ועדת הערר בהחלטה עקרונית: אי עידוד עבריינות בניה לא מצדיק לדחות בקשה להיתר

השיקול של אי עידוד עבריינות בנייה אינו שיקול יחיד ומכריע בדיון בערר על בקשה להיתר בנייה. כך קבעה ועדת הערר במחוז מרכז בהחלטה שבה דחתה ערר נגד החלטה הוועדה המקומית יבנה להוציא היתר בנייה לחברה הפועלת באזור התעשייה בעיר. הוועדה דחתה טענה נוספת של העוררת, שלפיה למבקשת ההיתר אין זכויות קנייניות, וקבעה כי "מבקש היתר בנייה אינו חייב להראות כי יש לו ודאות קניינית כדי לבצע את הבקשה להיתר, אלא עליו להראות כי קיימת היתכנות קניינית סבירה לבצע את המבוקש בבקשה להיתר".

המבנה שבגינו הוגש הערר ממוקם ברחוב הפרת 2 באזור התעשייה בעיר יבנה. המבנה הוא חלק ממתחם שעליו בנויים ארבעה מבנים תעשייתיים. ההליך הוגש כנגד החלטת הוועדה המקומית יבנה לאשר בקשה להיתר בניה שהגישה חברת  אשר ויצחק חורי בע"מ. הבקשה כוללת בין היתר: הגדלת השטח הבנוי בקומה ב' ותוספת גלריות מעל קומת הקרקע. חלק מרכיבי הבקשה להיתר נועדו להסדיר מצב קיים. הבקשה להיתר הוגשה בין השאר מכוחן של שתי תכניות: אחת, תכנית להוספת שטחים עיקריים בקומת הגלריה באזור התעשייה יבנה, שאושרה ב-2018, ושנייה היא תכנית לתוספת זכויות לטובת הקמת קומות ביניים – הפרת 2, משנת 2020.

כנגד החלטה זו הגישה חברת סלע נדל"ן ערר נגד ההחלטה. עיקר טענתה של העוררת הייתה, כי אין למבקשת הבקשה להיתר "תימוכין קנייניים" המאפשרים לה לנצל את זכויות הבנייה מכוחן של התכניות החדשות, היות ועל פי הסכם הרכישה שבאמצעותו רכשה את זכויותיה בבניין, הוקנו לה רק זכויות הבניה שנבעו מתוכניות שהיו בתוקף במועד חתימת הסכם הרכישה, בעוד זכויות הבניה מכוחן של התכניות החדשות לא הוקנו לה. מסיבה זו, נטען, היה על הוועדה המקומית לסרב לבקשה להיתר, שכן מבקשת הבקשה משתמשת בזכויות בנייה שאינן שלה. בנוסף טענה העוררת, כי אישור הבקשה להיתר מהווה הכשרה של בנייה בלתי חוקית, ועל כן גם מטעם זה היה על הועדה המקומית לסרב לבקשה להיתר.

הוועדה, בראשותו של עו"ד יוני שורץ דחתה את הערר. בהחלטתה ציינה הוועדה כי בהתאם לפסיקה, יש להעדיף את קידום הדיון התכנוני ולא את עיכובו, גם במקרה של מחלוקות קנייניות. הוועדה ציינה עוד כי מבקש היתר בנייה אינו חייב להראות כי יש לו ודאות קניינית כדי לבצע את הבקשה להיתר, אלא עליו להראות כי קיימת היתכנות קניינית סבירה לבצע את המבוקש בבקשה להיתר. הוועדה ציינה עוד כי בהיעדר הצגת תימוכין קנייניים, מוסד התכנון רשאי שלא לדון בבקשה להיתר אך הוא אינו מחויב לעכבה. "דרך המלך היא לצמצם חסמים תכנוניים ולאפשר את קידום ההליך התכנוני גם כאשר התמונה הקניינית אינה ברורה לחלוטין, וזאת מבלי שיש בהליך התכנוני כדי להכריע בשאלה הקניינית", נקבע.

לגופו של עניין, הוועדה קבעה כי מבקשת הבקשה להיתר הציגה היתכנות קניינית לבעלותה בזכויות הבניה מכוחן של התכניות החדשות, באופן שמאפשר דיון תכנוני בבקשה להיתר. "למסקנה זו הגענו מחמת העובדה שהתכניות החדשות הוסיפו זכויות בניה לכל המתחם, ועל כן, בהתחשב בעובדה שאין מחלוקת שמבקשת הבקשה להיתר הינה בעלת הזכויות במקרקעין עליהם ממוקם הבניין, וכן אין מחלוקת כי היא לא מבקשת זכויות בניה העולות על חלקה היחסי במתחם, אזי, איננו רואים הצדקה לטענתה של העוררת".

הוועדה קבעה, איפוא, כי יש למבקשת הבקשה להיתר היתכנות קניינית להשתמש בזכויות הבניה מכוחן של התכניות החדשות. "אין מקום לקבל את עמדתה של העוררת, לפיה היה על הוועדה המקומית לסרב לבקשה להיתר בשל היעדר תימוכין קנייניים", נקבע.

גם הטענה שלפיה היה על הוועדה לדחות את הבקשה להיתר כדי למנוע עידוד עבריינות בנייה נדחתה על ידי ועדת הערר. הוועדה ציינה כי מהפסיקה עולה כי השיקול של אי עידוד עבריינות בנייה אמור לעמוד בפני מוסדות התכנון עת הם דנים בהכשרת עבירות בנייה. עם זאת, ציינה הוועדה, אין מדובר בשיקול יחיד ומכריע, ועל מוסד התכנון לשקול שיקול זה יחד עם שיקולים נוספים.

לגופו של עניין, הוועדה הבהירה כי נוכח קיומן של חריגות בנייה במבני המתחם, מצאה הוועדה המקומית לנכון לקדם את התוכניות החדשות במטרה להסדיר את חריגות הבניה. "השיקול של אי עידוד עבריינות הבניה, כבר נשקל על ידי מוסדות התכנון עת קודמו 2 התכניות. הגדרת מטרת התוכניות החדשות כתוכניות הסדרה מלמדת כי מוסדות התכנון כבר הכריעו בשאלה זו בשלב התכנון והעדיפו ליתן עדיפות להסדרת חריגות הבניה במתחם על פני השיקול ההרתעתי".

לפיכך, הוועדה קבעה כי אין "אין מקום לקבל את טענת העוררת כי השיקול של אי עידוד עבריינות בניה מצדיק את דחיית הבקשה להיתר, ועל כן אנו דוחים גם את טענתה זו".

לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן