רמ"י דרשה להשיב לידיה מאות דונמים של אדמה חקלאית, למטרת בניית 2,800 דירות בנס ציונה. בית המשפט פסק לטובתה: "הזכות להחזיק בקרקעות חקלאיות ולעבדן – אינה קיימת עוד"
מגורים במקום פרי הדר: בעלי זכויות על קרקע חקלאית בנס ציונה יחויבו להשיבן לרמ"י, לאחר שייעוד הרקע שונה לבנייה. בית המשפט דחה באחרונה עתירה של בעלי הקרקע כנגד דרישת רמ"י להשיב את האדמות, וקבע כי למרות טענת העותרים לפגיעה בהם, ההחלטה לדרוש את המקרקעין איננה בלתי סבירה.
את העתירה הגישו בעלי זכויות על קרקע חקלאית בצפון מזרח נס ציונה שעליה אושרה לפני כשנתיים תכנית להקמת שכונת מגורים בת כ-2,800 יח"ד (נס ציונה צפון מזרח) על שטח של כ-532 דונמים. בשנת 2022, לאחר שהתכנית הופקדה, שלחה חברת הבנייה "צבי צרפתי חברה לבניין", שהיא מבעלי הזכויות במתחם, בשמה ובשם חוכרים נוספים, במסגרתו ביקשה לחדש את חוזה החכירה באותם תנאים שנקבעו בחוזה שהסתיים. רמ"י דחתה את הבקשה, ובשנת 2023 אף פנתה לבעלי זכויות על הקרקע בדרישה להשיב לידיה את האדמות, וזאת בהתאם לחוק הוותמ"ל.
על רקע זה הגישו תשעה חוכרים, בהם חברת צבי צרפתי, עתירות לבית המשפט המחוזי מרכז, שאוחדו לדיון אחד. העותרים ביקשו להורות לרמ"י לחדש את חוזי החכירה בקשר לקרקעות בנס ציונה, באותם תנאים שנקבעו בחוזה שהסתיים, וכן ביקשו לאסור על רמ"י להשתמש בסמכותה וליטול מהם את חזקתם בקרקע.
לטענת העותרים, רמ"י אינה זכאית ליטול את הקרקע מידיהם בעקבות שינוי הייעוד שכן בחוזי החכירה המחייבים את הצדדים לא ניתנה לרשות הזכות לדרוש את הקרקע במקרה של שינוי יעוד. עוד טענו העותרים כי רכשו את הקרקעות לפני שנים רבות והסתמכו על חוזה החכירה שאין בו התניית השבה. כמו כן, טענו העותרים כי יש לדחות את הניסיון ליטול את זכויות הקניין שלהם, בין היתר לאור מעמדה של זכות הקניין כזכות יסוד, וזאת כאשר זכויותיהם על סף מימוש, כדבריהם, בעקבות אישור התכנית.
רמ"י, מצדה, השיבה כי לא נפל פגם, לא כל שכן פגם העולה כדי חוסר סבירות המצדיק את התערבותו של בית המשפט. "החלטות הרשות סבירות ועולות בקנה אחד עם הוראות החוק, החלטות 1מועצת מקרקעי ישראל ופסיקת בית המשפט העליון" נכתב. עוד כותבת רמ"י כי התכנית נועדה לאפשר את הרחבת העיר נס ציונה ולמציאת פתרונות דיור שדרושים בעיקר באזורי ביקוש במרכז הארץ. "פרשנות העותרים לפיה לא ניתן לפדות מהם את הקרקע אינה סבירה ותביא לפגיעה משמעותית בציבור", כתבה רמ"י בתגובתה.
בנוסף, רמ"י ציינה כי לאור שינוי יעוד המקרקעין מיעוד חקלאי ליעוד מגורים הרי שבהתאם להוראות חוק הותמ"ל ולהחלטות מועצת מקרקעי ישראל, הקרקעות של העותרים הם בגדר קרקע להשבה, השופטת חנה קיציס, שדנה בעתירה, החליטה לדחות אותן. השופטת קבעה כי לרשות יש סמכות ליטול את הקרקעות עם שינוי הייעוד גם ללא תנייה מפורשת בחוזה החכירה. השופטת קבעה כי רמ"י מוסמכת לדרוש את השבת הקרקע מכוח הוראות חוק הותמ"ל, ואף ללא חוק זה היה באפשרות רמ"י לפעול כפי שפעלה, בעקבות אישור התכנית. השופטת דחתה את טענות העותרים, וציינה כי "בניגוד לטענת העותרים הרשות לא דרשה את השבת הקרקע סתם אלא שהיא פועלת למימוש התכנית".
העותרים טענו כי יכלו לקדם תכנית בנייה מהר יותר מרמ"י, והשופטת דחתה טענה זו: "אפילו צודקים העותרים ובאפשרותם לקדם תכנית בניה באופן מהיר יותר, ואיני קובעת שכך הדבר, הרי ששיקול הדעת בעניין זה מסור לרשות, ואין פסול בבחירתה לקדם את מימוש התכניות בעצמה".
עוד קבעה השופטת כי החלטת רמ"י לדרוש את השבת הקרקעות אינה בלתי סבירה באופן קיצוני ואינה מצדיקה התערבות. "איני סבורה שהפגיעה הנטענת בעותרים מובילה למסקנה שההחלטה לדרוש את המקרקעין אינה סבירה. הגם שמדובר בזכות מהותית אין די בכך כדי לקבוע כי נפל פגם בפעולת הרשות… מטרת החכירה שנקבעה בחוזה החכירה – החזקה עיבוד וניצול של מטעי פרי הדר – אינה ניתנת עוד למימוש לאחר ששונה יעוד הקרקעות. בנסיבות אלו העותרים אינם רשאים להמשיך ולהחזיק בקרקע. הזכות שעמדה להם – הזכות להחזיק בקרקעות חקלאיות ולעבדן – אינה קיימת עוד".
העתירות, כאמור, נדחו, והשופטת הטילה על העותרים הוצאות בסך 36,000 שקל.
לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן
