העקשנות לא השתלמה: בעלי דירות בבניין שעבר תמ"א ברמת גן יפצו את החברה היזמית בסכום של 100,000 שקל, לאחר שתביעתם נגדה נדחתה. בתביעה טענו בעלי הדירות כי מתקני החניה הנם רק חצי אוטומטי ולא אוטומטי וכי התגלו בהם ליקויים בטיחותיים. בית המשפט דחה את הטענות
"תובעים על אוטומט": את התביעה הגישו מספר בעלי דירות בבניין ברחוב איתמר ברמת גן שהתקשרו עם החברה היזמית "רובין חברה קבלנית לבנין בע"מ", בפרויקט במסגרתו נהרס הבניין הישן בן 9 דירות, ונבנה תחתיו בניין חדש בן 23 דירות ובו מתקן החנייה.
בתביעה שהגישו לבית משפט השלום בתל אביב, טענו התובעים כי מתקן החנייה אינו תואם את ההתחייבויות החוזיות של הנתבעת כלפי התובעים בכך שאיננו מהווה מתקן חנייה אוטומטי אלא מתקן חנייה חצי אוטומטי וכי בנוסף, קיימים במתקן ליקויים כולל ליקויים בטיחותיים. הם דרשו לקבל פיצוי של 552,500 שקל בגין הנזקים שלטענתם נגרמו להם.
בכתב ההגנה שהגישה החברה, היא הגישה הודעות צד ג' נגד החברה שהתקינה את מתקן החניה ונגד המהנדס הבודק שאישר את תקינות המתקן. במסגרת ההליך נשמעו עדויותיהם של מומחים מטעם התובעים, מטעם החברה היזמית וכן של מומחה שמונה מטעם בית המשפט.
לאחר עיון בחוות דעת המומחים, בעדויות, בתקן ובהנחיות הגורמים המקצועיים, הגיעה השופטת הבכירה רונית פינצ'וק-אלט לכלל מסקנה כי מתקן החניה בענייננו הוא מתקן חניה אוטומטי וכי אין בסיס לטענותיהם של התובעים. בפסק הדין היא ציינה כי קיבלה את חוות דעתו של המומחה שמונה על ידי בית המשפט: "אני מקבלת את מסקנתו של המומחה כי המתקן נמצא בקטגוריה של מתקן חנייה אוטומטי והתוספת של הצורך בנוכחות הנהג בשלבים שיכולים להיות סכנה עבור אדם או ילד או גרימת נזק למכונית, אינה כזו המשנה מהגדרת המתקן כמתקן חנייה אוטומטי וכן אינה הופכת את השימוש במתקן לקשה, וודאי שלא לקשה באופן בלתי סביר".
בעלי הדירות שהגישו את התביעה הגישו השגות על קביעותיו של המומחה מטעם בית המשפט ואף טענו כי לחברת מתקני החניה היו קשרים מוקדמים עמו. לטענתם, היה עליו לאפשר לאחד מהם להכניס ולהוציא את הרכב ממתקן החניה או לעשות זאת בעצמו במהלך הבדיקה שביצע בשטח, אך הוא סירב לכך ואפשר לנציגי חברת מתקני החניה לעשות זאת. השופטת דחתה טענות אלו וציינה: "אני סבורה שלא נפל כל פגם בסירובו של המומחה כי התובעים הם שיכניסו את הרכב לחניון במסגרת בדיקתו את המתקן. אני מסכימה עם המומחה אשר השיב לעניין זה שתפקידו היה לבדוק את תקינות המתקן ובטיחותו לפי התקנים והדין ולא את כישורי הנהגים".
עוד נאמר בפסק הדין: "במהלך שמיעת הראיות התברר כי בעלי הדירות והנציגות נמנעו מלשלם לחברת מתקני החניה את התמורה עפ"י הסכם השירות שנכרת בין החברה ובין החברה היזמית ואשר הועבר אל התובעים ויתר בעלי הדירות בהתאם להסכמים שבין הנתבעת לבין בעלי הדירות. הסכמי שירות כאלה נכרתים בין היזם לבין מתקין המתקן, בין אם מדובר בחניה מכנית ובין אם מדובר במעלית או במתקנים אחרים בבניינים. בעקבות סירוב בעלי הדירות והנציגות לקבל על עצמם את הסכם השירות, בניגוד להסכמי המכר, וסירובם לשלם את דמי השירות המתחייבים (או אף כל סכום אחר שהם היו מכירים בו), הביאו לכך שהחברה היזמית שילמה במקום בעלי הדירות או נציגות הדיירים את דמי השירות לחברת פרומוט במשך כל התקופה עד לסיום תקופת ההסכם, והמהנדס המשיך לבצע את בדיקות הסקר. בגין כך הגישה הנתבעת הודעת קיזוז, אשר הייתה מתקבלת אילו התקבלה תביעת התובעים. לאור כל האמור לעיל הגעתי לכלל מסקנה כי הנתבעת עמדה בהתחייבויותיה החוזיות כלפי התובעים בעניין החניון ומתקן החנייה, וכי המתקן מתאים לייעדו ובטיחותי לשימוש. אשר על כן התביעה העיקרית (שהגישה התובעת נגד הנתבעת), נדחית".
עם דחיית התביעה פסקה השופטת כי התובעים ישלמו לחברה היזמית סכום של מאה אלף שקלים עבור הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד. בנוסף ישלמו התובעים לנתבעת יציאות משפט כגון עלות חוו"ד המומחה מטעם הנתבעת, חלקה של הנתבעת בהוצאות מומחה בית המשפט וכדומה.
עוד נפסק כי בהתחשב בהיקף הדיון בהודעות לצד שלישי, החברה היזמית תשלם לכל אחד מצדדי ג' – חברת מתקני החניה והמהנדס הבודק הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך של 30,000 שקל (סה"כ 60,000 שקל) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית.
מי יהיו 70 המשפיעים לשנת 2023?
לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן
