין העתירה להידחות גם לגופה. בית המשפט קבע כי החלטת הוועדה שלא להכיר ב"שרבוט אקראי בעיפרון" כמהווה חלק מהיתר הבניה הייתה סבירה.

המערער לא השלים עם פסק הדין, והגיש ערעור לבית המשפט העליון. לטענת המערער, לא היה מקום לדחות את עתירתו על הסף מחמת אי צירוף יתר בעלי הזכויות בבניין כמשיבים לעתירה. לדבריו, הצמדת המחסן המבוקשת, עניינה ב"שינוי טכני בלבד אשר אין בו כל משמעות מהותית".

המשנה לנשיא בית המשפט העליון, נעם סולברג, דחה את הערעור. "החלטת הוועדה שלפיה לא ניתן לראות באותו 'שרבוט עיפרון' כמהווה חלק מהיתר הבניה – סבירה היא, ומצויה בליבת שיקול הדעת המסור לה כרשות תכנונית", הוא קבע בפסק הדין. "לא למותר לציין בהקשר זה, כי היתר בניה מהווה מסמך סטטוטורי שנועד להביא לוודאות תכנונית – מאליו מובן הקושי להכיר בשרבוט העיפרון שהוּסף על גביו".

השופט הבהיר כי תשריט הבית המשותף והסימונים שנוספוּ עליו אינם משקפים את המצב התכנוני המאושר, אלא אך ורק את הבינוי הקיים בפועל. במהלך הדיונים, הציע השופט סולברג למערער להגיש בקשה להיתר בניה בדיעבד, אך בקשה שכזו לא הוגשה. השופט הוסיף וכתב כי: "כל שקבעה הוועדה הוא שבמצב התכנוני הנוכחי, אין להכיר בשרטוט העיפרון כחלק מהיתר הבניה הקיים, תוך שהובהר למערער כי אין בכך כדי למנוע בעדו לפעול להכשרת המחסן בדיעבד, בערוצים המתאימים לכך. נמצאנו למדים, אם כן, כי עמדת הוועדה היא שנכון למצב התכנוני הקיים, אין היתר בניה למחסן; בין זאת, לבין חוסר סבירות המצדיק את התערבותנו בשיקול הדעת המסור לוועדה – רחוקה הדרך".

השופט דחה את הערעור, והטיל על המערער הוצאות של 3,000 שקל. השופטים יחיאל כשר ורות רונן הצטרפו לפסק הדין.

לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן