גדר ההפרדה העצומה שבין המרכז לפריפריה

בשנים האחרונות, וביתר שאת מאז ה-7 באוקטובר, מדינת ישראל מרבה לדבר על "חיזוק הפריפריה", "שיקום הצפון והדרום" ו"העצמת ההתיישבות". הכותרות מבטיחות, הוועדות מקדמות, התוכניות נחתמות והמצגות נראות מצוין. אבל במציאות, כך נדמה, הולכת ונבנית כאן גדר הפרדה חדשה – לא מבטון, אלא ממדיניות, תכנון וניתוק עמוק בין מקבלי ההחלטות לבין האנשים שחיים באמת על האדמה.

הפער הזה מורגש כמעט בכל תחום: בקרקעות החקלאיות שמופשרות לטובת מגורים בערים גדולות ומתקני אנרגיה, במאבק של קיבוצים ומושבים מול רשות מקרקעי ישראל, בהיעדר תחבורה אמיתית לפריפריה, וגם בתחום ההתחדשות העירונית, שנעצרת שוב ושוב בגבולות חדרה־גדרה.

מצד אחד המדינה מדברת על פיתוח, צמיחה ותעסוקה. מצד שני, היא מקשה על ההתיישבות העובדת, פוגעת במקורות הפרנסה המקומיים ומנהלת מלחמה בשימושים שנוצרו לאורך השנים מתוך צורך קיומי אמיתי. ביד אחת מעודדים, ביד השנייה מחסלים – ובעיקר פועלים בלי אסטרטגיה כוללת ובלי להבין את המציאות בשטח.

בעקבות המלחמה, נדמה היה לרגע שהמדינה הבינה את חשיבותם של יישובי הגבול. דיברו על שיקום, על ציונות, על החזרת החיים לצפון ולדרום. בפועל, התחושה בפריפריה היא שהכול נשאר בעיקר ברמת ההצהרות. גם תוכניות שנועדו לכאורה להיטיב עם הציבור, כמו מכרזי "מחיר מטרה", שולחות בפועל משפחות צעירות ומילואימניקים ליישובים שאין בהם תעסוקה מספקת, תחבורה נגישה או שירותי בריאות יציבים.

האבסורד בולט במיוחד בתחום ההתחדשות העירונית. בזמן שבמרכז הארץ מדובר במנוע כלכלי אדיר, בערי הפריפריה ההתחדשות כמעט ואינה קיימת. בניינים ישנים ממשיכים להתפורר, צעירים עוזבים והמדינה עדיין מתייחסת להתחדשות עירונית כאל פרויקט נדל"ני – במקום להבין שמדובר בצורך ביטחוני, חברתי וקהילתי מהמעלה הראשונה. בפריפריה לא נלחמים על שווי הדירה, אלא על עצם האפשרות להישאר.

ובתוך כל זה, אנשי ההתיישבות של "עוטף ישראל" ממשיכים לעשות את מה שעשו תמיד – להחזיק את הגבולות, לקלוט מפונים, לעבד את האדמה ולחנך לערכים של ערבות הדדית ואהבת הארץ. את המשפט "זו לא סטטיסטיקה – זה חינוך", אמר הרמטכ"ל לשעבר גדי איזנקוט בהקשר אחר, אבל הוא נכון לכל דבר ומתחבר ומזקק במקרה הזה את התחושה העמוקה שהפריפריה אינה רק נקודה על המפה, אלא מרכיב יסודי בזהות הישראלית.

השורה התחתונה ברורה: תושבי הפריפריה אינם מבקשים טקסים, סיסמאות או מחיאות כפיים. הם מבקשים שיפסיקו לנהל את חייהם דרך הצהרות ומכרזים, שיפסיקו לראות באדמות עתודה אינסופית לפתרונות שיווק של המרכז, כי בסופו של דבר, הפריפריה אינה החצר האחורית של ישראל – היא חומת המגן החזקה ביותר שלה על גבולות המדינה. 

 הכותבת, כרמלה קופר, הנה עורכת ראשית "מגדילים", תושבת הצפון

לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן