הפכו את בית הכנסת לדירות - וישלמו מעל 3.6 מיליון שקל בגין חובות ארנונה

הקימו דירות בשטח בית הכנסת – וישלמו ארנונה בהיקף של מעל 3.6 מיליון שקל: בית המשפט המחוזי מרכז דחה בשבוע עתירה של עמותה המפעילה בית כנסת ברחובות ושל יורשי הדיירים כנגד עיריית רחובות, על רקע תביעה לתשלום ארנונה בגין הדירות. "מדובר בהתנהלות שיש בה כדי לחזק את המסקנה בדבר חוסר תום לבם וחוסר ניקיון כפיהם של העותרים", נכתב בפסק הדין.

הנכס שבלב העתירה הוא בניין בן ארבע קומות המצוי ברחוב מנשה קפרא בשכונת שעריים ברחובות. שתי הקומות העליונות במבנה שימשו כבית כנסת, שאותה מפעילה העמותה שהגישה את העתירה. כמו כן מצויות בנכס שלוש דירות. שבשתיים מהן התגוררו שניים מהעותרים. העירייה הגישה דרישה לתשלום חובות ארנונה, אגרת מים, אגרת שמירה והוצאות גבייה על סך 3,626,936 שקל בגין הנכס. החוב מחולק בחלקו לבית הכנסת, שהחוב בגינו עמד על כ-160 אלף שקל. תביעה שנייה, בסך של מעל 3.1 מיליון, מתייחסת למקלט, ושתי תביעות בסך 68 אלף שקל כל אחת עבור הדירות.

העמותה וחלק מהעותרים הגישו עתירה ראשונה לבית המשפט המחוזי, שבה נקבע בשנת 2018 כי העירייה לא תוכל לגבות חוב ישן בן מעל 7 שנים, אך תוכל לגבות חובות שנוצרו בפרק זמן של עד 7 שנים. על רקע זה החלו הליכי כינוס נכסים למבנה, במטרה למכרו ולשלם לעירייה את החובות. 

הנתבעים – העמותה, הדיירים ויורשיהם (אחד מהעותרים הלך לעולמו, והמשפט התנהל באמצעות יורשיו) הגישו עתירה נוספת לבית המשפט נגד חיובם בארנונה, שבה נטען עירייה החכירה את הזכויות במבנה, כשחלקו הגדול שימש לצורכי דת באמצעות העמותה. לטענתם, העירייה הייתה מודעת לכך כי הבניין מוחזק על ידי העמותה. למרות זאת, היא פעלה בחוסר סבירות והגינות, כאשר נמנעה מהעברת רישום המחזיקים בנכס על שם העמותה. לטענת העותרים, הבניין, רובו ככולו, הוחזק על ידי העמותה במשך למעלה מ-30 שנה תוך ידיעה והסכמה מצד העירייה. בנסיבות אלו, נטען, כל החובות, לרבות ארנונה ומים, היו אמורים לחול על העמותה כמחזיקה בפועל.

העירייה, מצדה, טענה כי יש לדחות את העתירה על הסף. לטענתה, הנכס הוחכר לצורך הקדש, ובאותה עת טרם נבנו יתרת הקומות. העירייה טענה כי לא הוכח שהיה בידיה מידע על המחזיקים בקומות החדשות שנבנו רק בשנת 1989 כך שלא ניתן היה לצפות או לדעת מי המחזיקים בהן.

השופט שמואל בורנשטין דחה את העתירה, וקבע כי חובם של העותרים לעירייה עומד כיום על סך של מעל 3 מיליון שקל. "היקף חוב משמעותי זה אינו יכול להתגבש בן לילה, אלא הוא תוצאה של מחדל מתמשך והימנעות עקבית מנקיטת צעדים כלשהם להסדרת החוב, באופן המלמד על קיומו של שיהוי אובייקטיבי וסובייקטיבי חמור מצד העותרים". עוד כתב השופט כי העותרים היו מודעים לחובות מושא ההליך, והודו מפורשות כי הם מחזיקים בנכס, ולכן מחויבים בארנונה, ואף לא חלקו על עצם החבות בתשלום הארנונה והמים בגין תקופה כה ממושכת. חרף זאת, נקבע, העותרים נמנעו מתשלום החובות: "התנהלות שיש בה כדי לחזק את המסקנה בדבר חוסר תום לבם וחוסר ניקיון כפיהם", נכתב.

עוד נקבע כי העירייה התחייבה לפעול להפקעת המגרש הפנוי ולהחכרתו לעמותה לתקופה ממושכת, בתמורה סמלית לצורך הקמת בית מדרש ובית כנסת. בהסכם עם העמותה נקבע כי כל המיסים וההיטלים יחולו על העמותה. עוד נקבע כי הסכם החכירה בין העותרים לעירייה נחתם בעת היות הנכס מגרש פנוי ובטרם נבנה הבניין, אך בפועל נבנו על הקרקע דירות: "בסופו של יום אכן הסתבר כי הוא שימש לא רק כבית כנסת, אלא חלקים רבים ממנו שימשו למגורי העותרים ומשפחותיהם. לפיכך, איני סבור כי העובדה שהעירייה חתמה על אותם מסמכים יש בה כדי לגרוע מחובתם של העותרים למסור הודעה בדבר המחזיקים בנכס, ועל אחת כמה וכמה שאין באותם מסמכים כדי לרפא את הפגמים הנזכרים לעיל בעניין תום לבם של העותרים", נכתב בפסק הדין.

על רקע זה, העתירה נדחתה. עם זאת, מאחר שבסופו של דבר הנכס נמכר ותמורתו שימשה לכיסוי החובות לעירייה, השופט לא הטיל הוצאות על העותרים.

לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן