העירייה פלשה לשטח פרטי של בניין – ותשלם לדיירים כמיליון שקל

עיריית רעננה פלשה שלא כחוק לשטח פרטי של בניין מגורים בעיר, ותשלם לדייריו כמיליון שקל – בית משפט השלום ברמלה קיבל תביעה שהגידו הדיירים נגד העירייה והוועדה המקומית, ואף הורה לפנות את השטח, אשר משמש כחניה בתשלום.

בכתב התביעה, שהוגש לפני כחמש שנים, טענו התובעים כי הנתבעות, העירייה והוועדה המקומית פלשו לשטחן לפני יותר משבע שנים. שטח הפלישה הוא 240 מ"ר. לטענת התובעים, בעלי דירות בבניין ברחוב לוי אשכול, הנתבעות משתמשות בשטח שאליו פלשו לחניה בתשלום (מדרכה הצבועה בכחול לבן) במשך למעלה משבע שנים. לטענתם, בכל התקופה הזו, הוועדה המקומית לא פעלה למנוע את הסגת הגבול על ידי העירייה, או למנוע את הפעילות שנעשתה בניגוד לתכניות ולהיתר. 

התובעים ביקשו מבית המשפט להורות לנתבעות לפנות את השטח ולשלם להם דמי שימוש של 146,710 שקל לכל שנה בשבע השנים שקדמו להגשת התביעה, ובסך הכל מעל מיליון שקל. מהעדויות במשפט עולה כי הפלישה נחשפה לאחר שהבניין עבר פרויקט של תמ"א 38 לפני כעשר שנים. 

העירייה טענה, בתגובה, כי יש לדחות את התביעה, מכיוון העירייה פעלה ברשות חברת רסקו שבנתה את הבניין, וכי העירייה פעלה בהסכמת התובעים, בהסכמה מכללא (הכוונה להסכם שלא נאמר במפורש בין הצדדים, אך הוא משתמע מתוך התנהגותם). עוד טענה העירייה כי קיימת זיקת הנאה לטובת הציבור מכוח שנים ללא התנגדות הבעלים, ואין לבטלה. 

השופט זכריה ימיני, שקיבל את התביעה, קבע כי  התובעים הוכיחו את בעלותם במקרקעין באמצעות נסח הרישום, והוסיף כי "בענייננו עומדת זכות הבעלות וזכות הקניין של התובעים, מול הסגת גבול מצד הנתבעות, כאשר אין להן כל אסמכתא על זכות במקרקעין נשוא התביעה". השופט דחה את טענת העירייה והוועדה המקומית, שלפיה  יש להן את הזכות להחזיק בשטח הפלישה מכיוון שמדובר בזיקת הנאה לטובת הציבור, תוך שהוא נוזף בהם. 

"נראה מטענת הנתבעות שהעירייה מחזיקה את עצמה כמי שממונה על זיקת ההנאה של הציבור. אלא שזיקת הנאה היא זכות שאין עמה זכות להחזיק במקרקעין. העירייה התקינה מקומות חניה וגובה תמורת החניה תשלום, וכל מי שחונה במקום חניה ללא תשלום, מטילה עליו קנס מינהלי. עובדות אלו מביאות למסקנה שהעירייה למעשה מחזיקה במקרקעין, והחזקה זו שומטת את הקרקע מטענת הנתבעות לזיקת הנאה לטובת הציבור, שכן אין מדובר בזיקת הנאה לטובת הציבור, אלא בהחזקת המקרקעין על ידי העירייה ללא זכות שבדין, לצורך גריפת רווחים על ידי תשלום דמי חניה מבעלי רכבים שאינם תושבי העיר רעננה, ומתן שירותי חניה לתושבי העיר רעננה המשלמים מיסי עירייה. בסלילת הכביש ובסלילת המדרכה תפסו הנתבעות חזקה בשטח הפלישה, דבר שסותר מהותית את מהות זיקת ההנאה, שהיא שימוש בלא זכות להחזיק במקרקעין".

העירייה טענה כי היא מחזיקה בשטח למעלה מ-30 שנה. בית המשפט קבע כי לא ניתנה הוכחה לטענה זו. השופט קבע כי: "העירייה והוועדה המקומית היו מחויבות להגיש לבית המשפט את תיק הבניין בו מצויים המסמכים על פיהם ניתן היתר הבנייה הראשון לבניין. כמו כן, הנתבעות לא הגישו נסח היסטורי ממנו ניתן היה ללמוד על שרשרת העברת זכויות מאז בניית הבניין המקורי ועד למועד הגשת התביעה, ממנו ניתן היה ללמוד האם באמת חב' רסקו אכן בנתה את הבניין המקורי. הנתבעות לא הגישו מסמכים אלו, ואי הגשתם פועל כנגדן".

השופט קבע, כאמור, שהנתבעות לא הצליחו להוכיח שיש לציבור זיקת הנאה בשטח הפלישה, והורה להן לפנות את שטח הפלישה, לסלק ידיהן ממנו ולהחזירו לתובעים. 

אם לא די בכך, השופט הוסיף כי בהפיכתו של השטח שאליו פלשה העירייה לחניה ציבורית, העירייה עברה עבירה של בנייה ללא היתר: "בהתאם לתכנית המתאר הסיווג של שטח הפלישה הינו קרקע פרטית ולא מסחרית. בסלילת המדרכה בשטח הפלישה ובבניית החניות בשטח הפלישה עברה הנתבעת 1 (העירייה) עבירה של בנייה ללא היתר ובניגוד לתכנית מתאר ושימוש חורג במקרקעין ללא היתר כדין". 

לא רק על העירייה נמתחה ביקורת, אלא גם על הוועדה המקומית לתכנון ובנייה: "ניתן היה לצפות על פי הדין שהוועדה המקומית לתכנון ולבנייה תאכוף את דיני התכנון והבנייה על העירייה. נראה שציפייה זו הינה מוגזמת בהתחשב בעובדה שמועצת העיר היא הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, וראש העיר הוא יו"ר הוועדה לתכנון ולבנייה, ומהנדס העיר שהוא חלק מהוועדה לתכנון ולבנייה הוא עובד שכיר של העירייה".

עוד נקבע כי הדיירים זכאים לדמי שימוש ראויים בגין הפלישה. מומחה מוטעם התובעים העריך את דמי השימוש השנתיים ב-146,710 שקל כולל מע"מ. אך מכיוון שהתובעים אינם עוסקים על פי חוק מע"מ, נפסקו להם פיצויים ללא מע"מ, בסך 125,393 שקל. על כך העיר השופט זכריה: "סבור אני שהשמאי מטעם התובעים עשה חסד עם הנתבעות, שכן הוא לא לקח בחשבון את העובדה שהחניה בשטח הפלישה מותרת לכל תושבי רעננה גם בשעות שאין לשלם עליהם, ובכך נותנת העירייה שירות לתושבי העיר בשטח הפלישה על חשבון התובעים, ואת נתון זה לא לקח בחשבון בעת קביעת השמאות".

השופט קבע כי העירייה תשלם דמי שימוש על שבע השנים שקדמו לתביעה, ובסך הכל 877,751 שקל (125,393 כפול שבע שנים), ולסכום זה יתווספו הצמדה וריבית לתקופה שמאז הגשת התביעה. כמו כן, תשלם העירייה 70,000 שקל שכר טרחת עו"ד, וכן תשלם הוצאות משפט, הכוללות את שכר טרחת המומחים שהעידו.

בידקו מי הם הטובים ביותר בהתחדשות העירונית בישראל

לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן

תגיות: עיריית רעננה השופט זכריה ימיני