תקדים משפטי: פיצוי כספי לשוכרים בבניין תמ"א 38 // depositphotos

תקדים משפטי: פיצוי כספי לשוכרים בבניין תמ"א 38

"מן הראוי היה שהצדדים יכללו בהסכם השכירות הוראות הנוגעות למקרה בו מועד ביצוע העבודות יהא בתוך תקופת השכירות"

רונן דמארי 06.05.2018

האם היזמים יצטרכו בקרוב לתת לבעלי הדירות שיפוי אל מול תביעות שוכרים?
בעלי דירה בפתח תקווה שלא עדכנו את השוכרים שלהם על עבודות תמ"א 38 הצפויות להתקיים בבניין, יפצו אותם בסכום של כ- 7,000 שקלים. כך קבע לאחרונה בית המשפט לתביעות קטנות בעיר.

"שנים השלט עומד שם"
מפסק הדין עולה כי השוכרים נכנסו לדירה המדוברת ברחוב פנחס בחודש פברואר 2016 אולם כשלושה חודשים לאחר מכן, התברר להם להפתעתם, כי החלו עבודות בניה ושיפוץ בבניין בו מצוי המושכר,  במסגרת מיזם תמ"א 38.

בכתב התביעה מצוין כי טרם חתימת הסכם השכירות, ראו התובעים שלט שציין מיזם בבית  המשותף הסמוך לבית המשותף בו ממוקמת הדירה. לטענתם, בעת חתימת ההסכם, במענה לשאלת השוכרים, הצהירה בעלת הדירה לפניהם: "שנים השלט עומד שם", "6 שנים דיברו על זה" וכן "אין עדיין הסכמה של הדיירים ולכן אין ממה לחשוש".

הפיצויים הנדרשים: כ-14 אלף שקל
השוכרים טענו כי כתוצאה מהתחלת עבודות  הבניה במסגרת המיזם, נגרם להם קושי רב במציאת מקום חניה, שכן מגרש החניה היה עמוס עקב העבודות שהחלו בבניין, התובעת הייתה בהיריון מתקדם באותה עת והדבר הקשה עליה מאוד. לכן,  נאלצו השוכרים, בפרק זמן קצר, לעזוב את הדירה ולאתר דירה חלופית. משלא מצאו התובעים דירה חלופית, אחסנו את תכולת דירתם במחסן ונאלצו להתגורר אצל משפחת התובעת, במשך כ- 13.5 שבועות.

הם ביקשו מבית המשפט לחייב את בעלי הדירה לשלם להם פיצויים בסך כולל של 14,060 שקל, בגין נזקים שנגרמו להם לטענתם, כתוצאה ממחדלי הנתבעים, בכך שלא גילו להם עובדות חיוניות טרם חתימת הסכם השכירות.

תביעה קנטרנית?
מנגד, טענו בעלי הדירה כי יש לדחות את התביעה בהיותה קנטרנית וטרדנית. לטענתם, הנתבעים לא הציגו מצג שווא לפני התובעים ומסרו להם את המידע שהיה ידוע להם לעניין המיזם. הטענה כי לא היה לתובעים מקום חניה אינה נכונה, שכן לנתבעים חנייה בטאבו והתובעים לא הוכיחו כי החנייה נחסמה.

עוד טענו בעלי הדירה כי עבודות המיזם החלו רק ביום 17/05/16  כאשר כבר קודם לכן, ביום 10/5/16 הודיעו התובעים על כוונתם לעזוב  את הדירה עד ליום 10/6/16. כך שהטענה כי מצוקת החנייה גרמה לתובעים לעזוב את  הדירה, אינה נכונה ומטרתה הוצאת כספים שלא כדין מהנתבעים. הנתבעים ציינו לא ידעו שהתובעת בהריון ונראה כי עזיבת הדירה ומגורים אצל הורי התובעת, היו משיקולי נוחות קבלת  סיוע בטיפול בתינוק שעתיד להיוולד.

הרשם הבכיר אייל דוד, החליט לקבל את התביעה בחלקה וקבע בפסק הדין: "אין חולק כי טרם חתימת הסכם השכירות, ביקשו התובעים לברר עם הנתבעת ועם חבר ועד  הבית המשותף, מה המועד המשוער לתחילת ביצוע עבודות בנייה במסגרת המיזם, בבית המשותף בו מצוי המושכר. לטענת התובעים, הנתבעת הציגה לפניהם מצג שווא, לפיו הליך קבלת האישור לביצוע העבודות  יארך זמן רב מעבר לתקופת השכירות. הנתבעים, לעומת זאת, טוענים שהם לא גרו במושכר ולא עודכנו בנוגע לקצב קבלת האישורים למיזם. לכן, במענה לשאלת התובעים, בעת חתימת הסכם השכירות, האם המיזם אמור לצאת לפועל בקרוב, השיבה בעלת הדירה שב – 5 השנים האחרונות, לא חלה התקדמות בעניין המיזם ואין לה מידע מעבר לכך.

המדובר ב"גרסה מול גרסה" והתובעים לא הוכיחו כי הוצג לפניהם מצג שווא בעניין זה. לדעתי מן הראוי היה שהצדדים יכללו בהסכם השכירות הוראות הנוגעות למקרה בו מועד ביצוע העבודות יהא בתוך תקופת השכירות. לו כך היו הצדדים נוהגים, הרי שלא הייתה נוצרת אי בהירות ומחלוקת מיותרת".

לאחר שדחה חלק מרכיבי התביעה של התובעים, קבע בית המשפט כי בעלי הדירה יחויבו לשלם לשוכרים סכום של כ -7,000 שקלים עבור הובלה, אחסנה, ימי שכירות לא מנוצלים ואבדן ימי עבודה בשל הצורך לחפש דירה חלופית.

השופט הוסיף כי לאור התרשמותו כי הנתבעים אכן הביעו רצון כן ואמתי להסדיר את המחלוקת, אף ללא הגשת תביעה, הוא החליט שלא לחייב אותם בתשלום הוצאות משפט לתובעים.

פרויקט 70 המשפיעים בהתחדשות עירונית
פרויקט 70 המשפיעים בהתחדשות עירונית
שיתוף

כתבות שיכולות לעניין אותך

נשמח לדבר אתך
נגישות