פרויקט תמ"א 38/2 בתל אביב התעכב לאחר שדיירת אחת בלבד, קשישה בשנות ה-80 לחייה, טענה לחוסר שוויון בתמורות. בהמשך היא לא קיבלה את החלטת המקפחת על רישום המקרקעין והגיעה עד לבית המשפט המחוזי, שדחה את טענותיה
בית המשפט המחוזי בתל אביב דחה לאחרונה ערעור של קשישה שערערה על פסק דינה של המפקחת על רישום המקרקעין שאישרה ביצוע פרויקט תמ"א 38/2 בבניין בו היא מתגוררת. טענותיה בדבר היעדר שוויון בתמורות נדחו והיא חויבה בתשלום הוצאות משפט בסך 7,500 ₪.
המערערת, קשישה בשנות השמונים לחייה המתגוררת בבניין מגורים ישן ברחוב ויצמן בת"א, הגישה ערעור על פסק דינה של המפקחת על רישום מקרקעין, במסגרתו ניתן צו המאפשר ביצוע עבודות הריסה והקמה מחדש של בית משותף בהתאם להוראות תמ"א 38 והוראות סעיף 5א' לחוק המקרקעין (חיזוק בתים משותפים מפני רעידות אדמה).
המחלוקת על התמורות לדיירים
בשנת 2015 נחתם בין החברה היזמית לבין 17 מתוך 18 בעלי הדירות, המהווים 94.4% מבעלי הדירות בבית המשותף, הסכם לביצוע פרויקט בהתאם לתמ"א 38, במסגרתו, התחייבה החברה להרוס את הבית המשותף ותחתיו להקים על המקרקעין בניין חדש – הכולל 45 דירות בעלות ממ"ד, מרפסת, מחסן וחניה צמודה בקומת המרתף. נוסף על כך, נקבע כי לבעלי הדירות ישולמו הוצאות הובלה ודמי שכירות בגין תקופת העבודות. עוד נקבע כי מרבית דירות התמורה תמוקמנה 2 קומות מעל הדירה הקיימת.
הטענה המרכזית בפי המערערת שהתנגדה לפרויקט, נסבה על טענות בדבר העדר שוויון, המוצא ביטויו הן בהקניית זכויות עודפות לבעלי דירות שונים והן בהקניית זכויות פחותות למערערת בשים לב לשווי דירתה.
הקשישה: נעשו במחשכים הסכמים פרטניים
בערר היא טענה כי שגתה המפקחת עת קבעה שבעלי שלוש דירות נוספות לא קיבלו תמורה עודפת וכן בכך שסירבה לבקשת המערערת למינוי מומחה מטעם המפקחת, על מנת שיכריע בין תחשיבי שמאיי הצדדים ובעניין התמורה העודפת. נטען כי אמנם הסמכות למנות מומחה מצויה בשיקול הדעת השיפוטי ואולם, לטענת המערערת, היה מקום להפעיל סמכות זו בהינתן שמדובר בפרויקט מורכב, בו על פי טענתה, נעשו במחשכים הסכמים פרטניים בין היזם לבין חלק מהדיירים וכאשר היזם פעל בצורה של הפרד ומשול עד לבידודה של המערערת. זאת אף זאת, נטען כי שגתה המפקחת עת התעלמה מהשיפוץ המקיף בדירת המערערת, כמו גם מכך שהתמורה שהוצעה לה היא חלקית, נוכח הירידה במספר כיווני האוויר בדירת התמורה שהוצעה לה.
עוד נטען כי שגתה המפקחת משלא החילה על המערערת את הסעיפים הרלוונטיים בחוק פינוי בינוי לעניין הצעות שיוצעו לדייר קשיש, זאת נוכח הזהות בין פרויקט פינוי בינוי לתמ"א 38. לסיום נטען כי המערערת מעולם לא התנגדה לפרויקט כפי מסקנת המפקחת ויתרה מכך, נטען כי היא ראויה לכל שבח עת "ממרום גילה המופלג היא עומדת בכוחותיה הדלים בפני יזם אימתני ועתיר משאבים ומסרבת להתכופף סביב המניפולציות בהן הוא נוקט".
לאור כל האמור התבקש בית המשפט לקבל את הערעור, להורות על דחיית תביעת המשיבים, ביטול חיוב המערערת בהוצאות ההליך קמא וחיוב המשיבים בהוצאות הליך זה.
בעלי הדירות: ניסיון לסחוט תמורות
מנגד, טענו יתר בעלי הדירות בבניין כי דין הערעור להידחות, הואיל ולא נפל כל פגם בפסק דינה של המפקחת, אלא שמדובר במערערת אשר כל תכליתה ורצונה הוא לקבל תמורות עודפות מיתר בעלי הזכויות אשר חתמו על ההסכם והכל שעה שהיא עצמה מקבלת תמורה עודפת – תוספת של 12 מ"ר לשטחי דירתה, לעומת 10 מ"ר שהיא התוספת למרבית בעלי הזכויות.
לטענת המשיבים, צדקה המפקחת בקובעה כי אין כל תמורה עודפת לשלוש דירות נוספות – אשר כולן קיבלו תמורה הנובעת מאילוצים שונים (כיווני אוויר נחותים, הפחתה במ"ר, חוסר אפשרות לעליה בקומה וכיוצא בכך) – ומשכך התמורה לדירות אלו, אינה מהווה תמורה עודפת.
זו אף זו, נטען כי צדקה המפקחת בקובעה כי אין כל הפרת שוויון ביחס לתמורה שמקבלת המערערת. זאת ראשית הואיל והעיקרון המנחה בעניין השוויון בפרויקטים מסוג זה הוא שוויון כמותי – ובמקרה דנן מקבלת המערערת תוספת שטח של 12 מ"ר, כאשר רוב הדיירים מקבלים תוספת של 10 מ"ר. נוסף על כך, נטען כי אין ממש בטענה בדבר שוויה העודף של הדירה כפועל יוצא משיפוץ שנערך לפני 13 שנים, אשר המפקחת התרשמה ממנו במסגרת סיור בדירה וכן, אין ממש בטענת המערערת ולפיה בדירה שלושה וחצי כיווני אוויר והיא פתוחה לנוף פתוח, כאשר המערערת הודתה בעדותה כי היא יודעת על פרויקטים שעתידים להיבנות בסמוך ואינה יודעת אם נוף זה יחסם. זאת ועוד, נטען כי המערערת הודתה שאין לה כל זכויות בגג כפי שנטען ואין כל בסיס לטענתה כי מדובר בדירה יקרה יותר מהאחרות. כן, הודגש כי מדובר בדירה בקומה שלישית בבניין שאין בו מעלית ובמערערת אשר היא בת 80 שנים, שאין חולק שבעתיד הקרוב יקשה עליה להעלות במדרגות.
לסיכום האמור, נטען כי המערערת לא הצליחה להסביר את הבסיס להתנגדותה העזה, לבד מחוסר תום ליבה וניסיון לסחוט תמורות שאינן מגיעות לה והכל תוך עיכוב קידום הפרויקט ומשכך, התבקש בית המשפט לדחות את ערעורה תוך חיובה בהוצאות.
מה הכריעה השופטת?
לאחר ששמעה את טענות הצדדים החליטה כבוד השופטת לימור ביבי לדחות את הערעור כשהיא מנמקת: "יש לדחות את טענותיה של המערערת בדבר העדר שוויון בתמורות. לא נפל כל פגם בממצאיה וקביעותיה של המפקחת בשני ראשי הטיעון האמור ובוודאי לא כזה המצדיק התערבות ערכאת הערעור. אפליה היא נקיטת יחס שונה אל שווים. משכך, על מנת שתתקבל טענת אפליה על הטוען לאפליה להראות כי הוא שווה לקבוצת ההשוואה ולמרות זאת ננקט כלפיו יחס שונה. אלא, שבמקרה זה, לא בשווים עסקינן, אלא בשונים, באופן אשר הצדיק התמורות השונות. כך, כפי שנקבע על ידי המפקחת, דירות השכן מוקמו בקומת הקרקע ולכך השלכה בכל הנוגע לדירות התמורה אשר ניתנו לו, אשר אחת מהן מוקמה בקומת הקרקע והשנייה – בשל אילוצים – מוקמה בקומה ראשונה ואולם, בצד כך אוזן מיקום זה בתמורה נוספת.
עוד נאמר בפסק הדין: "יש לדחות את טענותיה של המערערת באשר לשלוש הדירות האחרות שלטענת המערערת זכו לתמורה עודפת. זאת משהמפקחת בחנה את התמורה אשר הוקנתה לכל אחת מהדירות האמורות ומצאה הצדקה לה, באופן שיש בו כדי לשלול הטענה ולפיה מדובר בתמורה עודפת ואין כל עילה או טעם להתערבות בקביעותיה אלו.
"גם טענותיה של המערערת באשר להחלת הוראות חוק פינוי בינוי במקרה דנן, נדחות. צודקת המפקחת בקובעה כי המועד הרלוונטי לעניין זה הוא מועד החתימה על הסכם התמ"א ומשזה נחתם עוד קודם למועד תוקפן של ההוראות האמורות, ממילא אין מקום ליישמן במקרה דנן".
עם דחיית הערעור חויבה הקשישה בתשלום הוצאות משפט לשכניה בסכום של 7,500 ₪.
בידקו מי הם הטובים ביותר בהתחדשות העירונית בישראל
לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן
