התקבלה תביעה לפנות דייר מוגן המפעיל חנות בבניין שעובר התחדשות אולם נקבע כי הוא לא יקבל פיצוי בגין הגלריה, שנבנתה שלא כחוק
בעל נכס ישלם לדייר מוגן שנאלץ להתפנות בגלל עבודות תמ"א 38 כ-400,000 שקל. כך קבע בית משפט השלום, שקיבל באופן חלקי תביעה שהגיש בעל הנכס נגד הדייר, המפעיל במקום חנות. בפסק הדין נקבע כי בחישוב דמי הפינוי לא תיכלל הגלריה שבנכס, אך יתווסף סך של 40,000 שקל בגין תשלומי מס צפויים.
בעל בניין ברחוב הקישון בתל אביב הגיש תביעה לפינוי דייר מוגן לבית משפט השלום בעיר. לטענת התובע, נוכח העובדה שהוצא היתר בנייה לתכנית תמ"א 38/2 בבניין, יש לו עילה לפנות את הדייר המוגן, המפעיל חנות במקום. בין הצדדים נתגלעה מחלוקת באשר לגובה דמי הפינוי שישולמו לנתבע כנגד הפינוי, ובכלל זאת חלוקים ביניהם הצדדים בשאלה האם במסגרת חישוב דמי הפינוי יש להביא בחשבון גלריה המצויה בחנות, והאם לדמי הפינוי יש להוסיף תוספות שונות בגין מיסים, מעבר והתאמות.
לאחר קבלת ההיתר לעבודות תמ"א 38, שכוללות הריסת הבניין והקמת בניין חדש שיכלול 14 דירות מגורים ושטח מסחרי לשתי חנויות, התובע פנה אל הנתבע בעניין הצורך בפינויו מהמקרקעין, והודיע לנתבע כי אין בנמצא יחידה מסחרית בעלת נתונים דומים אותה ניתן לשכור בשכירות מוגנת בסביבת המקרקעין. הנתבע סירב לדרישת פינוי החנות, ואף סירב להיפגש עם התובע. בהמשך, הציע בעל הבניין לנתבע סך של 170,000 שקל עבור פינוי החנות, אך הנתבע דחה את ההצעה.
לטענת התובע, שמאי מטעמו קבע בחוות דעתו כי דמי פינוי שווי ערך לחנות עומדים על סך של 170,000 שקל. התובע דרש לקזז מהסכום הזה 100,000 שקל, בגין אובדן דמי שכירות שנגרם כתוצאה מסירובו של הנתבע לפנות את החנות, החל ממועד משלוח הודעת הפינוי בסוף 2022. מנגד, הנתבע השיב כי החנות ממוקמת באזור שבו רוב העסקים הנם בתחום הטקסטיל, לרבות ספקים ולקוחות של הנתבע מזה שנים רבות, ועל כן מדובר במיקום אטרקטיבי, שהינו קרדינלי עבור הנתבע ובני משפחתו. הנתבע דרש, כתנאי לפינוי הנכס, דמי פינוי בסך 1,200,000 שקל.
השופטת כרמלה האפט מבית משפט השלום בתל אביב קיבלה את תביעת הפינוי, ומינתה מומחה מטעם בית המשפט לצורך מתן חוות דעת שתכלול הערכה של שווי החנות ואומדן מרכיב הדיירות המוגנת בה. החנות כוללת גלריה, ובין הצדדים הייתה מחלוקת בשאלה האם יש לכלול בחישוב שטח החנות את שטח הגלריה, אם לאו. המומחה העריך את שווי הדיירות המוגנת בחנות בהתאם לשתי חלופות: האחת, כוללת את שטח הגלריה, השנייה, ללא שטח הגלריה.
המומחה קבע את מרכיב הדיירות המוגנת בחנות ללא הגלריה בסך של 295,000 שקל ואת מרכיב הדיירות המוגנת בחנות כולל הגלריה בסך של 444,000 שקל. השופטת קבעה בפסק הדין כי הוא איננו כולל כל אזכור לקיומה של גלריה, וזו נבנתה ללא היתר בנייה. התובע אף העיד כי לא נתן את הסכמתו לבניית הגלריה, וזו לא נבנתה על ידו.
על רקע זה, השופטת קבעה כי הגלריה איננה מהווה חלק מהמושכר המוגן, ומשכך יש לאמץ את החלופה בחוות דעת המומחה לפיה מרכיב הדירות המוגנת בחנות יעמוד על סך של 295,000 שקל. עם זאת, השופטת ציינה כי מכיוון שמדובר בבית עסק, על סכום זה יש להוסיף שליש נוסף בגין הוצאות העברה והוצאות נלוות לפינוי בית העסק. על כן, דמי הפינוי שישולמו לתובע יועמדו על סך של 383,500 שקל.
לטענת הנתבע, על דמי הפינוי לכלול תוספות שונות מעבר לארבעה שלישים מדמי המפתח, ובכלל זאת תשלום בגין מיסים שיהיה על הנתבע לשלם בגין קבלת דמי הפינוי; הפרשים בגין תשלומי ארנונה; והוצאות מעבר והתאמות למושכר החדש. השופטת קיבלה באופן חלקי את הדרישה הזו, וקבעה כי להוסיף לדמי הפינוי תשלום בסך של 40,000 שקל בגין מס שישולם על ידי הנתבע בגין קבלת דמי הפינוי. את הדרישה ליתר התוספות, דחתה השופטת.
כאמור, השופטת קיבלה את תביעת הפינוי, וקבעה כי על בעל הנכס לשלם דמי פינוי בסך 383,500 שקל, ועוד תוספת בסך 40,000 שקל בגין תשלומי מס. מאידך, נוכח קבלת התביעה המקורית, השופטת הורתה לנתבע לשלם לתובע הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך 10,000 שקל. בסך הכל, יקבל הדייר המוגן 412,500 שקל.
בידקו מי הם הטובים ביותר בהתחדשות העירונית בישראל
קורס מבוא להתחדשות עירונית – לפרטים ליחצו כאן
לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן
