banner
השופט מינץ // צילום: דוברות הרשות השופטת
השופט מינץ // צילום: דוברות הרשות השופטת

בית המשפט העליון: לא ניתן להשתמש בשטח המדרכה לניוד זכויות בנייה

מאבק ממושך של בעלי זכויות במבנה לשימור בתל אביב הסתיים בביקורת קשה על בעלי הזכויות בבניין:  "שימוש לרעה בהליכים משפטיים"

זיו גולדפישר 17.12.2023

הקרב על המדרכה: בית המשפט העליון דחה ערעור של בעלת זכויות בבניין בתל אביב, שדרשה לכלול את שטח המדרכה הצמוד למבנה בזכויות בנייה הניתנות לניוד. בכך הסתיים מאבק ממושך של בעלת המבנה נגד עיריית תל אביב, לאחר שבית המשפט שב וקבע כי לא ניתן לנצל שטח של מדרכה הצמודה למבנה לצורך ניוד זכויות בנייה.

המאבק המשפטי נסוב סביב מבנה באוהאוס בן כ-90 שנה ברחוב נחמני 64. מדובר במבנה לשימור שחלות עליו הגבלות מחמירות, בהתאם לכך לא ניתן לממש בו זכויות בנייה. עם זאת, על פי תקנון תכנית השימור, הוועדה המקומית רשאית להתיר ניוד זכויות בנייה של בעליו למגרש אחר. היקף הזכויות הניתנות לניוד נגזר משטח המגרש עליו נמצא הבניין, ובעניין זה בין העירייה לבעלת הנכס הייתה מחלוקת. העירייה גרסה כי השטח לניוד עומד על 832 מ"ר ואילו בעלת הנכס טענו כי מדובר בשטח של 1,029 מ"ר. הפער בין העמדות נבע מהשאלה אם יש לכלול בשטח גם את המדרכה, אשר במשך שנים נעשה בה שימוש על ידי הציבור עובר האורח.

לפני שמונה שנים הגישו בעלת הכנס וחברת הניהול של המבנה עתירה לבית המשפט המחוזי בתל אביב, שקיבל את עמדתם. בית המשפט קבע כי לצורך קביעת היקף הזכויות הניתנות לניוד, יש לראות את הזכויות בשטח המדרכה כשייכות במלואן לבעלי הנכס, שכן אלה לא הופקעו כדין. על פסק הדין הוגש ערעור לבית המשפט העליון, אשר יצר הפרדה בין זכויות בהיבט קנייני, לבין זכויות בהיבט תכנוני. בית המשפט העליון קבע בפסק הדין בערעור כי אמנם, בהיבט הקנייני, כל עוד שטח המדרכה לא הופקע על ידי המדינה, ניתן לראות את בעלי הנכס כבעליה. עם זאת, לצורך חישוב זכויות הבנייה לפי תקנות התכנון והבניה, די בכך ששטח המדרכה יועד במסגרת תכניות סטטוטוריות לשמש כדרך ציבורית, כדי להביא לגריעתו מהזכויות התכנוניות.

ערעור אחר ערעור
בעלת הזכויות בנכס לא השלימה עם פסק הדין, והגישה בקשה לקיום דיון נוסף, אשר נדחתה. בהמשך הגישו עתירה נוספת לבית המשפט לעניינים מינהליים (בית המשפט המחוזי), במסגרתה התבקש סעד הצהרתי שיקבע כי התכניות אינן קובעות כי שטח המדרכה יועד לצרכי ציבור. בית המשפט דחה את התביעה על הסף וקבע כי מדובר ב"עתירה שכל כולה אומרת ניסיון 'לעקוף' את הכלל המשפטי הבסיסי של סופיות הדיון ואת כללי מעשה בית דין", וזאת משום שבפסק הדין בערעור נקבע במפורש כי לפי התכניות יש לראות במדרכה דרך ציבורי.

הסיפור לא נגמר כאן. בעלת הנכס הגישו לבית המשפט המחוזי תביעה ל"משפט חוזר אזרחי", במסגרתה ביקשו כי פסק הדין בערעור יבוטל וזאת נוכח "טענותיה המטעות של עיריית תל אביב אשר הציגו תשתית עובדתית שאינן תואמות לעובדות הקיימות בפועל, דבר שהוביל את בית המשפט העליון הנכבד, ליתן פסק דין על בסיס עובדות לא נכונות ושאינן אמת". העירייה, מצידה, הגישה בקשה לסילוק התביעה על הסף.

בית המשפט המחוזי קיבל את בקשת העירייה ודחה את הבקשה על הסף. בית המשפט קבע כי לא הוכח שפסק הדין בערעור ניתן עקב תרמית אשר עשויה להצדיק קיום משפט חוזר אזרחי. כמו כן, נקבע כי לא הוצג ולוּ בדל ראיה שיש בו כדי ללמד על קיומה של תרמית, ולמעשה, כלל הטענות שהועלו בתביעה הועלו גם לפני בית משפט המחוזי במסגרת הערעור.

בעלת הנכס לא אמרה נואש, והגישה ערעור לבית המשפט העליון נגד ההחלטה לדחות על הסף את בקשתם למשפט חוזר. 

השופטים דוד מינץ, אלכס שטיין וחאלד כאבוב דחו את הערעור על הסף. השופט מינץ כתב בפסק הדין כי: "המערערות (בעלת הנכס וחברת הניהול) מסרבות להשלים עם פסק הדין בערעור, ומאז שניתן הן מנסות לשנות ממנו בדרכים מגוונות. פעם בהגשת בקשה לדיון נוסף, פעם בעתירה מינהלית ופעם בתביעה לביטול פסק דין חלוט. העובדה שמותבים שונים דחו את ניסיונותיהן של המערערות, חלקם תוך ביקורת נוקבת על התנהלותן, לא ריפתה את ידיהן והן בחרו להגיש גם את הערעור הנוכחי. ברם, גם דינו של ערעור זה להידחות".

לעצם העניין, השופט מינץ קבע כי: "טענת המערערות מהווה מחזור של טענה שכבר נדונה ונדחתה בפסק הדין בערעור, ולאחר מכן גם בדיון הנוסף". עוד נכתב כי טענת המערערות אינה מתיישבת עם השכל הישר: "מגישתן משתמע שכל אימת שבית המשפט מאמץ את עמדתו של מתדיין, והמתדיין שכנגד סבור כי מדובר בעמדה שגויה, קמה עילה המצדיקה ניהולו של משפט חוזר אזרחי…  מטבע הדברים כל צד לעולם סבור שעמדתו היא הנכונה וכי בית המשפט שבחר לאמץ את עמדת יריבו, שגה".

השופט החליט להטיל על המערערות הוצאות משפט מוגדלות בסך 30,000 שקל, וזאת נוכח מה שהוא הגדיר בתור "שימוש לרעה בהליכים משפטיים שעשו המערערות בכך שבחרו פעם אחר פעם להעלות את אותן טענות לפני ערכאות שונות, בהתעלם מעקרון סופיות הדיון; גם לאחר שהובהר להן כי מדובר בטענות חסרות בסיס".

בידקו מי הם הטובים ביותר בהתחדשות העירונית בישראל

לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן

שיתוף

כתבות שיכולות לעניין אותך

נשמח לדבר אתך
נגישות