הקרב על בחירת יזם לפינוי בינוי בשכונת יד התשעה, הביא להשמצות הדדיות. אף אחד לא יצא מזה נקי: "יש בדברים משום לשון הרע"
הקרב על פרויקט פינוי בינוי הפך למלחמת השמצות: בית המשפט קיבל באופן חלקי תביעת לשון שהגישו חברים בוועד שכונת יד התשעה בהרצליה נגד חבר אחר בוועד, בטענה להכפשות והוצאת לשון הרע שפרסם נגדם, כחלק ממאבק על זהות החברה הקבלנית שתבצע פרויקט לפינוי בינוי בשכונה. השופטת הדסה אסיף מבית משפט השלום בעיר, קבעה כי חלק מהתבטאויותיו של הנתבע היו אכן לשון הרע, והוא ישלם 20,000 שקל לתובעים, אך הוסיפה מנגד, כי גם התובעים הוציאו את דיבתו של הנתבע, שזכאי לפיצוי בסך 3,000 שקל.
כזכור, לפני כשלוש שנים דווח ב"מגדילים" כי התוכנית הסתבכה והתגלגלה לפתחו של בית המשפט, בעקבות תביעה שהגישו חברות היזמות שנבחרו לקדם את התוכנית- י.ח דמרי ו- NBS נגד עיריית הרצליה. בינואר אשתקד, אחרי שבע שנים של מאבקים קשים גם מצד בעלי הדירות , הושגה פשרה בין העירייה ליזמים במסגרת הליך גישור וביוני השנה, הודיעה העירייה כי היא יוצאת בסקר צרכי התושבים יחד עם הרשות הממשלתית להתחדשות עירונית.
המאבקים הללו, שבהם מעורבים גורמים רבים, בהם העיריה, התושבים והיזמים, היו העילה להגשת התביעה והתביעה הנגדית. לטענת התובעים, בפרסומיו של הנתבע נכללו התבטאויות שנועדו להשמיץ אותם ולהכפיש את שמם בעיני תושבי השכונה, וזאת על מנת להביא להדחתם ולשכנע את תושבי השכונה להעדיף התקשרות דווקא עם החברה הקבלנית שהנתבע קשור אליה.
בכתב התביעה מפרטים התובעים 14 פרסומים שלטענתם פרסם הנתבע ואשר יש בהם, לטענתם, משום לשון הרע כלפיהם. טענת התובעים יש לחייב את הנתבע לשלם להם פיצוי בגין לשון הרע שהפיץ נגדם. התובעים העמידו את התביעה על סכום של 500,000 שקל.
הנתבע הגיש כתב הגנה, וטען בו כי מדובר בתביעת השתקה, שכל מטרתה למנוע ממנו לחשוף את מעשי השחיתות של התובעים. יחד עם כתב ההגנה הגיש הנתבע גם כתב תביעה שכנגד, שבו תבע לחייב את התובעים לשלם לו פיצוי בסכום של 100,000 שקל בגין פרסומים שפרסמו נגדו.
השופטת אסיף ציינה בפסק הדין כי הצדדים היו מעורבים במידה משמעותית במהלכים לקידום פרויקט ההתחדשות העירונית, שתוכנן לשכונה שבה הם מתגוררים, אך התעוררו ביניהם חילוקי דעות באשר לדרך הטובה ביותר להוציא את הפרויקט אל הפועל. עוד קבעה השופטת כי לצורך קידומו של הפרויקט, שדרש שיתוף פעולה מתושבי השכונה, ואת חתימותיהם של התושבים על הסכמים מול היזמים, ניסה כל אחד מהצדדים לרתום כמה שיותר תושבים לצדד בעמדותיו ולהתקשר עם היזם שהוא רצה להביא לפרויקט, וזאת במקום לאחד כוחות, ולרתום את מאמציהם המשותפים לקידומו של הפרויקט.
במהלך המאבק הזה, הצדדים עשו שימוש בפרסומים כאלה ואחרים, שבהם הטיחו האשמות אחד בשני, והיוו בסיס להגשת התביעה. השופטת קבעה כי לגבי חלק מהפרסומים, התובעים לא הצליחו להוכיח את הנתבע עומד מאחוריהם. לגבי פרסום נוסף, שבו הנתבע כינה את התובעים בכינוי "ועד חרא", השופטת ציינה כי: "אף שברור שהשימוש במילה חרא לתיאור הוועד אכן אינו ראוי בלשון המעטה, שוכנעתי שמדובר בדרך ביטוי של עילגי הלשון, והיא נועדה להמחיש את חוסר שביעות הרצון של הכותב מתפקוד הוועד. מדובר על אמירה כללית, שבנסיבות לא מצאתי שהיא עולה לכדי לשון הרע".
מנגד, השופטת ציינה כי פרסומים אחרים, שבהם הנתבע כתב כי: "ועד השכונה דרש מהיזם 200 מיליון שקל", וכן כי: "ועד השכונה דורש מהיזם 100 דירות עבור השתתפות בפרויקט", ופרסום נוסף שבו מזכיר הנתבע לצד הנתונים האלה גם את הביטוי "ביצי זהב", הם בגדר לשון הרע. השופטת קיבלה בכך את טענת התובעים, שלפיה יש בפרסומים אלה לשון הרע, משום שנרמז בהם שהם נוטלים לכיסם טובות הנאה. הנתבע, מצדו, הכחיש שלכך כיוון, אך השופטת כתבה כי: "אינני מאמינה לעדותו. עדות הנתבע הותירה רושם שלילי מאוד, ואינני מאמינה לדבריו המיתממים".
פרסום נוסף, שלגביו השופטת קבעה כי יש בו לשון הרע הוא פרסום של הנתבע שלפיו "ביום הזיכרון לא הפריע לחברים העבריינים שלך להתקשר על פינוי בינוי". השופטת קבעה כי: "הוכח בפני כי בפרסום זה כוון אל התובעים, שהוצגו כעבריינים", וציינה כי הדבר מהווה לשון הרע. השופטת קבעה כי פרסומים נוספים הם לשון הרע, כי בהם מייחס הנתבע לחברי הוועד התחזות, כשהוא כותב שהם "עאלק דתיים" ומאשים אותם ב"לקחת חזות של מישהו".
"אני קובעת שיש בדברים האלה משום לשון הרע. מדובר באמירה משמיצה, שבה למעשה טוען הנתבע כי פיהם וליבם של התובעים אינם שווים. ברור כי יש באמירה כזו כדי להשפילם ולבזותם".
עם זאת, השופטת דחתה את בקשתם של התובעים לפיצוי של 500,000 שקל, וציינה כי בבואה לקבוע את סכום הפיצוי, היא לוקחת בחשבון לא רק את הסכומים שנפסקים על ידי בתי המשפט, אלא גם את הקשרם של הדברים – והעובדה שהם פורסמו כחלק מוויכוח בין גורמים שונים באשר לדרך הנכונה לקדם את הפרויקט לפינוי בינוי בשכונה שבה מתגוררים כל הצדדים.
בנוסף, כי הוסיפה כי היא לוקחת בחשבון את העובדה שבמסגרת אותו ויכוח היו חילופי האשמות הדדים, שבאו לידי ביטוי בין היתר גם בפרסומים שהם נשוא התביעה שכנגד. השופטת ציינה כי פרסומים אלה של התובעים, שבהם כתבו, בין היתר, שהנתבע סולק מוועד השכונה, יש בהם משום לשון הרע כלפי הנתבע.
השופטת קבעה כי: "מסקנתי היא שמדובר בפרסומים שהם חלק מקמפיין שעשו שני הצדדים להליך שבפני, מתוך מטרה להביא לכך שדווקא היזם שהם חפצו ביקרו הוא שיוביל את הפרויקט לפינוי ובינוי בשכונה. בהיקש, ניתן לראות הזה מעין הליך בחירות, שכן המטרה הייתה לבחור את היזמים שיבצעו את הפרויקט… לא ניתן לבחון את פרסומים שנעשו בעניין שבפני במנותק מההקשר בו נעשו, ובמנותק מהמאבק של כל אחד מהצדדים למען הצלחת הפרויקט".
השופטת דחתה, כאמור, את סכומי הפיצויים בסך 500,000 שקל בתביעה הראשית ו-100,000 שקל בתביעה הנגדית: "מדובר בסכומים שאין להם כל הצדקה בנסיבות הקיימות". השופטת העמידה את הפיצוי לתובעים על 20,000 שקל, ובגין הפרסומים של התובעים, אשר ייחסו לנתבע מניעים זרים, שלא הוכחו, ואשר היוו לשון הרע כלפי הנתבע, היא העמידה את הפיצוי שמגיע לו על 3,000 שקל. בנוסף, השופטת הטילה על הנתבע הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד לתובעים על סך 8,000 שקל.
בידקו מי הם הטובים ביותר בהתחדשות העירונית בישראל
קורס מבוא להתחדשות עירונית – לפרטים ליחצו כאן
לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן
