העליון: עמותות שבונות על הקרקע אינן זכאיות לפטור מהשבחה

הפטור שניתן לעמותות ללא כוונות רווח מתשלום היטלי השבחה לא יחול כאשר העמותה מבקשת לממש את זכויותיה באמצעות הוצאת היתר בנייה. כך קבע אתמול (ב') בית המשפט העליון, שדחה ערעור שהגישה בית אגודת ישראל בתל אביב-יפו, נגד חיובה בהיטל השבחה לאחר שהוציאה היתר בנייה להקמת בניין מגורים על קרקע שבבעלותה. 

בית אגודת ישראל בתל אביב-יפו היא עמותה ללא כוונת רווח שמטרותיה, כמפורט בתקנונה: "לקנות, לחכור, לשכור ולנהל, בתים ודירות, לצרכי פעולות דת, תרבות, חינוך, צדקה וחסד". העמותה הוציאה בשנת 2015 היתר בנייה להקמת בניין מגורים בן 18 יח"ד על קרקע שהיא בעלת הזכויות עליה. מדובר בשטח שעליו ניצבו שני בניינים ישנים ששימשו כישיבה תורנית. באפריל 2016 הוציאה הוועדה המקומית תל אביב לעמותה היטל השבחה בגובה של כשני מיליון שקל בשל אישורן של מספר תכניות. בהמשך לכך, נדחתה השגה שהגישה המבקשת על חיובה בהיטל השבחה, שבמסגרתה טענה כי היא זכאית לפטור בשל היותה עמותה ללא כוונת רווח.

ערר שהגישה העמותה לוועדת הערר נדחה, והוועדה קבעה כי היא אינה זכאית לפטור, וזאת מכיוון שלאחר אישור התכנית על הקרקע, היא אינה משמשת עוד למטרה שעבורה העמותה זכאית לפטור (במקרה זה, למטרות דת).

ערעור שהגישה העמותה לבית המשפט המחוזי נדחה. בית המשפט קבע כי הבחירה לממש בדרך של היתר את ההשבחה הנובעת מתוכנית חדשה שאיננה מתירה שימוש למטרה ציבורית, משמיטה למעשה את ההצדקה העניינית להענקת הפטור. 

על החלטה זו הגישה העמותה ערעור לבית המשפט העליון. במהלך התקופה שבה התנהל המשפט, התקבל בבית המשפט העליון פסק דין עקרוני  הנוגע לפטור מהשבחה עבור הכנסיה האפיסקופלית אוונגלית ברמלה, שמכרה קרקע בבעלותה לחברה יזמית. בית המשפט קבע כי הכנסיה, כגון ללא מטרת רווח, זכאית לפטור מהשבחה.

היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב מיארה, התבקשה לשלוח את חוות דעתה בסוגיה. היועצת המשפטית התייחסה הן לפסק הדין של הכנסיה והן לפסק דין נוסף, "קהילת עדת הבוכרים", וציינה כי יש להבחין בין ארבעה מצבים אפשריים כאשר עוסקים במוסד שהשתמש במקרקעין לטובת מטרות ציבוריות ערב אישורה של תכנית משביחה: האחד, כאשר התכנית המשביחה מאפשרת את המשך השימוש הציבורי, ומימוש הזכויות נעשה בדרך של הוצאת היתר בניה כך שהפעילות הציבורית בהתאם למטרות שבסעיף הפטור תמשיך להתקיים; השני, כאשר התכנית המשביחה מאפשרת את המשך השימוש הציבורי, ומימוש הזכויות נעשה בדרך של מכר כאשר התמורה תשמש להגשמת אחת מן המטרות הציבוריות שבסעיף; השלישי, כאשר התכנית המשביחה לא מאפשרת את המשך השימוש הציבורי, ומימוש הזכויות נעשה בדרך של מכר כך שהתמורה תשמש לטובת מי מהמטרות הציבוריות שקבועות בסעיף. לשיטת היועצת, בעוד שבשלושת המצבים הראשונים יחול הפטור מהיטל השבחה.

המצב הרביעי, שהוא הרלוונטי להליך הנוכחי, הוא כאשר התכנית המשביחה לא מאפשרת את המשך השימוש הציבורי, ומימוש הזכויות נעשה בדרך של הוצאת היתר בניה כך שהשימוש שייעשה במקרקעין לא תואם את המטרות שקבועות בסעיף הפטור. במצב הזה, קבעה היועצת, לא יחול הפטור.

השופטים עוזי פוגלמן, דוד מינץ ועופר גרוסקופף, אימצו בפסק הדין את העקרונות שקבעה היועצת המשפטית, וכתבו כי "אף לשיטתנו, בנסיבות שבהן התוכנית המשביחה אינה מאפשרת עוד את השימוש המזכה במתן פטור מהיטל השבחה, ובכפוף לכך שדרך מימוש הזכויות שבה בחר הנישום היא בהוצאת היתר בנייה ולא במכירת המקרקעין, אין מקום לתחולתו של הפטור. למעשה, במצב דברים זה ההיגיון שעומד בבסיס הפטור מהיטל השבחה – שלפיו המטרות שמנויות בסעיף הפטור מקדמות את האינטרס הציבורי הרחב ומשכך עולות כדי תחליף לתשלום היטל ההשבחה – חדל להתקיים, ובהתאם אין מקום לתחולתו של הפטור".

השופטים ציינו עוד כי הפרשנות שלפיה סעיף הפטור לא יחול במקרה שבו בעקבות התוכנית המשביחה לא ניתן עוד להשתמש במקרקעין באחד מן השימושים שקבועים בסעיף המעניק פטור מהשבחה וכשדרך מימוש הזכויות היא בהוצאת היתר בניה, תואמת את לשון הסעיף ותכליותיו.

הערעור, כאמור, נדחה. עם זאת, נוכח תרומתו של הערעור לחידוד הפרשנות של סעיף הפטור, השופטים הטילו על העמותה הוצאות משפט מופחתות, בסך 7,500 שקל

לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן