רמת גן // צילום: SUTTERSTOCK

הצתה מאוחרת

כמה כסף יקבלו רוכשי דירה בפרויקט תמ"א מהחברה היזמית בגין איחור במסירת הדירה? פסק דין שניתן לאחרונה עומד על הדקויות בהסכם המכר בכל הקשור לתקופת האיחור ולאופן חישוב הפיצוי המוסכם.

רונן דמארי 15.07.2019

תמונה: רמת גן // צילום: SUTTERSTOCK

בית משפט השלום בתל אביב קבע לאחרונה כי חברה יזמית תפצה רוכשי דירה בפרויקט תמ"א 38 בסכום של עשרות אלפי שקלים בשל איחור במסירה, עם זאת הבקשה לפיצוי בגין עוגמת נפש נדחתה.

הרוכשים התקשרו בתחילת חודש יוני עם החברה היזמית בהסכם מכר לרכישת דירה בפרויקט ברחוב חרות ברמת גן. על פי ההסכם, מסירת הדירה הייתה אמורה להימסר בסוף דצמבר 2017 אולם בפועל היא נמסרה רק בסוף מאי 2018. 

בעקבות האיחור, הרוכשים קיבלו מהחברה פיצוי בסך 24,676 שקלים אולם לטענתם מדובר בפיצוי חסר – הן מבחינת משך האיחור והן מבחינת סכום הפיצוי המגיע להם.

לטענת התובעים, דמי שכירות חודשיים לדירה הדומה לדירתם עומדים על סך של 7,380 ₪ לחודש על פי דוח שמאי שצורפה לתביעה ויש להכפיל את הסך של 7,380 ₪ ב- 1.5, בהתאם להוראות חוק המכר (דירות). את התוצאה יש לכפול בחמישה חודשי איחור ומשכך הסך לתשלום שהיה על התובעים לקבל עומד לשיטתם על סך של 55,350 ₪. הנתבעת שילמה לתובעים סך של 22,676 ומשכך, נותרה הנתבעת חייבת לתובעים סך של 30,676 ₪. עוד טוענים התובעים, כי יש לשלם להם פיצוי בסך של 10,000 ₪ בגין עגמת נפש והפסדי הנאה.

החברה הנתבעת חלקה הן על משך תקופת האיחור במסירת הדירה ועל גובה הפיצוי החודשי המגיע לרוכשים. באשר למועד המסירה, טענה החברה כי הוא נקבע ל -18 לפברואר 2018 כפועל יוצא מהסכם לביצוע שינויים שביקשו התובעים, כך שלמעשה מדובר בדחייה מוסכמת של 7 שבועות ולכן התובעים מנועים מלטעון לאיחור במסירה בתקופה זו. 

"התחפושת לא מועילה ולא אפשרית"

לאחר ששמע את טענות הצדדים קיבל השופט רז נבון את טענת החברה היזמית לפיה מועד המסירה נדחה בהסכמה וכי התובעים אף אשררו פעם אחר פעם את מועד המסירה הנדחה, לרבות בחודש פברואר 2018 בסמוך למועד מסירת הדירה. 

השופט קבע בפסק הדין: "מעת שהתובעים ויתרו על האפשרות לתבוע בגין אותם 7 שבועות נוספים, הם מנועים מלעשות כן כיום – ומשבחרו לעשות כן במסגרת תביעה זו, לא ניתן ליתן לכך יד".

לאור זאת קבע השופט כי האיחור במסירה הוא לתקופה של 99 יום בלבד ולא כפי שנטען בתביעה. באשר לגובה הפיצוי המגיע לתובעים, בית המשפט קבע כי חישוב הפיצוי של החברה היזמית אינו עולה בקנה אחד עם הוראות חוק המכר וכי יש לאמץ את חישוב התובעים – סכום השכירות שקבע השמאי אותו יש לכפול ב -1.5.

בפסק הדין נאמר בין היתר: "יכולה הייתה הנתבעת לנסח בהסכם שעליו החתימה את התובעים, כל סכום שעולה על דעתה לצורך קביעת פיצוי. יחד עם זאת, כל סכום שכזה וכל מנגנון חוזי שמקפל בתוכו את הפיצוי האמור שהיא קובעת, משקף רק את החלופה השנייה בסעיף 5א לחוק המכר – קרי חלופת סכום הפיצוי החוזי, ולא את החלופה הראשונה. כשם שהפיל בספר הילדים של פאול קור "הפיל שרצה להיות הכי" נותר פיל, למרות שהתאמץ תחילה להיות אחר, כך גם תניית הפיצוי הקבועה בהסכם המכר שאותו ערכה הנתבעת, היא תנייה לפי החלופה השנייה לפי סעיף 5א' לחוק המכר ולא מעבר לכך ומשכך רשאים התובעים לדרוש פיצוי לפי החלופה הראשונה שמאפשר סעיף 5א' לחוק המכר. אותו סעיף פיצוי הסכמי "התחפש" לחלופה הראשונה לפי ס' 5א לחוק המכר- ואולם "התחפושת" לא מועילה ואינה אפשרית".

השופט קבע כי בגין תקופת האיחור יש לשלם לתובעים פיצוי על בסיס דמי שכירות חודשית של 11,070 ₪, כפי שטענו התובעים, על בסיס חוות דעת שמאית, ובהתאם להכפלה שקובע חוק המכר. התשלום בניכוי הסכום שכבר קיבלו הרוכשים, יעמוד על סך של 11,855 ₪. 

בשולי הדברים, דחה השופט את בקשת התובעים לקבלת פיצוי בגין עוגמת נפש – "אינני סבור, כי התובעים זכאים לפיצוי בגין עגמת נפש. התובעים בחרו לילך במסלול פיצוי סטטוטורי, מכוחו הם זכאים לקבל פיצוי מוגדל בגין האיחור במסירה (מגלם דמי שכירות כפול 1.5), ואינני סבור, כי מעת שבחרו לילך בדרך זו, הם זכאים לפיצויים נוספים. ממילא שלא התרשמתי שנגרמה לתובעים עגמת נפש מיוחדת, דין הטענות להידחות אפוא".

שיתוף

כתבות שיכולות לעניין אותך

נשמח לדבר אתך
נגישות