banner
אילוסטרציה // Depositphotos
אילוסטרציה // Depositphotos

דרמה על אדמות מדינה: חקלאי רמת השרון לא יוכרו כבעלי קרקע שהוחכרה על ידיהם לפני 70 שנה

בית המשפט העליון דחה את הערעור: ההסכמים שנחתמו מול קק"ל לא מקנות זכויות לצמיתות על הקרקע

חקלאי רמת השרון לא יוכרו כבעלי זכויות על שטח של 500 דונמים במערב העיר, שהוחזרו למדינה ועברו פיתוח. בית המשפט העליון דחה אתמול (ב') ערעור שהגישו כ-40 חקלאים ויורשיהם נגד פסק דין של בית המשפט המחוזי בתל אביב, שקבע כי ההסכם שנחתם בין החקלאים לבין קק"ל בשנת 1954 אינו מקנה להם זכות קניינית על הקרקע.  

המאבק המשפטי בין החקלאים ויורשיהם לבין קק"ל ורשות מקרקעי ישראל נסוב סביב הסכם משנת 1954, שבו נחתם הסכם בין קק"ל לבין הוועד החקלאי ברמת השרון שייצג את החקלאים ביישוב. הקרקע, ששטחה כ-500 דונמים (שטח כולל של 530-460 דונם), הוחכרו באופן קולקטיבי לתקופה בת 49 שנים ולתקופה נוספת של 49 שנים, כאשר נקבע בהסכם כי זהות החקלאים שיקבלו חזקה במקרקעין תיקבע על ידי המלצת המועצה המקומית רמת השרון והוועד החקלאי. החקלאים שקיבלו זכויות במקרקעין שילמו לקק"ל השתתפות בהוצאות רכישת הקרקע בסכום של 60 לירות לכל דונם ברוטו. הכסף הועבר למועצה – שהעבירה את הסכום הכולל ששולם על ידי החקלאים לידיה של קק"ל.

בשנת 1982 ואילך נחתמו בין כל אחד מהחקלאים לבין רמ"י חוזי חכירה הסכמי חכירה פרטניים בגדרם הוחכרו להם המקרקעין לתקופה של 49 שנים ללא אפשרות הארכה. בהסכמים אלה אף נשמרה הזכות לרמ"י לדרוש את פינוי המקרקעין במקרה של שינוי ייעוד.

במשך מספר עשורים, החזיקו החקלאים בקרקעות שהוקצו להם ועיבדו אותן. בעקבות אישור תכניות מתאר החלות על המקרקעין, פנתה רמ"י לחלק מהחקלאים במהלך שנת 2014 בדרישה לפינוי הקרקע המוחזקת על ידם. זאת, מכוח ההוראה בחוזי החכירה הפרטניים הנוגעת לשינוי ייעוד.

השופט ארז יקואל // צילום: הרשות השופטת | השופטת רות רונן // צילום: הרשות השופטת | Depositphotos
השופט ארז יקואל // צילום: הרשות השופטת | השופטת רות רונן // צילום: הרשות השופטת | Depositphotos

על רקע זה הגישו החקלאים ויורשיהם תביעה לבית המשפט המחוזי נגד קק"ל, רמ"י והעירייה, בדרישה לקבל הכרה כבעלי זכויות על הקרקע. בתום משפט ממושך, שהשתרע על פני לא פחות מ-21 ישיבות, דחה השופט ארז יקואל את התביעה. השופט קבע כי ההסכם משנת 1954 לא הקנה לחקלאים זכות חכירה נצחית אלא לכל היותר זכות חכירה לתקופה של 49 שנים עם חכירה לתקופה נוספת. בית המשפט המחוזי דחה את טענת המערערים לפיה הוסכם כי הם יקבלו את המקרקעין "לצמיתות", וקבע כי המונח הזה צריך להתפרש כמתייחס לחכירה לתקופה של 49 שנים עם תקופת חכירה נוספת בת 49 שנים.

בנוסף, בית המשפט המחוזי התייחס להסכמים משנות ה-80 של המאה שעברה, וקבע כי הסכמים אלה מיצו את זכויותיהם של החקלאים ויורשיהם, ועם חתימתם – לא נותר עוד קיום להסכם 1954. מעבר לכל אלה, קבע בית משפט קמא כי יש לדחות את התביעה מאחר שהיא התיישנה – וזאת מאחר שמרוץ ההתיישנות החל לכל המאוחר כאשר נחתמו הסכמי שנות ה-80, שאז הוברר באופן מפורש כי זכות החכירה של החקלאים מוגבלת ל-49 שנים בלבד, ללא זכות הארכה, עם אפשרות לפינוי החקלאים מהמקרקעין במקרה של שינוי ייעוד. בית המשפט הטיל על התובעים הוצאות משפט בסך 120,000 שקל (80,000 לרמ"י וקק"ל, ו-40,000 לעירייה).

השופטת רות רונן // צילום: הרשות השופטת | Depositphotos
השופטת רות רונן // צילום: הרשות השופטת | Depositphotos

החקלאים ויורשיהם ערערו על פסק הדין בבית המשפט העליון, אך השבוע, כאמור, הערעור נדחה. השופטת רות רונן כתבה בפסק הדין כי: "פסק דינו של בית משפט המחוזי הוא מפורט ומנומק. בית המשפט קובע את הרקע העובדתי הנדרש, והוא מבהיר מדוע הרקע הזה תומך במסקנות המשפטיות שלו. בכלל זה קבע בית המשפט כאמור כי הסכמי שנות ה-80 החליפו את הסכם 1954; וכי משום כך, מאז שנחתמו הסכמי שנות השמונים, לא היו עוד למערערים זכויות מכוח הסכם 1954. משכך, הזכויות היחידות שיש למערערים הן אלה המוקנות להן מכוח הסכמי שנות השמונים בהם התקשר כל אחד מהם בנפרד, ולא מעבר לכך". השופטת אף הטילה על המערערים הוצאות משפט בסך 20,000 שקל.

בידקו מי הם הטובים ביותר בהתחדשות העירונית בישראל

קורס מבוא להתחדשות עירונית – לפרטים ליחצו כאן

לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן

שיתוף

כתבות שיכולות לעניין אותך

נשמח לדבר אתך
נגישות