banner
אילוסטרציה // depositphotos
אילוסטרציה // depositphotos

היזם השכיר את דירתה של נכה סיעודית לטובת ביצוע תמ"א 38 בבניין- ויפצה אותה

חברה יזמית תפצה נכה סיעודית מהוד השרון, לאחר שהסכימה לשלם לה שכר דירה במשך ביצוע עבודות תמ"א 38 בבניין בתמורה לפינוי הדירה. אלא שלטענת התובעת אם לא היה חל עיכוב במועד מסירת הדירה בחזרה לידיה, כבר היה באפשרותה להשכיר את הדירה בסכום גבוה בהרבה מזה ששילמה לה החברה

בית המשפט // depositphotos

חברה יזמית תפצה נכה סיעודית מהוד השרון, לאחר שמסרה לידיה את דירתה בפרויקט תמ"א 38 באיחור. החברה טענה להגנתה כי בעלת הדירה היא היחידה מבין בעלי הדירות בבניין שקיבלה החזר דמי שכירות סמלי וכי הייתה האחרונה לחתום ועיכבה את הפרויקט אולם טענותיה נדחו על ידי בית המשפט.

את התביעה הגיש אביה של הנכה הסיעודית המשמש כאפוטרופוס שלה בעניין דירת מגורים בהוד השרון, בבניין ששודרג בתכנית תמ"א 38 ע"י החברה הנתבעת. ברקע לדברים, התובעת פינתה את הדירה לטובת ביצוע הפרויקט ובתמורה לכך החברה היזמית השכירה ממנה את הדירה אלא שאז, טוענת התובעת, העבודות נמשכו מעל המצופה ואם היו מסתיימות קודם לכן, כבר היה בידיה של התובעת להשכיר את הדירה בסכום גבוה מזה ששילמה לה החברה היזמית. התובעת דרשה פיצוי על עיכוב המסירה וכן על הפרשי גובה השכירות לתקופת העבודות שהתארכה. 

מכתב התביעה שהוגש לבית המשפט לתביעות קטנות בנתניה עולה לטענת התובעת,  בהתאם להצעת החברה היזמית, התובעת השכירה לחברה את דירתה בדמי שכירות סמליים של 2000 ₪ בחוזה למהלך העבודות. עוד נטען כי על פי החוזה התובעת הייתה זכאית לקצר את תקופת השכירות של החברה היזמית בדירה ואף הייתה מעוניינת לעשות זאת אך היא לא יכלה לממש את האופציה, כל עוד החברה היזמית לא סיימה את עבודות הבינוי בדירה. 

עוד לטענתה, התובעת הלינה על כך מספר פעמים בפני הנתבעת, וקיבלה את התחייבות הנתבעת למסור לה את הדירה עד סוף חודש דצמבר 2016 כשכל העבודות עליהן התחייבה, יושלמו. התובעת טענה עוד כי החברה היזמית לא סיימה את עבודתה כפי שהובטח לה ולא מסרה את הדירה במועד המוסכם וכי בפועל, הדירה הושכרה בדמי שכירות של 5,200 ₪. 

על כן, ביקשה התובעת לקבל פיצוי בדמות דמי שכירות של 5,200 שקלים לחודש החל מינואר 2017 ואת יתרת דמי השכירות שלא שולמו לה עד סוף 2016 – בסך הכל 32,000 שקלים. 

בכתב ההגנה שהגישה החברה היזמית היא ביקשה לדחות את התביעה וטענה כי התובעת הייתה אחרונת הדיירים אשר חתמה על הסכם ביצוע פרוייקט התמ"א. נטען כי אביה, התובע בשמה, סירב בתחילה לחתום וחתם רק לאחר כ-3 שנים מאז חתמו דיירי הבניין האחרים ורק לאחר שדרישותיו לקבלת תמורה נוספת – נענו מצד הנתבעת. עוד נטען כי הוא עצמו עיכב את הפרויקט במשך חודשים רבים ובעשותו כן, גרם לנזקים רבים לנתבעת וליתר דיירי הבניין. לטענת הנתבעת, התובעת היא היחידה מתוך 24 בעלי הדירות בבניין, שבמסגרת הסכם התמ"א קיבלה השתתפות מסוימת בדמי השכירות וזאת למרות שכלל לא התגוררה בדירה. עוד צוין כי התובעת קיבלה את מלוא דמי השכירות להן הייתה זכאית על פי ההסכם.

הרשמת הבכירה אפרת רחלי מאירי החליטה לקבל את התביעה בחלקה. בפסק הדין היא ציינה בין היתר כי בהתאם להתחייבויותיה כלפי בעלת הדירה, לחברה היזמית נותר חוב של 6,000 שקלים בגין דמי השכירות המוסכמים, בסך 2,000 שקל: "הסכם השכירות ממילא סתר את הסכם התמ"א בעניין זה והוא ההסכם הספציפי שבעניין הוראה זו הוא הגובר". הרשמת קבעה כי יש לשלם לנתבעת 66,000 שקל, מתוכם שולמו לתובע 60,000 שקל ולפיכך, פסקה כי על הנתבעת לשלם לתובעת 6,000 שקל. בגין הפיצוי באיחור במסירה פסק בית המשפט כי הנתבעת תשלם 7,800 שקל. 

סוף דבר – החברה היזמית תשלם לבעלת הדירה סכום של 13800 ₪ וכן הוצאות משפט על סך של 400 ₪.

הרשמת פסקה עוד כי מאחר והחברה היזמית שילמה מס שבח בהיתר, הרי שכאשר בעלת הדירה תקבל החזר מרשות המיסים עבור יתרת הזכות, עליה להעביר אותה לידי החברה היזמית.

בידקו מי הם הטובים ביותר בהתחדשות העירונית בישראל

קורס מבוא להתחדשות עירונית – לפרטים ליחצו כאן

לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן

שיתוף
תגיות:

כתבות שיכולות לעניין אותך

נשמח לדבר אתך
נגישות