עבירות בנייה הן עניין די נפוץ בישראל, וההתמודדות איתן לא פשוטה. חוק קמיניץ, שנקרא על שמו של המשנה ליועץ המשפטי לממשלה לשעבר ארז קמיניץ, התגלה ככזה השנוי במחלוקת, הן בקרב חקלאים ומושבניקים והן בקרב בני המגזר הערבי. החוק הזה, שנחקק בשנת 2017, מבקש להגביר את אמצעי האכיפה והעונשים על עבירות בנייה, מה שהוביל ללא מעט ויכוחים וכעס בקרב אותן קבוצות. תוהים במה מדובר? כאן תוכלו לקרוא מידע חשוב על החוק הזה.
חוק קמיניץ הוא השם שניתן לתיקון 116 לחוק התכנון והבנייה, נחקק ב-5 באפריל 2017 במטרה להסדיר את הבנייה הבלתי חוקית בישראל, שהפכה נפוצה יותר ויותר במהלך השנים. בעקבות יוזמות הוועדה להסדרת בנייה בלתי חוקית בראשות המשנה ליועץ המשפטי לממשלה ארז קמיניץ, התיקון נועד לחזק את האכיפה ולהחמיר את העונשים על פעולות בנייה בלתי מורשית. בתמיכת הקואליציה שכללה את הליכוד, ישראל ביתנו, ש"ס, הבית היהודי, כולנו ויהדות התורה, נתקל החוק בהתנגדות של מפלגות כמו המחנה הציוני, מרצ והרשימה המשותפת, כאשר רוב חברי יש עתיד, למרות היותם חלק מהאופוזיציה, נעדרו מהמליאה במהלך ההצבעה.
עיקריו של חוק קמיניץ סובבים סביב הרחבת סמכויותיהם של פקחים, ניצול צווים מנהליים לעצירת בנייה והריסת תוספות לא חוקיות למבנים, החמרת האכיפה על נכסים המסווגים כתשתיות לאומיות והגדלה ניכרת בכמות הקנסות. קנסות אלו, הנעים עד לסכום של 300 אלף ש"ח, נועדו להדגיש את מחויבותו של החוק להרתיע מפני בנייה בלתי חוקית מבלי לפנות להליך משפט. התמקדות החוק בייעול האכיפה והגברת אמצעי הענישה משקפת גישה שנויה במחלוקת שעוררה ויכוחים במגזרים שונים בחברה הישראלית, מה שהפך אותו למורכב עוד יותר עבור רבים.
לפני חקיקתו של תיקון 116 לחוק התכנון והבנייה, התמודדו הרשויות עם עבירות בנייה במסגרת ההליכים הפליליים, ולפקחים היו סמכויות מוגבלות. אישור חוק קמיניץ היה שינוי תפיסתי של ממש והוביל לגישה קשוחה ומקיפה יותר לטיפול בעבירות בנייה. חקיקה זו הרחיבה את היקף האכיפה, והעניקה לפקחים סמכות מוגברת לתת צווים מנהליים לעצירת בנייה. השפעתו של חוק קמיניץ באה לידי ביטוי בהצלחתו בבלימת עבירות בנייה, כאשר יותר מ-600 עסקים הרסו תוספות לא מורשות והחזירו את המבנה שלהם למצבו המקורי. כמו כן, חלה גם ירידה מרשימה של 45% בעבירות הבנייה הכוללות וירידה של 70% בעבירות חמורות, מה שמדגיש את יעילות החקיקה בטיפול בנושאים כמו בנייה בלתי חוקית, שהיא לפעמים איום ממשי על חיי אדם. עם זאת, למרות שהחוק הציג הישגים היישום שלו עמד בפני אתגרים בתחום המגורים, בעיקר במגזר הערבי. גם עם המאמצים ליישב את העניין עם גורמים ערביים, בראשות קמיניץ עצמו, התיקונים לא זכו להצלחה מקיפה בטיפול בהפרות בנייה בבנייני מגורים.
תיקון 116 מציג שורה של הוראות שמטרתן לטפל בבנייה בלתי חוקית ולהגביר את צעדי האכיפה בתחום הפיתוח העירוני. טענה מרכזית שהועלתה, בייחוד בקרב המגזר הערבי, דנה בהיעדרן של תוכניות מתאר הניתנות על ידי המדינה למגזר עצמו, מה שלפי המבקרים את החוק מגביל את אפשרויות הבנייה החוקיות. המפלגות הערביות וארגוני זכויות אדם דוגלים בגישה שיתופית יותר, תוך מתן דגש על הצורך בדיאלוג עם הציבור הערבי וקביעת מתווה בנייה חוקית כדי לעקוף את שכיחות הבנייה הבלתי חוקית, שעליה התבסס החוק. נוסף על כך, הועלו חששות מהקנסות הגבוהים באופן לא פרופורציונלי שמטיל החוק בהשוואה לעונשים בגין עבירות בנייה אחרות. המבקרים טענו כי אופיו הגורף של החוק לא משאיר מקום לבחינת נסיבות ייחודיות, אפשרות של שימוע הוגן או הקלה באפשרות לערער.
מנגד, תומכי חוק קמיניץ טוענים כי כוונתו הייתה לשפר את תנאי המחייה בחברה הערבית על ידי מתן תוכניות מתאר חוקיות הכוללות פארקים ושירותים עירוניים, במקום לאפשר בנייה שרירותית ובלתי חוקית ללא שיקול דעת ראוי. התומכים טוענים כי החוק היה ועודנו צעד ליצירת מסגרת מובנית וחוקית לפיתוח לטובת המגזר הערבי והחברה כולה. עם זאת, טענות דומות בדבר היותו גורף מדי, לא שוויוני וחסר פרופורציה נשמעו ועדיין נשמעות לא רק במגזר הערבי אלא גם אצל חקלאים, מושבניקים ואפילו בקרב מתנחלים מסוימים.
לחוק יש השלכות רבות החורגות מעבר לנוסחו המילולי. בבסיסו, החוק מסמל מאמץ מרוכז של ממשלת ישראל לטפל בסוגיה הנרחבת של בנייה בלתי חוקית. באמצעות נקיטת צעדים לחיזוק האכיפה ולהגברת העונשים על עבירות בנייה, החוק שואף ליצור מבנה עירוני מוסדר יותר. הוא משקף עמדה ממשלתית המבקשת למצוא איזון בין הקלה של בנייה חוקית לריסון פעילויות בנייה בלתי מורשות העלולות לסכן את הבטיחות, התשתיות והתכנון העירוני הכולל.
עם זאת, משמעויותיו של חוק קמיניץ אינן מוגבלות רק למטרות הרגולטוריות שלו. החוק הפך למוקד של ויכוח ומחלוקת, בעיקר בנוגע להשפעתו על קהילות מסוימות כמו המגזר הערבי, חקלאים ומושבניקים. המבקרים טוענים שהוא מחמיר את אי השוויון הקיים ומכוון באופן לא פרופורציונלי לאוכלוסיות מסוימות. בהקשר זה, החוק מקבל משמעויות חברתיות רחבות יותר, המגלמות את המתחים בין הדחיפה הממשלתית לסדר עירוני לבין הדאגות להוגנות, לנגישות ולזכויות של קהילות שונות. החוק מייצג לא רק מסגרת משפטית אלא שיקוף של הדינמיקה החברתית, הפוליטית והתרבותית בחברה הישראלית.
את ההחלטה להקפיא את הליכי האכיפה של חוק קמיניץ בשנת 2019 וההקלות לאחר מכן בשנים 2020 ו-2021 אפשר לייחס לגורמים ולשיקולים פוליטיים שונים. ההקפאה הראשונית ב-2019, בעקבות בקשות של חקלאים, הוכיחה היענות לחששות שהועלו על ידי מגזר זה ומגזרים נוספים, והדגישה את הרגישות של יישום החוק והשפעתו עליהם. מגמה זו נמשכה בנובמבר 2020, כאשר היועץ המשפטי לממשלה הודיע על הקלות ספציפיות ליישובים חקלאיים, מתוך הכרה באתגרים הייחודיים העומדים בפניהם.
בשנת 2021 הוכרזו הקלות נוספות, לרבות הקפאה לשנתיים של אכיפת הבנייה למגורים והסדרת הבנייה בהתנחלויות חקלאיות, בהתאם לשיקולים פוליטיים הקשורים לקהל הבוחרים הערבי. מהלך זה הציע הכרה בצורך להתחשב יותר בחששות ובדרישות של קהילות שונות המושפעות מהחוק. הקפאת הקנסות וההריסות ביישובים הדרוזיים והערביים, לצד הערכה מחודשת של אישורי בנייה בשטחים חקלאיים, הדגישו עוד יותר את אופיו המשתנה של החוק בתגובה לדינמיקה החברתית-פוליטית.
אולם, השינוי החשוב ביותר בחוק התרחש במהלך הקמת ממשלת ישראל ה-36 בראשות נפתלי בנט. דרישת מפלגת רע"ם לתיקון החוק ולהסכם להקפאת הקנסות והריסות הבתים עד לשנת 2024 היו רגע מרכזי במסלול החוק. העניין הוכיח נכונות לקיים הידברות ופשרה כדי להתמודד עם החששות סביבו, תוך מתן דגש על חשיבות שיתוף הפעולה וההתמודדות עם מורכבותן של תקנות תכנון ובנייה עירוניות.
לחוק קמיניץ הייתה השפעה ניכרת על קהילות שונות, מעבר ליעדו הראשוני של טיפול בבנייה בלתי חוקית במגזר הערבי. מושבניקים וחקלאים מצאו את עצמם נפגעים, בייחוד בשל התקיפה נגד יחידות דיור בלתי חוקיות במושבים. החוק אילץ את בעלי הנכסים והשוכרים להתפנות תוך תקופה קצרה, והם נאלצו לשלם קנסות גבוהים אם לא עמדו בדרישות. שרת המשפטים באותה התקופה, איילת שקד, הודתה באופיו הבלתי מידתי של החוק נגד יהודים, והדגישה כי הוא נועד בעיקר לטפל בבנייה בלתי חוקית במגזר הלא יהודי.
נראה שעתידו של חוק קמיניץ, שרק הוקפא ולא בוטל בשלב זה, נעלם לאט לאט מן האופק. חוק חדש המאפשר חיבור לתשתיות חשמל גם למבנים שהוקמו ללא היתר הוא דוגמא מובהקת לחוקים ההופכים את חוק קמיניץ לרלוונטי פחות. החוק החדש הזה מעיד על חשיבה מחודשת ועל הצורך בפתרונות גמישים יותר. עם זאת, שינויים כאלו גם הם יוצרים מחלוקת, ובעיקר במקרים של הפרת החוק.
נוסף על כך, ההסדר המוגבר של תוכניות מתאר למגזר הערבי, לרבות מאות של יחידות דיור בכמה יישובים ערביים באזור הצפון, מצביע על מאמץ רחב יותר לתת מענה לצורכי הדיור של המגזר הערבי. התפתחויות הללו מצביעות על מצב דינאמי בחקיקה והתאמתו של התכנון למציאות המורכבת בשטח.
נראה שחוק קמיניץ, שנועד לתת מענה לבנייה בלתי חוקית וכוון תחילה למגזר הערבי, איבד את המשמעות המעשית שלו. הגישה הנוכחית כיום נוטה לקדם תוכניות מתאר למגזר הערבי ולחקלאים, מה שמשקף את זניחתם של אותם אמצעי אכיפה מחמירים שעליהם התבסס החוק. עם זאת, השיח סביב החוק עודנו ממשיך במידה מסוימת, והרלוונטיות העתידית שלו עשויה להיות מותנית במדיניות הממשלתית הנכונה לאותה התקופה לצד בשיקולים חברתיים, כדי למצוא דרך ביניים המעדיפה את המסגרת המשפטית על פני אמצעי ענישה.
*האמור לא מהווה יעוץ או תחליף ליעוץ ויש לבחון כל מקרה לגופו
מי יהיו 70 המשפיעים לשנת 2023?
לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן
