הגיוני? בשל טענה למחסור במקומות חניה בפרדס חנה בוטל היתר בנייה לתמ"א 38

ועדת הערר המחוזית במחוז חיפה ביטלה היתר בנייה לפרויקט תמ"א 38 חיזוק בפרדס חנה, בגלל מחסור במקומות חניה בבקשה שהוגשה. בית המשפט המחוזי קיבל באחרונה עתירה שהגישה החברה נגד ועדת הערר, והתיר לה להגיש בקשה מתוקנת. בית המשפט המליץ לחברה היזמית לשקול אפשרות לקצץ במספר יחידות הדיור, כדי להתאים את הבקשה לדרישת ועדת הערר. 

החברה היזמית הגישה בקשה להיתר בנייה עבור פרויקט תמ"א 38 חיזוק בפרדס חנה, שבגלגול ראשון בוטל על ידי ועדת הערר בטענה שלא עמד בתנאי תמ"א 38. החברה הגישה בקשה חדשה, שבמסגרתה ביקשה היתר בנייה לחיזוק 5 מבנים מכוח תמ"א 38. במסגרת בקשה זו נתבקשה תוספת של 2.5 קומות, אלמנטי חיזוק, תוספת מחסנים בקומת עמודים, ממ"דים, מרפסות, מעליות, תוספת של שתי יחידות מסחריות ובסך הכל, תוספת של 68 יחידות דיור על 80 יחידות הדיור הקיימות.

מספר תושבים הגישו התנגדות לתכנית, בין השאר על בסיס הטענה כי היא אינה מוסיפה מספיק מקומות חניה. הוועדה המקומית דחתה את ההתנגדות, וקבעה כי עניין החניות נבדק ונמצא כי אין אפשרות מעשית להוספת מקומות חניה מעבר לאלה המוצעים. לכן, הוועדה המקומית התנתה את ההיתר בכך שלא יבוצע שיוך של חניות לדירות הקיימות או המוצעות.

המתנגדים הגישו ערר לוועדת הערר נגד החלטת הוועדה המקומית. ועדת הערר קיבלה את עמדת המתנגדים, וקבעה כי  התוצר התכנוני שאישרה הוועדה המקומית אינו מאזן בין האינטרס בחיזוק המבנים בפני רעידות אדמה לבין היבטי התכנון השונים לרבות בכל הנוגע לפתרון החניה המוצע, ולכן אין מקום לאשר את החלטת הוועדה המקומית במתכונתה. 

בכל הנוגע לפתרון החניה שהציעה התכנית, קבעה ועדת הערר כי פתרונות החניה המוצעים בבקשה להיתר מעוררים קושי ולא ניתן להותירם על כנם. נקבע כי לפי בקשת ההיתר חסרים מקומות חניה המשמשים את דיירי המבנים בתכנית, שכן מקומות החניה אינם מצויים במלואם בגבולות התכנית והם פתוחים לשימוש כלל הציבור. עוד נקבע כי פתרון החניה המוצע אינו מספיק לצורך יחידות הדיור המתווספות בבקשה להיתר כמתחייב מהוראות לתמ"א 38, שכן תוספת החניות המוצעות גם הן אינן מצויות במלואן בגבולות המקרקעין, אלא מצויות בחלקן בשטח המיועד לדרך ציבורית. 

הוועדה ציינה כי לפי בקשת ההיתר יוצא כי לרשות 148 יחידות הדיור המתוכננות במקרקעין יעמדו 30 חניות בלבד אשר מצויות בתחום מגרשי המגורים, והיתר – 95 חניות – מצויות בחלקן בשטח המיועד לדרך ציבורית ומחוץ למגרשי המגורים.

החברה היזמית לא השלימה עם ההחלטה, ועתרה לבית המשפט המחוזי בחיפה. החברה טענה, בין השאר, כי  ועדת הערר פעלה בניגוד לתפיסת המחוקק העדכנית, לפיה חשיבות החניה בפרויקט חיזוק מפני רעידות אדמה וטילים, פחותה מחשיבות ערך ההגנה על החיים. העותרת העלתה טענות נוספות נגד החלטת ועדת הערר, ביניהן כי ההחלטה הייתה שגויה וכי הוועדה פעלה בחוסר סמכות.

במהלך הדיון, חזרה החברה היזמית על עמדתה, שלפיה פתרון החניה שהוצע על ידה בבקשת ההיתר הינו הפתרון הראוי בנסיבות העניין. לדבריה, כך גם סברה הוועדה המקומית כאשר החליטה לאשר את הבקשה להיתר. מנגד, ועדת הערר השיבה כי פתרון החניה שהוצע אינו יכול להתקיים. הוועדה הוסיפה כי אפשרויות נוספות לעניין פתרון החניה לא נשקלו על ידי החברה היזמית ועל ידי הוועדה המקומית.

סגנית נשיא בית המשפט, השופטת בטינה טאובר, החליטה באופן חריג לקבל את העתירה באופן חלקי, אך ציינה בפסק הדין כי: "עולה מהחלטת ועדת הערר כי ייתכן וקיימות אפשרויות נוספות שניתן להציע כפתרון לנושא החניה שלא נבחנו או נשקלו על ידי הוועדה המקומית כגון האפשרות לאשר מקומות חניה בקומות העמודים של הבניינים ו/או צמצום מספר יחידות הדיור לצורך מתן מענה לנושא החניה של הדיירים בשים לב לתוספת המשמעותית ביחידות הדיור המבוקשות במסגרת בקשת ההיתר. מבלי להביע כל עמדה לגוף העניין, סוגיה זו ראוי כי תלובן בפני הוועדה המקומית בהיותה המוסד התכנוני המוסמך לבחון את הנושא".

השופטת הורתה לבצע דיון נוסף, לאחר שהחברה היזמית תגיש בקשה מתוקנת להיתר, תוך התייחסות להערות ועדת הערר בנושא החנייה. השופטת קבעה כי: "העותרת תגיש לוועדה המקומית בקשה מתוקנת לקבלת היתר בנייה שמביאה בחשבון את הערות ועדת הערר לעניין נושא החניה".

לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן