נדחה ערעור על צו הריסה לבריכה זמנית: "מחויב בהיתר בנייה"

בריכה מסוג אינטקס מוגדרת "כבניין", ואיננה פטורה מחובת היתר בנייה. כך קבע בית המשפט המחוזי בתל אביב, שדחה ערעור שהגישו תושבי העיר כנגד צו הריסה מינהלי שהוציא מהנדס העיר תל אביב לבריכה זמנית מסוג אינטקס שהתקינו המערערים בחצר ביתם. השופט ציון קאפח קבע, בין השאר, כי "בריכה אשר מוצבת בחצר הבית למשך הקיץ כולו ומוסרת רק בחורף באופן זמני, ולא לצמיתות, היא אינדיקציה ברורה לאלמנט הקביעות של הבריכה".

בחודש יולי הוציא מהנדס העיר תל אביב צו הריסה מנהלי לבריכה שהציבו המערערים. בצו נכתב כי אותרה בנייה חדשה בנכס, שהיא בריכת שחייה מחומרים שונים בשטח כולל של 13.75 מ"ר, ולבריכה אין היתר כדין. המערערים הגישו בקשה לביטול צו ההריסה המנהלי, בטענה כי הבריכה אינה מצריכה היתר, מכיוון שלא בוצעה כל פעולת חפירה לצורך מיקומה, לא מחוברים לה אלמנטים המעידים על קביעותה, והיא משמשת לחודשי הקיץ בלבד. מסיבה זו, טענו, הבריכה היא בגדר מבנה זמני הפטור מהיתר.

בית המשפט לעניינים מקומיים דחה את טענת המערערים, והותיר את צו ההריסה על כנו. בית המשפט קבע כי מדובר הבריכה מחויבת בהיתר, מכיוון שמדובר בבריכה גדולה המורכבת מקונסטרוקציה, המכילה כמות גדולה מאוד של מים וכי מטרה זו מחייבת שהבריכה תותקן באופן יעיל ומקצועי תוך עמידה בנורמות בטיחות. בפסק הדין של בית המשפט לעניינים מקומיים נכתב כי בבריכה יש כמות מים משמעותית "העשויה להוות סיכון בטיחותי ואם חלילה תקרוס בשל התקנה לקויה שלא נבדקה ולא קיבלה היתר". עוד קבע בית המשפט לעניינים מקומיים, כי העובדה שהבריכה מתקפלת וניתנת להסרה אינה מעלה ואינה מורידה להיותה מבנה של קבע כהגדרתו בחוק.

על קביעה זו ערערו בעלי הבריכה לבית המשפט המחוזי. השופט קאפח ציין כי צו הריסה מנהלי יכול להינתן רק כנגד "בנין", והוסיף כי יש לבחון האם הבריכה מחוברת חיבור של קבע, שאז תיחשב בניין. השופט הבהיר כי המונח "חיבור של קבע" אינו מתייחס בהכרח לחפירות וכיוצא בזה, אלא גם לפרק הזמן של הצבת המבנה. 

השופט השווה בין בריכות אינטקס, כמו זו שבמרכז ההליך, לבין בריכות גומי לפעוטות, וציין כי "בריכות גומי המתנפחות בקלות, הינן בעלות כמות מים קטנה ומשכך, אין הן מצריכות היתר. כך הם פני הדברים אשר לקיפולן של הבריכות לפעוטות שהינו פשוט וקל. מדובר בהוצאת האוויר ובכמות מים קטנה". בניגוד לכך, בבריכת אינטקס, נכתב "קונסטרוקציית העמודים אשר מחזיקה את יריעת הפלסטיק שבתוכה ממלאים את המים מצריכה התקנה ו/או הצבה בשטח הקמת הבריכה ומסביב לה. עמודים אלה אשר תכליתם להוות שלד שמחזיק כמויות של מים, הם קונסטרוקציה לכל דבר ומחייבים התקנה יעילה ועמידה בנורמות של בטיחות ומכאן שמתחייב היתר להקמתה, שהרי זו, בין השאר, תכלית ההיתר". עוד קבע השופט כי הקונסטרוקציה שנבנתה סביב הבריכה נועדה להחזיק כמות מים גדולה מאוד בבריכה, ועל כן היא מחייבת שהבריכה תותקן באופן יעיל ומקצועי על מנת לעמוד בנורמות בטיחות.

עוד נכתב בפסק הדין כי "בריכה אשר מוצבת בחצר הבית למשך הקיץ כולו ומוסרת רק בחורף באופן זמני, ולא לצמיתות, היא אינדיקציה ברורה לאלמנט הקביעות של הבריכה". השופט סיכם את פסק הדין, וקבע כי יש לסווג את הבריכה כנופלת בהגדרת "בניין" כמשמעו בחוק התכנון והבנייה, וזאת לאור אמות המידה השונות אשר נקבעו בפסיקה ואשר עולות בקנה אחד עם נסיבות המקרה שנדון. עוד נקבע כי הבריכה אינה חוסה תחת תקנות הפטור, ודחה את הערעור.

לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן