נדחתה העתירה של בית דגן: רובע אתרוג לא יופרד משטחי היישוב הוותיק

נדחתה עתירה של המועצה המקומית בית דגן, נגד החלטת ועדת הערר של המועצה הארצית לדחות את דרישתה לבצע שינויים בתכנית להקמת רובע "אתרוג" ביישוב, הכוללת כ-2,300 יח"ד. המועצה המקומית והוועדה המקומית ביקשו רצועה של שטח ציבורי פתוח בין השכונה הוותיקה לבין השכונה החדשה, אולם עמדה זו נדחתה ידי במסגרת החלטת ועדת הערר. בית המשפט קבע כי אין מקום להתערב בהחלטת ועדת הערר.

התכנית להקמת שכונת מגורים חדשה ביישוב בית דגן, שכונת, "האתרוג", משתרעת על שטח כולל של כ-614 דונם, וממוקמת מדרום-מזרח ליישוב בית דגן ומהווה המשך רציף לבינוי הקיים והמאושר של היישוב. התוכנית כוללת 2,265 יחידות דיור שיוקמו בבינוי מדורג: בחלק הצפוני של השכונה ובסמוך ליישוב הקיים יוקמו מבני מגורים בני 4-3 קומות, ובחלק הדרומי של השכונה, יוקמו מבני מגורים בני 9-7 קומות שבחלקם תשולב חזית מסחרית. מתוך כלל יחידות הדיור, 453 יוקצו לטובת דירות קטנות ו-270 יחידות דיור יוקצו עבור דיור מוגן.

המועצה המקומית בית דגן והוועדה המרחבית מצפה אפק (הוועדה המקומית הכוללת את בית דגן), יחד עם תושב היישוב, ביקשו לבצע תיקונים בתכנית, ולבצע רצועה ברוחב 15 מטרים של שטח ציבורי פתוח בין השכונה הוותיקה לבין השכונה החדשה. הוועדה המחוזית דחתה את הבקשה, וציינה כי "התכנית הינה תכנית לשכונת מגורים ואין הצדקה תכנונית ליצירת חייץ בין שכונות מגורים בעיר".

ערר שהגישו לוועדת הערר הארצית נדחתה, והוועדה קבעה כי "לא הוצג כל עקרון תכנוני המצדיק יצירת חיץ בתוך הרקמה העירונית ובין ייעודים שהם למגורים ואנו תמימי דעים לחלוטין בהקשר זה עם גישת הוועדה המחוזית". 

לאחר שבקשתם נדחתה על ידי ועדת הערר הארצית, הם הגישו עתירה לבית המשפט המחוזי מרכז. לטענתם, החלטת ועדת הערר פוגעת במרקם היישובי, שוללת רצף לינארי של שטחים פתוחים והיא אף תגרום לפגיעה בפרטיות התושבים שגרים בסמוך לשכונה המתוכננת.

לטענת המועצה והוועדה המקומית, לנוכח היקף הבנייה והפיתוח ובהתחשב בשכונה הוותיקה ביישוב, יש להוסיף רצועת שטח ציבורי פתוח ברוחב של 15 מטרים, בכדי ליצור שצ"פ לינארי ארוך בין השכונה הוותיקה לשכונה החדשה. לטענת העותרים, התיקון המבוקש הוא נקודתי בלבד ומוסכם גם על יוזם התוכנית, משרד השיכון והבינוי, וכן על גורמי המקצוע הרלוונטיים. עוד נטען כי אין מדובר בסוגיה רוחבית או סוגיה בעלת השלכות לתוכניות אחרות. בעתירה נטען כי ההחלטה לדחות את הוספת רצועת השצ"פ לוקה באי-סבירות, במובן זה שלא ניתן משקל ראוי לעמדת התושבים ולעמדת מוסד התכנון המקומי.

ועדת הערר הארצית והוועדה המחוזית השיבו כי אין מקום לקבל את העתירה, וטענו כי אין להתערב בהחלטה מקצועית של מוסד התכנון שהיא פרי של הפעלת שיקול דעת מאוזן וראוי. עוד נטען כי ועדת המשנה לעררים בחנה את מכלול החומרים אשר הובאו בפניה ודחתה את ערר המועצה המקומית תוך שקילת כלל הגורמים הרלוונטיים. עוד נטען כי קבלת דרישת המועצה המקומית תפגע בתושבי היישוב.

השופט אורן שוורץ ציין בפסק הדין כי בחינת המחלוקת שבין העותרים למשיבות מלמדת כי עיקר טענות המועצה המקומית והוועדה המרחבית נוגעות בשאלות תכנוניות גרידא, ועל רקע זה קבע כי אין מקום להתערב בהחלטת ועדת הערר: "עסקינן בסוגיה הנתונה לשיקול דעת הרשות באופן מובהק. אין, ולא נטענו, טענות על פגמים בהליך קבלת ההחלטה של הוועדה המחוזית או בוועדת המשנה לעררים. ההפך הוא הנכון, התרשמתי כי טענות העותרות נשמעו בנפש חפצה ונערך דיון מקצועי בעניינן, על אף ששני הצדדים מסכימים כי מדובר בסוגיה שהיא יחסית שולית ובעלת השפעה על מספר מועט של מגרשים".

עוד כתב השופט בהחלטתו כי הוא אינו מקל ראש בעמדת מוסד התכנון המקומי ובעמדת הרשות המקומית, אך הוסיף כי לוועדה המחוזית, ויותר מכך לוועדת המשנה לעררים, נתונה פרספקטיבה תכנונית רחבה יותר, שמייצגת את האינטרס הציבורי בכללותו, לרבות זה של אותם משתכנים עתידיים שיגורו בשכונה החדשה.

"התרשמתי כי עמדתן של המועצה המקומית ושל הוועדה המרחבית נבחנה היטב ונערך דיון מקצועי באשר לטענותיהן", כתב השופט. "הוועדה המחוזית שקלה טענות אלה. בסופו של יום מצאה הוועדה המחוזית לאחוז בעמדה תכנונית שונה ונימקה את החלטתה לדחות את עמדת הוועדה המקומית בשיקולים רוחביים שמגלמים גם האינטרס הציבורי של התושבים העתידיים ביישוב. שיקולים אלה שבו ונבחנו על ידי ועדת המשנה לעררים ונמצאו נכונים לגופם. נסיבות אלה אינן מקימות עילה להתערבות בית המשפט בשיקול דעת מוסדות התכנון הבכירים שלהם מסורה המומחיות בתחום".

עוד קבע השופט שוורץ כי מעיון בתוכניות הבנייה המאושרות נמצא כי המרחק בין המבנה בשכונה החדשה לבין ביתו של התושב שעתר יחד עם המועצה והוועדה המרחבית הוא כ- 12 מטרים, וציין כי מדובר במרחק סביר ביישוב עירוני. מעבר לכך, נכתב, הבנייה החדשה שמתוכננת בקרבת ביתו של העותר היא בגובה של שלוש קומות בלבד בעוד ביתו של העותר הינו של שתי קומות. התוצאה היא, נקבע, שפערי הגובה אינם כה משמעותיים ומשקפים בניה מרקמית סבירה, גם בהתחשב באופייה של השכונה הוותיקה.

השופט דחה את העתירה, והטיל על המועצה המקומית והוועדה המרחבית הוצאות בסך 7,500 שקל, וסכום זה גם על התושב שהצטרף לעתירה.

לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן