החברה היזמית ר.מ. מקנה וקניין יזמות בע"מ, תפצה רוכשי דירה בפרויקט תמ"א 38 ביבנה בסכום של מאות אלפי שקלים בגין ליקויי בנייה, זאת לאחר שערעור שהגישה החברה נדחה, ונקבע כי: "המערערת התנערה מאחריותה לליקויים"
החברה היזמית ר.מ. מקנה וקניין יזמות בע"מ, תפצה רוכשי דירה בפרויקט תמ"א 38 ביבנה בסכום של מאות אלפי שקלים בגין ליקויי בנייה, זאת לאחר שלאחרונה דחה בית המשפט המחוזי בתל אביב ערעור שהגישה החברה על פסק דין של בית משפט השלום בתל אביב, במסגרתו חויבה לפצות רוכשי דירה בסכום של 189,000 ש"ח.
המדובר בערעור על פסק דין שניתן בחודש ספטמבר, לפיו חויבה החברה לשלם פיצויים בגין ליקויי בניה שנתגלו בדירה שנבנתה על ידה וכן, בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.
מפסק הדין עולה כי החברה בנתה את הדירה מושא התביעה במסגרת פרויקט תמ"א 38 ביבנה ומכרה אותה בשנת 2014. בהמשך הדירה נמכרה שוב והרוכשים החדשים הגישו את התביעה בגין ליקויי בנייה שגילו. לטענתם, כפי שעולה מפסק הדין מתוך התביעה המקורית, הם נכנסו בנעליהם של הרוכשים הראשונים בכל הנוגע לזכויותיהם כלפי החברה היזמית, ומשכך היא חייבת לספק דירה באיכות בניה וגימור נאותים.
החברה היזמית: בוצעו בדירה שיפורים שגרמו לליקויים
בכתב ההגנה שהגישה החברה נטען כי היא אינה כופרת בהתחייבותה לספק דירה באיכות בניה נאותה. אולם, לגרסתה, הדירה שנמסרה לרוכשים הראשונים הייתה תקינה וללא פגם אלא שהרוכשים הראשונים ביצעו בדירה שיפורים שונים, שגרמו לליקויים הנטענים. לפיכך, נטען על ידי החברה, כי אינה חבה בתיקון הליקויים שלא נגרמו על ידה.
במסגרת הליכי הגישור שנוהלו בין הצדדים כעולה מפס"ד, הוסכם על מינויו של מומחה מטעם בית המשפט. בחוות הדעת שהוגשה על ידי המומחה, בהסתמך בין היתר, על ממצאי מכון התקנים, כי בדירה ליקויי בניה באזורים שונים כך, שהיא אינה ראויה למגורים.
עלות התיקונים נאמדה בסך של 66,150 ₪ במידה והתיקון יבוצע על ידי החברה. לסכום זה הוסיף המומחה מטעם בית המשפט 20,000 ₪ הוצאות בלתי צפויות אם ביצוע התיקון יימסר לקבלן מזדמן מטעם התובעים. לכך יש להוסיף 30 אחוזים בשל מסירת התיקון לקבלן שאינו המערערת, 10 אחוזים פיקוח הנדסי ו- 17 אחוזים בגין מע"מ.
המומחה מטעם בית המשפט החליט שלא לשנות את חוות דעתו
החברה היזמית הפנתה שאלות הבהרה למומחה ושבה וטענה כי ליקויי הרטיבות נגרמו בשל התקנה רשלנית של ניקוז המזגן על ידי הרוכשים הראשונים, חזר המומחה ובדק את הדירה והבהיר באופן שאינו משתמע לשני פנים, כי צנרת המזגן אינה מחדירה מים לדירה ולפיכך, אין מקום לשנות את חוות הדעת הראשונות.
עוד צוין בפס"ד כי התברר בעקבות הבדיקה הנוספת שנערכה, כי החברה אחראית לטפל גם ברטיבות בחדר המשאבות הצמוד לדירה, כאשר עלות הטיפול הוערכה בסך 3,500 ₪ אותם יש להוסיף לעלות התיקונים שפורטו לעיל.
לאחר שנשמעו עדויות הצדדים ונחקר המומחה מטעם בית המשפט, ניתן פסק הדין בו חויבה המערערת לפצות את המשיבה בעלות התיקונים על פי האמור בחוו"ד. בנוסף, חויבה לשלם עבור דיור חלוף 10,000 ₪ ו-30,000 ₪ בגין עגמת הנפש שנגרמו לתובעים.
החברה היזמית מערערת לבית המשפט המחוזי
כאמור החברה היזמית החליטה לערער על החלטת בית משפט השלום והגישה ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב. בערעור נטען כי החברה חויבה בסכום שלטענתה עולה על פי שלושה מחוות הדעת של מהנדס מטעמה.
עוד נטען, כי מהסכום שנקבע בחוות הדעת הראשונה, היה על בית המשפט להפחית 24,000 ₪ מאחר שהתברר, כי לא נדרש תיקון באיטום תחתית הקירות החיצוניים.
כמו כן, נטען כי, בית המשפט לא פעל על פי ההלכה לפיה, למעט במקרים חריגים יאמץ בית המשפט את חוות דעתו של מומחה שמונה על ידו ולא אישר ביצוע התיקונים על ידה.
אשר לסכומים שנפסקו על ידי בית משפט השלום בגין עוגמת נפש ודיור חלוף נטען, כי על פי הראיות שהיו לפני בית המשפט, לא נגרמה לתובעים עוגמת נפש מאחר שהיו מודעים לליקויים בטרם רכשו את הדירה ולא נזקקו לדיור חלופי.
השופטת שרה דותן החליטה לדחות את הערעור מבלי להידרש לתגובת התובעים. בפסק הדין היא נימקה: "בניגוד לנטען בהודעת הערעור, בית המשפט לא חרג מחוות דעת המומחה מטעמו, משהחליט לאמץ את חוות הדעת בהתייחס להיקף התיקונים הנדרשים. העובדה שבית המשפט לא קיבל את ההצעה למסור התיקון למערערת, אינה מהווה סטייה מחוות הדעת המקצועית של המהנדס מטעמה.
ההחלטה בשאלת זהות מבצע התיקון הינה משפטית בשונה משאלות הנוגעות לתחום המקצועי של המומחה. לאחר שבית המשפט התרשם שהתנהלות המערערת אינה מצדיקה מסירת עבודות התיקון בידיה, קיבל בית משפט השלום את החלק המקצועי של חוות הדעת בהתייחס להיקף התיקונים ועלותם".
עוד נאמר בפסק הדין: "הובהר הבהר היטב בפסק הדין, כי המערערת התנערה לכל אורך הדרך מאחריותה לליקויים וטענה, כי אלה נגרמו בשל שיפוצים רשלניים שבוצעו על ידי הרוכשים הראשונים. עיון בכתב ההגנה של המערערת מעלה, כי לא זו בלבד שהאשם במלואו הוטל על שכם הרוכשים הראשונים בשום שלב לא הוצע על ידי המערערת לבצע תיקונים כלשהם בדירה. רק בסיכומיה העלתה המערערת לראשונה טענה חדשה לפיה, התובעים לא נתנו לה הודעה נאותה לתיקון הליקויים כנדרש על פי החוק.
סבורה אני, כי בדין דחה בית המשפט קמא ניסיון זה להרחבת חזית. יפה מסקנה זו מקל וחומר שעה שהמערערת שבה והפנתה אצבע מאשימה כלפי הרוכשים הראשונים במהלך שמיעת ההוכחות, ואף זימנה אותם לעדות. רק לאחר שטענה זו הופרכה מניה וביה בעדותו של הרוכש הראשון והוברר כי, השינוי שנטען כי נעשה על ידו בוצע על ידי המערערת, נזכרה המערערת שעומדת לה הזכות לבצע התיקונים".
באשר לטענות החברה לפיהן לא היה מקום לחייבה בפיצוי בשל נזק לא ממוני ודיור חלוף קבעה השופטת: "בית המשפט הבהיר החלטתו בסוגיות אלה בהסתמך על עדות המשיבה, ויתר הראיות שהונחו לפניו, ואין זו דרכה של ערכאת ערעור להתערב במסקנות עובדתיות המעוגנות בעדויות שנשמעו על ידי הערכאה הדיונית".
עם דחיית הערעור החברה חויבה בתשלום הוצאות לאוצר המדינה בסך 5,000 ₪.
מי יהיו 70 המשפיעים לשנת 2023?
לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן
