מדוע מתעכב התקן האירופי לפיגומים שיכול להציל חיי אדם?

מאת: עו"ד אלדן דנינו

נעמי שמר, המשוררת הלאומית המנוחה, שכתבה ב-1964 עבור שלישית גשר הירקון את "אהבת פועלי הבניין" עם המשפט האלמותי "ולו ידעו הפיגומים לשיר", הייתה מן הסתם מתהפכת בקברה למשמע מחדל הפיגומים שעולה לנו מידי שנה בעשרות הרוגים, מאות רבות של פצועים ונזק עצום ורב לענף הנדל"ן בכלל ולשוק הדיור בפרט.

לפרוטוקול, רק בשנה האחרונה נהרגו למעלה מ- 40 פועלי בניין ומאות נפצעו, רובם המכריע (כ-80 אחוזים) כתוצאה ישירה מפיגומים רעועים ומיושנים שבארצות המערב המתוקנות אבד עליהם הכלח זה עשרות בשנים. 

ובמילים אחרות – אם מכון התקנים ומשרד העבודה היו "מזיזים את עצמם" ומאשרים סוף סוף את הפיגומים האירופים המצויים בכל מדינות האיחוד האירופי וברוב רובן של מדינות המערב המתוקנות, אזי מספר ההרוגים והנפגעים היה מן הסתם קטן למספר חד ספרתי והיינו חוסכים גם חיי אדם, גם פצועים קשה ונכים, שלא לדבר על נזק כלכלי.

אולם, וזה אולם גדול, המחדל הנורא הזה הינו רק חלק קטן מתוך הסיפור: ביד אחת מכון התקנים ומשרד העבודה מתמזמזים (וסליחה מראש על הביטוי) עם אישור התקן האירופי המחמיר, אולם מצד שני בוחרים מקבלי ההחלטות ללכת על הפתרון הקל ולסגור באופן סיטוני אתרי בנייה כשקורית, חלילה, תאונה. 

התוצאה הינה ברורה:
מצד אחד נגרם נזק בלתי רגיל, ושלא בצדק, למאות רבות של חברות בנייה שאתריהן נסגרים לפרק זמן זה או אחר, העבודה באתר נעצרת ומתעכבת לפרק זמן בלתי ידוע, כשבד בבד הבנקים המלווים את הפרויקט ואת אותה חברה, מתחילים לנקוט בסנקציות מול אותה חברה, למשמע סגירת האתרים.

מצד שני, וזה לא פחות חמור, העיכוב בעבודות גורם כמובן לנזק לא רק לאותה חברה בנייה, אלא בראש וראשונה גם לתדמית המעורערת ממילא של עף הנדל"ן כ"מיושן" "ארכאי" ואפילו "מסוכן", כשבד בבד עובדה זו גורמת במישרי לנזק בלתי הפיך לשוק הדיור, שעה שמאות פרויקטים מתעכבים, זמן הבנייה מתארך לאין שיעור והתוצאה הרי היא לפניכם – הרבה פחות התחלות בנייה והרבה פחות "פרויקטים על המדף" והשערורייה הבלתי מוסברת הזו, מתחילה ומסתיימת בטמטום הבלתי מוסבר של משיכת ההחלטה ליישם את התקן האירופי המחמיר. ולפרוטוקול: אם נעקוב אחר התנהלות הפיאסקו הזה, הרי שכבר לפני שנה בקירוב הבטיחו כל מקבלי ההחלטות, כולל שר העבודה איציק שמולי שאימוץ התקן האירופי אוטוטו עובר.

אבל מה לעשות? כמעט כל יום שעובר נופלים עוד פועלי בניין אל מותם או לנכותם או פציעתם וכל יום שעובר נתקעים עוד עשרות פרויקטים, היצע הדיור מתדלדל והולך ורמות המחירים, איך לא, עולות ועולות. והכל, אבל הכל, בגלל החלטה מחויבת המציאות שתקועה אי שם בנבכי מסדרונות מכון התקנים מסיבות שאיש מאיתנו אינו יודע.

אחח….לו ידעו הפיגומים לשיר…

*כותב המאמר אלדן דנינו הוא עורך דין המומחה לבטיחות בעבודה ולאחריות תאגידית בענף הבניה.

הצטרפו אלינו לקהילת ההתחדשות העירונית >>> לחצו כאן

מי יהיו 70 המשפיעים לשנת 2023?

לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן

תגיות: