ועדת הערר ביטלה חיוב בהיטל השבחה על האוניברסיטה העברית, וקבעה כי לא היו לה זכויות בקרקע במועד הקובע של התוכנית
סעיף 12ז לחוק התכנון והבניה מגדיר את סמכותה של ועדת הערר – "לדון ולהחליט בערר על החלטה הנוגעת להיטל השבחה".
לאחרונה נדון בבית המשפט המחוזי מקרה מעניין, בו הושת חיוב בהיטל השבחה על האוניברסיטה העברית בירושלים בעקבות מימוש בדרך של היתר בניה, בגין תכנית בניין עיר משנת 2001.
במהלך הדיון שנערך בפני ועדת הערר, טרם הליך הערעור בבית המשפט, התעוררה סוגיה בדבר זהות הבעלים של המקרקעין במועד הקובע בשנת 2001. בין הצדדים נתגלעה מחלוקת, והיא האם בכלל האוניברסיטה החזיקה בזכויות במועד הקובע, שאם לא כן בכלל לא ניתן לחייבה בהיטל ההשבחה.
ועדת הערר היטיבה לאבחן את הסיטואציה שנוצרה, וקבעה כי היא כן מוסמכת לבחון האם האוניברסיטה הייתה בעלת הזכויות במקרקעין במועד הקובע באופן שמטיל עליה את החיוב בהיטל השבחה, מאחר וועדת הערר מוסמכת לדון במשמעות הזכויות הנדונות של האוניברסיטה. מנגד, לוועדת הערר אין סמכות לקבוע כי לנישום קיימות זכויות במקרה והוא טוען מלכתחילה שאין לו, מה שלא קרה במקרה דנן. לכן, ועדת הערר מצאה לנכון לבחון את מכלול המסמכים שהוצגו בפניה, וקבעה כי לאוניברסיטה לא היו זכויות בקרקע במועד הקובע ועל כן היא פטורה לחלוטין מתשלום השבחה.
על החלטת ועדת הערר, הגישה הועדה המקומית ערעור בטענה כי היה על ועדת הערר להימנע מלדון בשאלת הזכויות, ולהשהות את ההליך עד לבירור המחלוקת בערכאות המוסמכות לכך. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור, וקבע כי:
"לנוכח ההגדרה הרחבה של הסמכות שהוענקה לוועדת הערר, סמכותה אינה מוגבלת רק לדיון בטענות בעניין גובה השומה, אלא היא מוסמכת לדון גם בעצם חוקיות החיוב".
המסקנה המתבקשת היא כי לא נפל כל פגם בכך שועדת הערר הכריעה בעניין ולא התלתה את ההליך עד לבירור בערכאות המתאימות לכך. ההיפך, ועדת הערר פעלה נכון בעת שבחנה את עצם החיוב במקרה דנן.
*הכותב הינו עו"ד ושמאי מקרקעין אוהד מרציאנו, ממשרד ויינברגר ברטנטל, המייצג יזמים רבים בתחום היטלי ההשבחה.
*הכתוב לעיל מהווה תיאור והמחשה כללית בלבד ובלתי מחייבת, אין לראות באמור לעיל כיעוץ או תחליף ליעוץ מקצועי.
בידקו מי הם הטובים ביותר בהתחדשות העירונית בישראל
לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן
