נדחה ערר חברה יזמית לקבל הטבת מיסוי: איחרה בארבעה ימים, ולכן לא תהיה זכאית להחזר בסך 122,000 שקל
בפסק הדין נקבע כי היה על החברה לקבל היתר בתוך 24 חודשים, אך לאחר שאיחרה את המועד היא אינה זכאית להטבה
ארבעת הימים שעלו לחברה היזמית 122,000 שקל: ועדת הערר לפי חוק מיסוי מקרקעין שבבית המשפט המחוזי מרכז דחה ערר שהגישה חברה יזמית נגד החלטת מנהל מיסוי מקרקעין בנתניה שלא להעניק לה הקלה במס רכישה. מנהל המיסוי קבע כי מאחר שהחברה חרגה מהמועד האחרון לקבלת ההקלה, וקיבלה היתר בנייה ארבעה ימים לאחר שחלפו 24 חודשים ממועד רכישת המקרקעין. החברה טענה כי היא שילמה עבור ההיתר לפני המועד הסופי, וכי הנפקתו בפועל התעכבה בגלל מחלת אחת העובדות שטיפלה בתיק. הוועדה דחתה את הערר, וקבעה כי גם איחור של ימים ספורים מביא לביטול ההטבה: "קבלת הערר פותחת פתח החותר תחת היישום הראוי והיציב של החוק באופן שאין לו מקום", נקבע. בעקבות זאת החברה לא תהיה זכאית להחזר בסך 121,885 שקל.
הרקע להגשת הערר נובע להקלה במס הרכישה הקבועה בתקנות מיסוי מקרקעין (מס רכישה). על פי התקנות, שיעור מס הרכישה הוא 6 אחוזים. עם זאת, התקנה קובעת הקלה במס רכישה, לפיה שיעור המס יעמוד על 5 אחוזים, ורוכש הקרקע יהיה זכאי להחזר של שישית ממס הרכישה, אם בתוך 24 חודשים מיום המכירה התקבל היתר לבניית דירת מגורים אחת לפחות. סוגיה זו עמדה בבסיס הערר שנדון.
את הערר הגישה חברת סילס, שרכשה ב-16.4.2021 שלושה מגרשים באבן יהודה, לצורך הקמת 6 בתי מגורים צמודי קרקע – שני בתים על כל אחד מהמגרשים. החברה שילמה בגין העסקה מס רכישה בשיעור של 6 אחוזים, ובדצמבר 2021 הגישה לוועדה המרחבית שרונים שלושה תיקי בקשה להיתרי בנייה. להגשת הבקשה קדמה מגפת הקורונה, שבין פברואר 2020 לנובמבר 2021 הביאה לעיכוב בפעילות במשק, ולכן נחקקו חוקים ותקנות שאפשרו הארכות מועד בתחומים שונים.
ב-17.4.2023 שילמה החברה את האגרות הנדרשות לצורך קבלת היתרי הבנייה, ואלה הונפקו ב-20 באפריל וניתנו בפועל ב-24 באפריל. לאחר הוצאת ההיתרים, פנתה החברה למנהל מיסוי המקרקעין בבקשה לקבל את הטבת מס הרכישה. מנהל המיסוי דחה את הבקשה, וציין בהחלטתו כי החברה רכשה את הזכויות ב-16.4.2021 והיתר הבנייה הופק ב-20.4.2023, ומכאן שחלפו יותר מ- 24 חודשים מיום המכירה ליום הוצאת ההיתר, ולפיכך החברה אינה זכאית להטבה.
על רקע זה, הגישה החברה את הערר לוועדת הערר שבבית המשפט המחוזי מרכז, בבקשה לבטל את החלטת המשיב, ולהורות על השבה לעוררת של שישית ממס הרכישה ששולם, בסך 121,885 שקל. החברה טענה בערר כי היא זכאית לדחיית מועד קבלת ההטבה, נוכח החלטות המחוקק במגפת הקורונה, וכי המועד הרלוונטי הוא תשלום האגרות. עוד נטען כי הוצאת ההיתר התעכבה בגלל מחלת העובדת שטיפלה בתיק. כמו כן טענה החברה כי כי במשרדי שומה שונים נהוג בפועל להאריך אף את פרק הזמן של 24 החודשים הקבוע בתקנה, וההחלטה שלא להאריך עבורה היא אפליה פסולה.
מנהל המיסוי השיב כי הוראות החוק המאריך את המועדים בגין הקורונה אינו חל על החברה, וכי המועד הרלוונטי הוא מועד הפקת ההיתר, ב-20.4.2023, ולא מועדים אחרים. מעבר לכך, מנהל המיסוי טען כי העוררת כלל לא הגישה בקשה להארכת מועד, וגם אם הייתה מוגשת בקשה שכזו, היא הייתה צריכה להידחות, מכיוון שאין למנהל המיסוי סמכות להאריך את המועד לקבלת ההטבה.
הוועדה, בראשות השופט אבי גורמן, החליטה כאמור לדחות את הערר. "קביעה זו נובעת מכך שהעוררת לא עמדה בתנאי הקבוע בתקנה, ולפיו היה עליה לקבל את היתר הבניה תוך 24 חודשים ממועד רכישת המקרקעין", נקבע בפסק הדין. "בניגוד לטענות העוררת, המועד עד אליו היה עליה לקבל היתרי בניה הוא ביום 16.4.23. את היתרי הבניה קיבלה העוררת ביום 20.4.23 ולא במועדים מוקדמים יותר כפי שניסתה העוררת לטעון. מדובר באיחור של 4 ימים, מעבר לפרק הזמן שנקבע בתקנה כתנאי לקבלת הקלת המס".
עוד קבעה הוועדה כי החברה כלל לא הגישה למנהל המיסוי בקשה להארכת מועד. "כל שביקשה העוררת, בבקשה קצרה ולאקונית, נעדרת כל הנמקה, הוא תיקון השומה. משלא עמדה העוררת בתנאי שנקבע בתקנה, בצדק דחה המשיב את בקשתה לתיקון השומה". השופט גורמן קבע עוד כי גם אם מועד קבלת ההיתר היה נקבע על בסיס מועד תשלום האגרות, כטענת החברה, לא היה בכך כדי לסייע לה, מכיוון שהתשלום בוצע ב-17.4.23, מעבר ל-24 החודשים שנקבעו בתקנות.
עוד קבעה הוועדה כי הוראות החוק המתייחסות להארכת מועדים בגין מגפת הקורונה אינן חלות על החברה. "תקנות מתייחסות לתקופה שקדמה למועד רכישת המקרקעין ע"י העוררת, ואף אחד משני התנאים המצטברים הקבועים בה – אינו מתקיים", נקבע.
השופט דחה את בקשת החברה להארכת מועד הוצאת ההיתר, וקבע כי העוררת לא הציגה כל ראיות של ממש, אודות נסיבות חריגות ומיוחדות הנוגעות לבקשת היתרי הבנייה שהיא הגישה ולעיכובים שאירעו. גם את הטענה שלפיה מגפת הקורונה עיכבה את הוצאת ההיתרים, הוא דחה: "עבודת הוועדה נפגעה כתוצאה מהתפרצות נגיף הקורונה, אך אין ולו רמז לכך שארעה פגיעה ספציפית הנוגעת לעניינה של העוררת".
פסק הדין קבע עוד כי מנהל המיסוי אינו מוסמך להאריך פרקי זמן שקבע המחוקק. "קביעת פרק הזמן עד אליו על הרוכש לקבל היתר בניה, מבטאת את משך הזמן שבעיני המחוקק ניתן לראות בו כסביר לשם קבלת ההיתר – ושאותו מוצא המחוקק לעודד באמצעות קביעת השבת שישית מס הרכישה. מתן סמכות למשיב לשנות פרק זמן זה על ידי הארכתו, מקנה למשיב למעשה סמכות להתערב בלב ההסדר שקבע המחוקק, ולשנות את ההסדר שמצא המחוקק לנכון לקבוע. אני סבור כי מדובר בסמכות מרחיקת לכת, שאין זה נכון לקבוע כי היא נתונה לרשות מנהלית".
עוד נקבע כי אימוץ גישה לפיה מנהל המיסוי רשאי להאריך פרקי זמן שנקבעו בחוק או מכוחו, כחלק מתנאי למתן הקלות מס, "תגרור בוקה ומבולקה בכל הנוגע לאופן יישומה של סמכות זו", נכתב. השופט המשיך וקבע כי "כאשר המחוקק מציב תנאי שגדריו ברורים – 24 חודשים מיום המכירה – במסגרתם יש לקבל היתר בניה, לא ניתן בנקל לקבל גישה לפיה מדובר יהיה בתנאי גמיש – אשר ברצותו יוכל המשיב להאריך, כראות עיניו ושיקול דעתו".
לצד דחיית הערר, השופט הטיל על החברה הוצאות בסך 30,000 שקל. יתר חברי הוועדה הצטרפו לעמדתו.
לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן
מכירים מישהו שצריך לקרוא את הפוסט? שתפו אותו. ?
