בפסק דין שדחה תביעה של דיירי בניין, נקבע כי השכרת החניה מייצרת מנגנון הוגן, שמאפשר לכל דייר לשכור את החניה לתקופה קצובה
נציגות בניין משותף רשאית להשכיר חניה הנחשבת לרכוש משותף לאחד מהדיירים, והדבר אינו פוגע בזכויותיהם של יתר הדיירים. כך עולה מפסק דין של המפקחת על המקרקעין בירושלים, שדחתה תביעה נגד החלטת נציגות בניין בירושלים להשכיר את החניה תמורת תשלום חודשי. המפקחת ציינה כי ההחלטה להשכיר את החניה המשותפת מייצרת מנגנון הוגן, שמאפשר לכל דייר לשכור את החניה לתקופה קצובה.
המאבק המשפטי מתנהל סביב בניין ברחוב הרב קוק בעיר. בבניין יש 2 קומות חניה, ואחת מהחניות לא הוצמדה לאף דירה, ונחשבת רכוש משותף שלכל הדיירים זכות להשתמש בה. לטענת התובעים, גורם בנציגות הדיירים סגר את החניה בשרשרת ברזל כדי שלא לאפשר להם לעשות שימוש סביר בחניה זו. בהמשך, נטען, הורתה הנציגות על הצבת מתקן שטיפה כדי למנוע מהתובעים לחנות במקום. פעולות הנציגות, נטען, נעשו מבלי להביא את העניין להחלטת בעלי הדירות.
התובעים טענו כי יש להם זכות לעשות שימוש סביר בחניה ולחנות בה על בסיס מקום פנוי, וכך גם ליתר בעלי הדירות. עוד נטען בתביעה כי לנציגות אין זכות לקבוע חזקה ייחודית בחניה לאחד מבעלי הדירות, גם לא בתשלום, וכי יש צורך בהסכמה של כל בעלי הדירות כדי לאשר מהלך שכזה. התובעים טענו עוד כי ההחלטה לתת חזקה ייחודית לאחד מהדיירים בחניה באופן הגורע מזכותם של יתר הדיירים להשתמש בה, פוגעת בבעל דירה שלא נתן את הסכמתו למהלך.
נציגות הדיירים, מצדה, טענה כי אין מדובר בגריעת שטח מהרכוש המשותף והצמדתו לדירה מסוימת, ולא בהקניית זכות שימוש ייחודית, אלא בהחלטת האסיפה הכללית ברוב קולות ששטח החניה יושכר בתשלום חודשי והתמורה תשמש להוצאות הנציגות. עוד טענה הנציגות כי לתובע, שבמשך עשר שנים עשה בחניה שימוש ייחודי, ניתנה זכות לשכור את החניה לפני שהדבר הוצע לדיירים אחרים.
לאחר הגשת התביעה, ערכה האסיפה הכללית של דיירי הבניין אסיפה, שבה אושרה ההצעה להשכיר שטחים משותפים, לרבות את שטח החניה, לאחר מהדיירים, אך התובעים סירבו לכך. המפקחת אביטל שרייבר ציינה כי העובדות שאינן שנויות במחלוקת הן כי החניה הנדונה היא רכוש משותף, ושהשימוש העיקרי בנעשה בה היה לחניית רכב התובעים.
המפקחת ציינה כי התביעה הייתה מוצדקת בעת שהוגשה, שכן בעת הגשת התביעה לא הייתה כל החלטה של האסיפה הכללית לעניין ייעוד שטח החניה, ועל כן לא הייתה כל מניעה שהתובעים יחנו את רכבם בשטח האמור, והוסיפה כי "בפועל נוצר מצב שבו שטח החניה האמור משמש בעיקר את התובעים".
עם זאת, המפקחת הוסיפה כי אין כל מניעה שאסיפה הכללית תחליט, שמקומות חניה המהווים רכוש משותף יושכרו לתקופה של שנה בתשלום למי מבעלי הדירות המעוניין בכך, תוך שכספי השכירות יועברו לקופת הנציגות וישמשו לתחזוקת הרכוש המשותף. "לא מדובר בהחלטה הנותנת זכות לשימוש ייחודי למי מבעלי הדירות, שכן אין בהחלטה כאמור כדי לשלול לצמיתות את זכות השימוש בחניה ממי מבעלי הדירות", נכתב.
המפקחת דחתה את טענת התובעים לפיה ההחלטה פוגעת בזכויותיהם: "אין בהחלטה כאמור כדי לפגוע בזכויותיהם, שכן זכותם של התובעים, כשאר בעלי הדירות, לעשות שימושים ברכוש המשותף כפופה מלכתחילה להחלטות האסיפה הכללית. על כן כל עוד לא קבעה האסיפה הכללית יעוד מסוג מסוים לחלק רלוונטי ברכוש המשותף, זכות התובעים לעשות בו שימוש סביר ורגיל כאמור לעיל, אולם משקבעה האסיפה הכללית מהו הייעוד של אותו חלק, על התובעים לפעול בהתאם להחלטותיה".
עוד קבעה המפקחת כי החלטת האסיפה הכללית להשכיר את החניה המשותפת "מייצרת מנגנון הוגן, המאפשר לכל אחד מבעלי הדירות לשכור את החניה לתקופה קצובה". המפקחת הוסיפה כי המציאות שבה החניה נתפסת על בסיס מקום פנוי "עלולה לעורר מחלוקות וטרוניות, במיוחד כאשר התוצאה בפועל היא שאחד מבעלי הדירות הוא שעושה בפועל שימוש קבוע בשטח. לפיכך זכות רוב בעלי הדירות להחליט על מנגנון שוויוני קבוע, אשר במקרה הנוכחי יש לו יתרון נוסף שכן הוא מוסיף כספים לקופת הנציגות לטובת כלל בעלי הדירות".
המפקחת ביקרה את התנגדותם המוחלטת של התובעים להשכרת החניה, וציינה כי "התובעים לא טענו שתקופה של שנה היא ארוכה מידי, ויש לקבוע חלוקת זמנים אחרת, אלא טענו שגם החלטה בדבר יום, שבוע או חודש שבו מותר לבעל דירה מסוים לחנות בחניה האמורה היא החלטה שלא ניתן לקבלה ללא הסכמתם. טענה זו לא ניתן לקבל. אמנם השכרת החניה למי מבעלי הדירות מאפשרת לו שימוש ייחודי בחניה, אך זאת בתשלום, ומבלי לתת לו יתרון כלשהו על יתר בעלי הדירות אשר רשאים לשכור חניה דומה, ולתקופה קצובה המאפשרת תחלופה ככל שמי מבעלי הדירות ירצה להשתתף במנגנון האמור".
לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן
