ההתמהמהות שעלתה ביוקר: במשך למעלה מעשרים שנה ניסו בני זוג מירושלים לרכוש את דירת עמידר בה הם מתגוררים אולם לא השלימו את עסקת המכירה בעקבות חובות שונים שצברו – לאחרונה נדחתה עתירתם
כאשר הבינו בני הזוג שהבניין בו הם מתגוררים נכלל בפרויקט פינוי בינוי ומחיר הדירה האמיר, הם הסדירו את החוב ודרשו לרכוש את הדירה בהתאם להצעת השמאי הקודמת. לאחר שנדחו על ידי משרד השיכון ועמידר הם פנו לבית המשפט המחוזי בירושלים (בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים), שדחה לאחרונה את עתירתם כשהוא לא חוסך בביקורת על אופן התנהלותם לאורך השנים.
מבצע "כאן ביתי 2007"
העותרים, בני זוג, נמצאו זכאים לדיור ציבור ובהתאם לכך בשנת 1996 הוקצתה להם על ידי עמידר דירת דיור ציבורי ברחוב אריה בן אליעזר בירושלים.
בשנת 2007 פנו העותרים בבקשה לרכוש את דירתם במסגרת מבצע "כאן ביתי 2007". לאחר שנערכה הערכת שמאי ולפיה הועמד שווי הדירה 309,756 ₪ בתוספת דמי חכירה ומהוונים וטיפול, ולאחר שניתנה הנחה מותנית הוצע להם לרכוש את הדירה בסכום של 191,598 ₪. אלא שבדיקה שנעשתה על ידי עמידר הביאה לכך שהעותרים נדרשו לשלם עבור חובות שנצברו בסכום של 26,240.68 ₪, בגינם אף הוגשה נגדם תביעה. כפועל יוצא מכך הודיעו בני הזוג כי הם אינם מעוניינים לרכוש את הדירה.
השנים נקפו ובשנת 2015 שבו ופנו העותרים לעמידר בבקשה לרכוש את הדירה בה הם מתגוררים אך הם דרשו לעשות זאת בהתאם להצעה שקיבלו בשנת 2007.
הוועדה הבין משרדית "חריגים במבצע מכר" החליטה לדחות את בקשתם, ולהורות על בחינת הבקשה בהתאם לחוק הדיור הציבורי. בני הזוג קיבלו הודעה מעודכנת על תנאי רכישה לדירה כאשר הפעם מחירה עמד על 311,610 ₪.
לצד מסירת התנאים נדרשו העותרים לשלם חוב ארנונה שנצבר לגבי הדירה בסכום של 246,304 ₪. בני הזוג לא השלימו את הליך הרכישה ובחודש יוני 2016 הודיעה להם עמידר כי ההצעה שקיבלו בטלה.
בשלב הזה החלו העותרים לפעול לצורך הסדרת חוב הארנונה ובין היתר אף פנו למבקר המדינה שבשנת 2019 קיים דיון בתלונתם עם נציגי עמידר ועיריית ירושלים.
במסגרת הדיון נקבע כי ההצמדות והריביות לחוב הארנונה שנצבר יבוטלו וכי בני הזוג ישלמו סכום של 10,000 ₪ בלבד על מנת שיוכלו לקבל אישור על היעדר חובות ולקדם את רכישת הדירה. אלא שהעותרים לא העבירו את הסכום שאותו היה עליהם להעביר לעמידר אלא רק בחלוף שנה וארבעה חודשים ביוני 2020.
לאחר שהושלמה העברת הכספים פנו העותרים לעמידר כדי להשלים את מכירת הדירה, אלא שאז היה מחיר הדירה גבוה מזה שנדרשו לשלם בשנת 2015.
הערכת השמאי העדכנית שהתקבלה בחודש דצמבר 2021, לימדה כי שווי הדירה הנוכחי ללא דמי היוון ודמי טיפול הוא 1,285,000 ₪ ו'הועדה המשרדית לחריגי מבצע מכר' קבעה כי לאחר הנחה מותנית בגובה של 67% יוכלו העותרים לרכוש את הדירה בסך של 572,361 ₪.
לאור זאת החליטו בני הזוג לפנות לערכאות משפטיות בתקווה שבית המשפט יאפשר להם לרכוש את הדירה בהתאם להצעת המחיר הקודמת.
בעתירה שהגישו נגד משרד השיכון ונגד עמידר, טענו בני הזוג בין היתר כי: "החלטת הוועדה נגועה באי צדק וחוסר סבירות קיצוני באשר היא משיתה על העותרים, הלכה למעשה, חיוב כספי גבוה מאוד שלא באשמתם, מונעת מהם להשלים את הליך הרכישה ולרכוש את הדירה בהתאם לשווי בשנת 2015. כך, תוצאת העיכוב שנגרם בידי עמידר- שלוחתו של משרד השיכון, מוטלת על כתפי העותרים, וזאת בניגוד לתכלית הסוציאלית של חוק זכויות רכישה ומטרתו להיטיב עם אוכלוסיית דיירי הדיור הציבורי".
מנגד טען משרד השיכון כי החיוב בתשלום הארנונה הוטל על העותרים ולא על עמידר, וכי נוכח קיומו של חוב, לא ניתן היה להשלים את הליך המכירה של הדירה.
לטענת משרד השיכון לא נפל כל פגם בתהליך המכירה ובדיון בבקשת העותרים, שנעשו בהתאם לנוהל, וכי העותרים הם שהתמהמהו בתשלום החוב ובהסדרתו, בין השנים 2016-2019, ולאחר מכן למעלה משנה ממועד ההגעה להסדר.
עמידר העלתה טענות דומות והציגה את עמדתה לפיה ההצעה לרכישת הדירה משנת 2015 אינה רלוונטית עוד, שכן תוקפה חלף מזמן והשמאות שבוצעה אז אינה רלוונטית כפי שנקבע בחוק זכויות רכישה ובנוהל. עמידר הוסיפה כי העותרים הם שהפרו את חוזה הזכירות הפרה יסודית, לא הסדירו את חוב הארנונה אלא לאחר שנים, ואף לאחר שהושג הסדר בחסות מבקר המדינה נדרשו לשנה וחצי כדי לשלם את החוב.
לאחר ששמע את טענות הצדדים החליט סגן נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים, השופט ארנון דראל, לדחות את העתירה כשהוא מנמק: "הוראות החוק ברורות ומחיר הדירה הוא המחיר הריאלי שלה במועד מכירתה ובמשך 180 יום ממועד עריכת השמאות. מכירת דירה בשנת 2021 או 2022 לפי ערכה בשנת 2015 אסור על פי הוראות החוק ואינו עולה בקנה אחד עם הנוהל. מכאן שעמידר לא הייתה יכולה למכור לעותרים את הדירה במחיר שנקבע בשנת 2015, כאשר המכירה נעשית בשנת 2021. השאלה היא האם היה מקום להחיל בעניינם של העותרים חריג, ולראות בהם מקרה חריג עד כדי מכירת הדירה במעט יותר ממחצית מערכה הריאלי (עוד לפני מתן ההנחה של 67%). התשובה שהשיבה לכך ועדת החריגים הייתה שלילית, ולדידי לא קמה עילה להתערב בשיקול דעתה של הוועדה ובמסקנתה".
עוד נאמר בפסק הדין: "אף מבלי שנדרש לשאלה מי אשם בכך שמכירת הדירה לא הושלמה בשנת 2015, לא מצאתי כי מוצדק לאפשר לעותרים ליהנות עתה מרכישת דירה לפי מחירה לפני שש או שבע שנים שעה שלא שילמו את תמורתה באותו מועד. עמידר איננה מתעשרת על חשבון העותרים ואין לאפשר להם להתעשר על חשבון תקציב הדיור הציבורי. העותרים רוכשים ומשלמים עבור הדירה עתה ועליהם לשאת במחירה כפי שהוא במועד הרכישה ולא במחירה מלפני שנים שהוא כאמור נמוך בהרבה ממחירה כעת. לא ראיתי כל הצדקה לאפשר לעותרים ליהנות לבדם מהשבחת הדירה או מעליית ערכה, בין שמדובר בעלייה הנובעת מעליית מחירי הדיור בכלל או מכך שעתיד להתקיים במתחם פרויקט פינוי בינוי".
השופט לא חסך בביקורת מהעותרים והוסיף: "האשם בכך שהמכירה לא הושלמה בשנת 2015 אינו רובץ אך ורק לפתחה של עמידר והמעט שניתן לומר הוא כי תרומתם של העותרים לכך איננה מבוטלת. העותרים לא שילמו את חיובי הארנונה במשך כל השנים, ולא דאגו להעברת החשבון על שמם, וכאשר התברר כי קיים חוב, נדרשו כארבע שנים, שלא הוברר מה נעשה במהלכן עד להסדרת החוב במסגרת ההסדר אצל מבקר המדינה. גם לאחר ההגעה להסכם, נמנעו העותרים מלהעביר את חלקם משך שנה וארבעה חודשים".
למרות דחיית העתירה, החליט השופט שלא לפסוק הוצאות בנסיבות העניין.
בידקו מי הם הטובים ביותר בהתחדשות העירונית בישראל
לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן
