הוועדה המקומית דחתה את הבקשה בגלל היעדר הסכמות. ועדת הערר הורתה לקיים דיון מחודש בתכנית
מה קורה כאשר בעל דירה שתומך בתכנית תמ"א 38 בבניין שלו הולך לעולמו לפני שמגישים את התכנית, אך יורשו מביע התנגדות לפרויקט? עם השאלה המורכבת הזאת התמודדה ועדת הערר המחוזית, שדנה בערר של דייר ברחוב רוטשילד בתל אביב נגד החלטת הוועדה המקומית לדחות את הבקשה להיתר בגלל התנגדות היורש.
הסכסוך שהגיע לוועדת הערר נוגע לבניין מגורים בן 3 קומות ברחוב רוטשילד בתל אביב, שדייריו ביקשו לבצע תמ"א 38 בבניין. הבקשה כללה תוספת של דירות ויחידות דיור על גבי הבניין הקיים מכוח תכניות לב העיר, בתוספת זכויות מכוח תמ"א .38 סך הכל, לאחר השינויים, מבוקש בניין בן 5 קומות וקומת גג חלקית עבור 9 יחידות דיור.
הדיירים הגישו לוועדה המקומית 2 תכניות: הראשונה, שעליה חתמו כל בעלי הזכויות, ותכנית מתוקנת שכללה מספר שינויים, שהוגשה אחרי שדיירת שתמכה בתכנית הלכה לעולמה. יורשה של אותה דיירת, שירש את שתי דירותיה בבניין, הביע התנגדות לתכנית.
הוועדה המקומית דחתה את הבקשה וסירבה להתייחס להסכמות שניתנו לגבי הבקשה המקורית כהסכמות שניתנו ביחס לבקשה החדשה. הוועדה קבעה בהחלטה כי "בהיעדר ההסכמות הדרושות בדין בשלב זה אין היתכנות למימוש הבנייה המבוקשת". עוד קבעה הוועדה כי העובדה שעל בקשת ההיתר הקודמת חתמו יתר בעלי הזכויות אינה מהווה הסכמה גם לבקשה החדשה.
על החלטה זו הגיש אחד מהדיירים בבניין ערר לוועדת הערר. עיקר טענות הערר נוגעות למחלוקת הקניינית ולשאלה מה הן זכויותיו הקנייניות של העורר לעומת זכויותיו הקנייניות של המתנגד. העורר טען כי המתנגד לתכנית הוא בעלים של שתי דירות בבית אותן קיבל בירושה בשנת 2021 לאחר פטירתה של בעלת הדירות הקודמת. עוד טען העורר, טרם פטירתה, המורישה נתנה את הסכמתה לבקשה המקורית להיתר וזאת בהמשך להסכם חתום עם העורר על פיו מכרה לו את מלוא זכויות הבנייה שלה בגג הבית וכן אישרה לעורר לבנות מעלית ולבצע כל עבודה נוספת אחרת בבית, הדרושה לצורך הבנייה.
העורר תמך את טענתו בהסכם המכר בינו לבין בעל הדירה המקורית. העורר הוסיף כי המורישה חתמה על בקשה לתיקון צו הבית המשותף, במסגרתו נקבעו זכויותיו של לזכויות הבנייה והוגדרה הסכמתה של המורישה לבנייה בגג הבית. לטענת העורר, היורש אינו רשאי לחזור בו מההסכמות שנתנה המורישה לעורר לגבי הבנייה המבוקשת. לטענת העורר, הבקשה הנוכחית זהה לבקשה הקודמת. הבקשה הקודמת הוגשה בהסכמת כלל בעלי הדירות בבית, לרבות המורישה.
עוד נטען בערר כי מכיוון שהוועדה המקומית לא עמדה בזמן הנדרש לטיפול בבקשה, הבקשה נסגרה והוגשה בקשה חדשה, שהיא, לטענת העורר, זהה לבקשה הקודמת.
היורש שהתנגד לתכנית טען כי זכויות תמ"א 38 והתמריצים מכוחה שייכים לכלל דיירי הבניין ואינם חלק מההסכמות בין העורר למורישה. המשיב הפנה לכך שהבקשה כוללת הריסת חלקים מדירתו, מחלון הדירה וכן חסימת חלון נוסף והריסת פתח היציאה מהמרפסת, אשר גם בגינם הוא סבור כי אין מקום לאשר את הבקשה להיתר.
ועדת הערר ציינה בהחלטתה כי על מבקש ההיתר להוכיח קיומם של תימוכין קניינים מספקים, המקימים זיקה למקרקעין לגביהם מתבקש ההיתר. "הפסיקה המנחה בעניין סוגיית התימוכין הקנייניים ושיקול הדעת המסור למוסדות התכנון ומאפשר להם שלא לקיים דיון בבקשה להיתר מקום בו מגיש הבקשה נעדר תימוכין קניינים, מהותה למנוע ממוסדות התכנון לקבוע קביעות קנייניות שלא בסמכותם", נכתב בהחלטת הוועדה. "בהתאם להלכות אלו, קבעה הוועדה המקומית בענייננו כי דין הבקשה להיתר להידחות בהעדר תימוכין קניינים מספקים לדיון".
הוועדה קבעה עוד בהחלטתה כי הבנייה המבוקשת ממוקמת בין היתר, בשטח אשר לטענת המשיב, הוא חלק מקניינו הפרטי. מנגד, על פי היתר הבנייה המקורי של הבניין, אשר הוצג בפני הוועדה, עולה חשש אם אכן כל הבנוי בפועל בדירת המשיב אכן בנוי בהיתר.
על רקע כל זאת, הוועדה קבעה כי שיקול הדעת שהפעילה הוועדה המקומית ולפיו אין די בתימוכין הקניינים שהוצגו בפניה כדי לקיים דיון תכנוני בבקשה להיתר, הוא מוצדק בנסיבות המקרה דנן. יחד עם זאת, הוועדה הוסיפה כי פועל יוצא של הפעלת שיקול הדעת להקפיא את הבקשה להיתר ולא לדחות אותה.
הוועדה הורתה לקיים דיון חוזר בבקשה בפני הוועדה המקומית לאחר הצגת התימוכין הקניינים הנדרשים, או החלטה שיפוטית.
לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן
