המחוקק מזכיר לכולם: חוק העזר העירוני הוא המקור לסמכות הרשות להטיל היטלי פיתוח

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (כב' השופט שמואל מנדלבום) קיבל עתירה מנהלית שהוגשה על ידי תושבים, וביטל דרישת תשלום להיטל שטחים ציבוריים פתוחים (היטל שצ"פ) והיטל תיעול בסך של כ- 180,000 ש"ח שנשלחה על ידי עיריית קריית אתא והוועדה המקומית.  בפסק הדין  נקבע כי העירייה לא עמדה בתנאים הקבועים בחוק העזר להטלת היטל השצ"פ ולא הניחה תשתית ראייתית מינימלית לביסוס החיוב. 

בפסק הדין הודגש העיקרון כי חוק העזר העירוני הוא המקור לסמכות הרשות להטיל היטלי פיתוח – ולכן אי עמידה בתנאיו משמעה היעדר תוקף חוקי לחיוב. בהתאם נקבע כי על העירייה להראות כי התקיימו התנאים בחוק העזר, ולא להסתפק בהנחות כלליות. 

ליבת ההכרעה התמקדה בשני מחדלים עיקריים. הראשון – החלטת מהנדס העירייה וחובתה לפרסום כוונתה להקים שצ"פ. העירייה הסתמכה על "הודעה בענייני התכנון והבניה" הכוללת רשימת שצפ"ים ברובע ג', אך בית המשפט קבע שאין די במסמך שהוצג, בין היתר משום שאינו נחזה על נייר רשמי ואינו נושא תאריך. 

מעבר לכך, העירייה לא הציגה ראיה לפרסום בעיתונות כנדרש בחוק העזר (ולא די בפרסום באתר), וזאת למרות שבנושאים אחרים ידעה להציג ראיות לפרסום. נקבע כי לפחות קיים ספק ממשי אם התקבלה החלטה תקפה בזמן אמת. 

השני – והמרכזי – היעדר "ראשית ראיה" לביצוע עבודות שצ"פ במימון העירייה. בית המשפט קבע כי בהינתן חלוף שנים והנגישות הטובה ביותר של הרשות למידע, הנטל על העירייה להניח תשתית עובדתית הולמת גבוה, ואין להסתפק בחזקת התקינות המנהלית. העירייה, שידעה לאתר פרסום משנת 1986 שפורסם בעיתונות ביחס להיטל התיעול, לא ידעה להציג אישור מקביל, על עבודה הרבה יותר מאוחרת, וגם לא הציגה אישורי מהנדס, מסמכים חשבונאיים, צווי התחלת עבודה או כל ראיה אחרת לביצוע עבודות המצדיקות חיוב. 

בעניין השצ"פ הספציפי שעלה בתכתובת העירייה, הראיה היחידה לביצוע בפועל הייתה דווקא תמונה שהגישו העותרים, ובה שלט בכניסה לגן המציין כי הוקם במימון מפעל הפיס. העירייה לא הביאה ולו ראשית ראיה להשתתפותה במימון (גם לא חלקית), ובהתאם נקבע כי אין לגבות היטל שצ"פ בגין עבודות שלא מומנו על ידי העירייה, שכן ההיטל נועד למימון הוצאות העירייה ולא להעשיר את קופתה ללא בסיס. 

עוד נקבע כי גם אם עקרונית ההיטל אינו מיועד למימון שצ"פ נקודתי דווקא אלא לעבודות ברובע כולו, העירייה לא ניצלה הזדמנות שהעניק לה בית המשפט להגיש רשימת עבודות וסכומי השקעה – ולא הוגשה כל ראיה. בהתאם הוחלה החזקה הראייתית של הימנעות מהבאת ראיה, לחובת העירייה.

בעניין היטל התיעול, הצדדים הגיעו להסכמה, כי התעריף בו חוייבו העותרים יבוטל והם ישלמו את ההיטל על בסיס היטל התיעול שיהיה נכון ליום 26.5.1986, בתוספת הפרשי הצמדה לתעריף בלבד.

המשמעות המעשית של פסק הדין, היא שיתכן וישנם עוד חיובים בהיטל שצ"פ ופיתוח אשר ניתנו שלא כדין וכי יש לבחון כל דרישה לתשלום היטלי פיתוח, באופן קפדני ויסודי, על מנת שלא לשלם סכומי כסף ללא בסיס חוקי, שמא לא נפלו בדרישה פגמים.

עוד דבר חשוב, הוא שלפעמים פגמים קטנים, כמו העדר פרסום או העדר חתימה של בעל תפקיד, יכולים להפוך עם הזמן, לפגמים משמעותיים, אשר יכולים להביא לידי ביטול של חיובים כספיים משמעותיים.

בית המשפט הזכיר לרשות, כי בעת שהיא מנהלת את כספי הציבור, ומפעילה את סמכותה לגבות כספים מבעלי קרקעות, היא נדרשת להפגין יסודיות וקפדנות בהוצאת דרישות התשלום. 

*הכותב, עו"ד אלי הירש, הינו עו"ד בכיר ביוסף ישורון ושות' עורכי דין המתמחים בהתחדשות עירונית תכנון ובנייה. עו"ד הירש ייצג בתיק.

לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן